מיאו
- פותח הנושא חתול מפהק
- פורסם בתאריך
אספר לך סיפור קטן.... אולי
אולי תבין ש....כלום לא נגמר, הכל רק מתחיל.... היא בכתה, כל היום רק בכתה, ליטפתי את לחייה, יבשתי דמעתה. מחנק. "חולמת רק על מתים" היא אמרה. "אוכלת עוגה, לא יודעת אם זה שטרודל תפוחים, שוקולד או גבינה. דוחפת לפה, מפצה על רגעים אבודים. שכחתי . יותר לא יכולה...איריס, הצילי, מה עושים?" ואני, מתיישבת מולה חסרת אונים. ליטפתי אותה ואמרתי: "נכון, את בקושי רואה, את לא מריחה, ראשך מלא ברגים וסיכות ו...אבל נוגה, היי...את ממשיכה לחיות!" "תיגעי כאן" היא אמרה - מוליכה את ידי, מניחה על ראשה. "נפוח?" "קצת" אני עונה. מה אומרים? איך עונים? וכאן...המשיכה לטייל עם ידי על פניה הלחים מדימעה. אני נקרעת מבפנים לגזרים. מחייכת אליה בחיוך רפה...מנסה יותר , אלא ש...לא ממש יוצא. נלקח ממנה כל כך הרבה. ריקנית, נוגה - מדוכאת, חסרת אונים... מחפשת אצלי חיזוקים. ואני - קטונתי. אבל - תולי - חתלתול שלי - כל זה היה לפני שנה...גם היום הראש מלא ברגים , והעין - העין, לא תהיה שוב בפניה הנאים...אך מה שרציתי לאמר לך חתול יקר שלי ש....תמיד - תמיד יש חיים אחרי...! היא שוב מחייכת - יש ימים טובים ויש פחות טובים. כשהייתי איתה בארצות הברית - לאחרונה , אמנם קצת חששנו מהקיפאון, מהקרה, שלא יזיק לפניה המשוחזרים, אבל - היא פרחה! עלי הכותרת שהיו חבויים וסגורים לכאורה - זקפו קומתם, נפתחו לרווחה - נשמו (גם אם לא הריחו) , את ריח החיים...! יודעת שעם אורח רוח , סבלנות , חשיבה חיובית ונכונה - תמצא. תמצא את זו שתדע להעריך חתול יפה , פרוותי, חם ונבון - שפירפר בין שם לכאן - שעלי כותרתו זוקפים קומתם . תולי נשמה - אוהבת אותך
אולי תבין ש....כלום לא נגמר, הכל רק מתחיל.... היא בכתה, כל היום רק בכתה, ליטפתי את לחייה, יבשתי דמעתה. מחנק. "חולמת רק על מתים" היא אמרה. "אוכלת עוגה, לא יודעת אם זה שטרודל תפוחים, שוקולד או גבינה. דוחפת לפה, מפצה על רגעים אבודים. שכחתי . יותר לא יכולה...איריס, הצילי, מה עושים?" ואני, מתיישבת מולה חסרת אונים. ליטפתי אותה ואמרתי: "נכון, את בקושי רואה, את לא מריחה, ראשך מלא ברגים וסיכות ו...אבל נוגה, היי...את ממשיכה לחיות!" "תיגעי כאן" היא אמרה - מוליכה את ידי, מניחה על ראשה. "נפוח?" "קצת" אני עונה. מה אומרים? איך עונים? וכאן...המשיכה לטייל עם ידי על פניה הלחים מדימעה. אני נקרעת מבפנים לגזרים. מחייכת אליה בחיוך רפה...מנסה יותר , אלא ש...לא ממש יוצא. נלקח ממנה כל כך הרבה. ריקנית, נוגה - מדוכאת, חסרת אונים... מחפשת אצלי חיזוקים. ואני - קטונתי. אבל - תולי - חתלתול שלי - כל זה היה לפני שנה...גם היום הראש מלא ברגים , והעין - העין, לא תהיה שוב בפניה הנאים...אך מה שרציתי לאמר לך חתול יקר שלי ש....תמיד - תמיד יש חיים אחרי...! היא שוב מחייכת - יש ימים טובים ויש פחות טובים. כשהייתי איתה בארצות הברית - לאחרונה , אמנם קצת חששנו מהקיפאון, מהקרה, שלא יזיק לפניה המשוחזרים, אבל - היא פרחה! עלי הכותרת שהיו חבויים וסגורים לכאורה - זקפו קומתם, נפתחו לרווחה - נשמו (גם אם לא הריחו) , את ריח החיים...! יודעת שעם אורח רוח , סבלנות , חשיבה חיובית ונכונה - תמצא. תמצא את זו שתדע להעריך חתול יפה , פרוותי, חם ונבון - שפירפר בין שם לכאן - שעלי כותרתו זוקפים קומתם . תולי נשמה - אוהבת אותך
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.