מטרת החיים
- פותח הנושא זרזיר
- פורסם בתאריך
מטרת החיים שלי 
בבוקרו של יום ראשון, כשהשמש הירושלמית המחממת שלחה קרניה כתומות לעבר מיטתי, התמתחתי בחדוה וגילה, נטלתי ידי תוך כדי אמירת מודה אני, קמתי בזריזות, מקלחת חמה עם סבון בריח תפוזים, יצאתי מהמקלחת והתנגבתי במגבת כתומה. במטבח חיכו לי שלושה תפוזים עסיסיים, נטלתי אחד מהם בהנף יד חתכתי אותו לשנים והטלתי אותו לעבר המסחטה (הכתומה גם היא), והפרי החל להיסחט בעדינות וביעילות. לא עברה דקה וכוס הזכוכית היתה מלאה במיץ תפוזים בריא טרי מרענן, ובעיקר כתום. לגמתי באיטיות, נזהר שלא לגמוע מהר מידי את הטעם המשובח, ברוא נפשות, ויוצאים לעבודה. עבודה? כן. הקלקה כפולה על אינטרנט אקספלורר, מועדפים, תפוז שער האינטרנט הישראלי, צ`אט לדתיים, וקדימה לעבודה... שעתיים עבודה ויוצאים להפסקה. בהפסקה חיכו צמד מנגו כתומים ופחית של פאנטה תפוז, אכלתי ולגמתי במהירות הבזק, ושבתי לעבודה. אחר הצהרים, חיכתה לי העבודה הקשה מכולם. הפורום. הוא גם כתום, כמו כל דבר בחיי, מצד שני אין לו את הרכות של המנגו ואת החמצמצות והעסיסיות של התפוז, אבל כחלק מהשיגרה, (וכאילו שכל מה שאתם עובדים אתם נהנים) שרדתי גם אותו, עד שירד הלילה הירושלמי השחור, שהיה הדבר היחיד שהחור בחיי, ואילץ אותי לסיים את העבודה. כל עוד הכתום שולט בחיי אני יכול להיות פה, מלמלתי בפעם האלף, אבל כשאל הלילה השחור יורד על היקום, אני לא יכול, פשוט לא יכול להסתדר עם הכתום, התכסתי בשמיכה, וצנחתי לי אל שינת הלילה המתוקה ואל החלומות הכתומים. זה לא שאני אוהב את הצ`אט הזה, אני פשוט אוהב את הצבע הזה. אז שיהיה לכם יום כתום. ת`עלול. נ.ב זה היה בתשובה לשאלה, מה היא מטרת החיים שלי...
בבוקרו של יום ראשון, כשהשמש הירושלמית המחממת שלחה קרניה כתומות לעבר מיטתי, התמתחתי בחדוה וגילה, נטלתי ידי תוך כדי אמירת מודה אני, קמתי בזריזות, מקלחת חמה עם סבון בריח תפוזים, יצאתי מהמקלחת והתנגבתי במגבת כתומה. במטבח חיכו לי שלושה תפוזים עסיסיים, נטלתי אחד מהם בהנף יד חתכתי אותו לשנים והטלתי אותו לעבר המסחטה (הכתומה גם היא), והפרי החל להיסחט בעדינות וביעילות. לא עברה דקה וכוס הזכוכית היתה מלאה במיץ תפוזים בריא טרי מרענן, ובעיקר כתום. לגמתי באיטיות, נזהר שלא לגמוע מהר מידי את הטעם המשובח, ברוא נפשות, ויוצאים לעבודה. עבודה? כן. הקלקה כפולה על אינטרנט אקספלורר, מועדפים, תפוז שער האינטרנט הישראלי, צ`אט לדתיים, וקדימה לעבודה... שעתיים עבודה ויוצאים להפסקה. בהפסקה חיכו צמד מנגו כתומים ופחית של פאנטה תפוז, אכלתי ולגמתי במהירות הבזק, ושבתי לעבודה. אחר הצהרים, חיכתה לי העבודה הקשה מכולם. הפורום. הוא גם כתום, כמו כל דבר בחיי, מצד שני אין לו את הרכות של המנגו ואת החמצמצות והעסיסיות של התפוז, אבל כחלק מהשיגרה, (וכאילו שכל מה שאתם עובדים אתם נהנים) שרדתי גם אותו, עד שירד הלילה הירושלמי השחור, שהיה הדבר היחיד שהחור בחיי, ואילץ אותי לסיים את העבודה. כל עוד הכתום שולט בחיי אני יכול להיות פה, מלמלתי בפעם האלף, אבל כשאל הלילה השחור יורד על היקום, אני לא יכול, פשוט לא יכול להסתדר עם הכתום, התכסתי בשמיכה, וצנחתי לי אל שינת הלילה המתוקה ואל החלומות הכתומים. זה לא שאני אוהב את הצ`אט הזה, אני פשוט אוהב את הצבע הזה. אז שיהיה לכם יום כתום. ת`עלול. נ.ב זה היה בתשובה לשאלה, מה היא מטרת החיים שלי...
תחתית שאול
New member
השאלה הניצחית
נראה לי שלפני המון שנים אנשים ישבו וחשבו וחשבו וחשבו וחשבו(הבנת את העניין..)ולבסוף הגיעו למסקנה שאין ממש מטרה בחיינו,ומיכיוון שלא רצו לבאס את הדורות הבאים ולהוריד את אחוז ההתאבדויות,החליטו לתת לנו תעסוקה ,והיא:לחפש מטרה...שיש(אי שם). נראה שזה עובד די טוב,לא?! אם השעה עכשיו הייתה 1:00 בלילה,אני מניחה שהרומנטיות והקיצ`יות היו גוברים על השכל ואז הייתי עונה לך שהמטרה בחיים,מה שמחזיק אותנו זה,האהבה.
נראה לי שלפני המון שנים אנשים ישבו וחשבו וחשבו וחשבו וחשבו(הבנת את העניין..)ולבסוף הגיעו למסקנה שאין ממש מטרה בחיינו,ומיכיוון שלא רצו לבאס את הדורות הבאים ולהוריד את אחוז ההתאבדויות,החליטו לתת לנו תעסוקה ,והיא:לחפש מטרה...שיש(אי שם). נראה שזה עובד די טוב,לא?! אם השעה עכשיו הייתה 1:00 בלילה,אני מניחה שהרומנטיות והקיצ`יות היו גוברים על השכל ואז הייתי עונה לך שהמטרה בחיים,מה שמחזיק אותנו זה,האהבה.
במילה אחת- נתינה.
זרזיר, אני כותבת לך תשובה רצינית כי ביקשת אחת כזו. אבל בשום אופן אל תסתמך על תשובתי כי אני לא רב, ואני מביעה פה את דעתי האישית והפשוטה בהחלט. ויתכן שכמה מכם יתנגדו לי, כי לא לקחתי את זה משום מקום. (אני יודעת שזו מעלה גדולה, אבל לא ראיתי שכתוב על כך: תכלית החיים וכדו`...) זה פשוט בא מתוכי. תכלית החיים לדעתי זו עזרה לזולת. (לא מרחיבה על עזרה, כי זה כ``כ ברור...) ומעבר לעזרה זה לגרום לזולת להרגיש טוב. לקחת חלק באושר של אחרים. אני יודעת שזה בטח נשמע לך כמו איזו קלישאה או אמירה מתיפיפת וצבועה, אבל אני מקווה שתוכל להתעלות מעל לקונוטציה ולחדור ללב הכוונה. אתה יודע איזה כח יש למילים??? אפשר לבנות עולם שלם במילה אחת, פשוטה בתכלית, וכמובן גם להרוס, אבל לא בהרס עסקינן. אנחנו צריכים להרגיל את עצמינו לפרגן יותר, להחמיא. (אני מתחילה להשמע כמו המורה יוכבד...) וכמובן שאין הכוונה במילים צבועות ודברי חנופה. אלא לאמר דברים כנים ואמיתיים. למצוא את הטוב בכל אחד. ותאמין לי, זה לא קשה, יש הרבה הרבה טוב!! אנחנו יכולים לפעולך רבות רבות ורק במילים. כשאתה מרגיש שהשני מאושר בעטיין של מילים שאמרת, זו הרגשת סיפוק אדירה!! אתה ממש מרגיש שאתה תורם לחיי הזולת! זו לא סיבה מספקת? להרגיש ממש טוב, ובעיקר לגרום לאחרים להרגיש כך? בוודאי יתנו לך תשובות מורכבות הרבה יותר, למדניות יותר, ופילוסופיות. אבל נראה לי שאנחנו הולכים לאיבוד לפעמים במבוכים של תשובות מסובכות, בלי אחיזה במציאות. בכלל, גם אני קצת התפזרתי... מילת המפתח היא נתינה. אנחנו מתעצלים קצת במעשה וכמעט מתעלמים מהאופן המילולי שבה אפשר לעזור לזולת. יש שער שנקרא שער הנתינה. (אני לא זוכרת היטב, למדתי את זה לפני המון שנים) זה נכתב דווקא בהקשר של נישואין, וזה תפס אותי כ``כ חזק... אני מתכוונת למילים הבאות: (צטוט לא מדויק) יקרים שלי, תמיד תשאפו לתת, רק לתת, לא לקחת. ברגע שתדרשו גם לקבל, אזי תדעו שניכשלתם... זוהי הנוסחא לנישואין מוצלחים. אבל אפשר לשאול את זה משם ולקשר את זה לאנוש כולו. מדי נמרחתי, ואתך הסליחה. מיו. נ.ב. אם כולם ינהגו בדרך זו... רק תחשוב על היחס שתקבל אתה מאחרים.. זה גם ענין משתלם.
זרזיר, אני כותבת לך תשובה רצינית כי ביקשת אחת כזו. אבל בשום אופן אל תסתמך על תשובתי כי אני לא רב, ואני מביעה פה את דעתי האישית והפשוטה בהחלט. ויתכן שכמה מכם יתנגדו לי, כי לא לקחתי את זה משום מקום. (אני יודעת שזו מעלה גדולה, אבל לא ראיתי שכתוב על כך: תכלית החיים וכדו`...) זה פשוט בא מתוכי. תכלית החיים לדעתי זו עזרה לזולת. (לא מרחיבה על עזרה, כי זה כ``כ ברור...) ומעבר לעזרה זה לגרום לזולת להרגיש טוב. לקחת חלק באושר של אחרים. אני יודעת שזה בטח נשמע לך כמו איזו קלישאה או אמירה מתיפיפת וצבועה, אבל אני מקווה שתוכל להתעלות מעל לקונוטציה ולחדור ללב הכוונה. אתה יודע איזה כח יש למילים??? אפשר לבנות עולם שלם במילה אחת, פשוטה בתכלית, וכמובן גם להרוס, אבל לא בהרס עסקינן. אנחנו צריכים להרגיל את עצמינו לפרגן יותר, להחמיא. (אני מתחילה להשמע כמו המורה יוכבד...) וכמובן שאין הכוונה במילים צבועות ודברי חנופה. אלא לאמר דברים כנים ואמיתיים. למצוא את הטוב בכל אחד. ותאמין לי, זה לא קשה, יש הרבה הרבה טוב!! אנחנו יכולים לפעולך רבות רבות ורק במילים. כשאתה מרגיש שהשני מאושר בעטיין של מילים שאמרת, זו הרגשת סיפוק אדירה!! אתה ממש מרגיש שאתה תורם לחיי הזולת! זו לא סיבה מספקת? להרגיש ממש טוב, ובעיקר לגרום לאחרים להרגיש כך? בוודאי יתנו לך תשובות מורכבות הרבה יותר, למדניות יותר, ופילוסופיות. אבל נראה לי שאנחנו הולכים לאיבוד לפעמים במבוכים של תשובות מסובכות, בלי אחיזה במציאות. בכלל, גם אני קצת התפזרתי... מילת המפתח היא נתינה. אנחנו מתעצלים קצת במעשה וכמעט מתעלמים מהאופן המילולי שבה אפשר לעזור לזולת. יש שער שנקרא שער הנתינה. (אני לא זוכרת היטב, למדתי את זה לפני המון שנים) זה נכתב דווקא בהקשר של נישואין, וזה תפס אותי כ``כ חזק... אני מתכוונת למילים הבאות: (צטוט לא מדויק) יקרים שלי, תמיד תשאפו לתת, רק לתת, לא לקחת. ברגע שתדרשו גם לקבל, אזי תדעו שניכשלתם... זוהי הנוסחא לנישואין מוצלחים. אבל אפשר לשאול את זה משם ולקשר את זה לאנוש כולו. מדי נמרחתי, ואתך הסליחה. מיו. נ.ב. אם כולם ינהגו בדרך זו... רק תחשוב על היחס שתקבל אתה מאחרים.. זה גם ענין משתלם.
במילה אחת - וואווו ...
התמוגגתי מכל מילה, והייתי רוצה להמשיך עם הרעיון הזה הלאה. אמנם מה שכתבת לא כל כך קשור למטרת או מהות החיים, אלא יותר על איך להתנהג בחיים. מטרת החיים יותר קשורה לעבודת הבורא וקיום מצוותיו, ולימוד התורה וכו`. אבל דרך ארץ קדמה לתורה ... ועל זה הייתי רוצה להתעקב. אני אתחיל קודם עם ``הסתייגות`` קטנה מההסתייגות שלך, בשביל תשובה כזאת לא צריך להיות ``רב``, צריך להיות בן אדם. ולצערינו לא תמיד זה חופף. ``במקום שאין אנשים`` לימדנו הילל הזקן, ``השתדל להיות איש``. ועוד משהו שרציתי להדגיש, הזכרת את זה בקשר למתן מילה טובה, וזה לא רק במילים אלא גם במעשים. הנתינה עצמה לא צריכה לגרום לי להרגיש יותר טוב עם עצמי, כמו שאני לא מרגיש יותר טוב עצמי כשאני משלם במכולת או כשאני חוצה את הכביש ברמזור ירוק, הנתינה אמורה, לדעתי, להיות חלק מההתנהגות של האדם. האושר יכול לנבוע מזה שהמקבל מרגיש יותר טוב, ובגלל זה אני מאושר. אני מקווה שאף אחד לא מרגיש יותר טוב עם עצמו כשהוא נותן כסף לצדקה, בגלל הנתינה עצמה. כתבת שאנחנו מתעצלים בנתינה, ומתעלמים במתן מילה טובה. אני לא חושב שזאת עצלנות או התעלמות. לדעתי זו פשוט חוסר מודעות ראשונית, והשלמה עם המצב הקיים מצד שני. ואני אפרט קצת יותר למה אני מתכוון. כשהאדם נולד, הוא נולד עם לב טוב, ``לב טהור ברא לי אלוקים``, עם הזמן הוא שם על עצמו מסכות שיגנו עליו מהעולם החיצוני, מסכה קשוחה יותר, פחות פראיירית, אגואיסטית, שלא נותנת ורק רוצה לקבל. נכתבו כאן בפורום מספר שירים ומאמרים על אותן מסכות, אותן ניתן לחפש בפורום, אבל אף פעם, עד כמה שאני זוכר, לא נכתב מה עלה בגורלן של אותן מסכות. עם השנים, בלי שהאדם שם לב, המסכה היא כבר לא רק מסכה, אלא האופי האמיתי שלו, וכשהוא ``מגלה`` שהוא לא מה שהוא רצה להיות ורוצה להסיר את אותה מסכה, ולחזור אל הלב הטהור לו, הוא מגלה שזה כבר מאוחר מידי, המסכה כבר דבוקה לו לנשמה והיא חלק ממנו, ואז הוא משלים עם זה, מבחינת ``מה אני יכול לעשות?`` ``אז מה לעשות?`` כמו שאמר אלכס אנסקי בעיניין אחר, ``לעשות!`` במצב שלא ניתן להסיר את המסכה ``המגעילה``, מה שצריך לעשות, לדעתי, זה לשים מסכה אחרת, טובה יותר, מפוייסת יותר עם העולם, מסכה של אותו לב טוב שהיינו רוצים שיהיה לנו, מסכה של נתינה. ``ומשלא לשמה, בא לשמה``, ואז אולי אותה מסכה תהפוך לאופי האמיתי שלנו, כמו שהיינו רוצים להיות. יום טוב ובשורות טובות נ.ב. אני אגיב בנ.ב. משלי על הנ.ב. שלך: ``אם כולם ינהגו בדרך זו... רק תחשוב על היחס שתקבל אתה מאחרים.. זה גם ענין משתלם`` אני לא הייתי רוצה שאנשים יהיו טובים אל אחרים, בכדי שהאחרים יהיו טובים אליהם. אם אני המעשים שלי יהיו תלויים במעשים שלהם, זה אומר שאני רוצה גם לקבל, ואז, כמו שכתבת, נכשלתי ... חוץ מזה אני למדתי שלא כדאי לצפות לכלום, בכדי לא להתאכזב כל פעם מחדש. לעשות בגלל שאני רוצה. נקודה. ולא בגלל שאני מצפה שיכירו לי טובה או משהו אחר. ושוב יום טוב ובשורות טובות לכל עם ישראל
התמוגגתי מכל מילה, והייתי רוצה להמשיך עם הרעיון הזה הלאה. אמנם מה שכתבת לא כל כך קשור למטרת או מהות החיים, אלא יותר על איך להתנהג בחיים. מטרת החיים יותר קשורה לעבודת הבורא וקיום מצוותיו, ולימוד התורה וכו`. אבל דרך ארץ קדמה לתורה ... ועל זה הייתי רוצה להתעקב. אני אתחיל קודם עם ``הסתייגות`` קטנה מההסתייגות שלך, בשביל תשובה כזאת לא צריך להיות ``רב``, צריך להיות בן אדם. ולצערינו לא תמיד זה חופף. ``במקום שאין אנשים`` לימדנו הילל הזקן, ``השתדל להיות איש``. ועוד משהו שרציתי להדגיש, הזכרת את זה בקשר למתן מילה טובה, וזה לא רק במילים אלא גם במעשים. הנתינה עצמה לא צריכה לגרום לי להרגיש יותר טוב עם עצמי, כמו שאני לא מרגיש יותר טוב עצמי כשאני משלם במכולת או כשאני חוצה את הכביש ברמזור ירוק, הנתינה אמורה, לדעתי, להיות חלק מההתנהגות של האדם. האושר יכול לנבוע מזה שהמקבל מרגיש יותר טוב, ובגלל זה אני מאושר. אני מקווה שאף אחד לא מרגיש יותר טוב עם עצמו כשהוא נותן כסף לצדקה, בגלל הנתינה עצמה. כתבת שאנחנו מתעצלים בנתינה, ומתעלמים במתן מילה טובה. אני לא חושב שזאת עצלנות או התעלמות. לדעתי זו פשוט חוסר מודעות ראשונית, והשלמה עם המצב הקיים מצד שני. ואני אפרט קצת יותר למה אני מתכוון. כשהאדם נולד, הוא נולד עם לב טוב, ``לב טהור ברא לי אלוקים``, עם הזמן הוא שם על עצמו מסכות שיגנו עליו מהעולם החיצוני, מסכה קשוחה יותר, פחות פראיירית, אגואיסטית, שלא נותנת ורק רוצה לקבל. נכתבו כאן בפורום מספר שירים ומאמרים על אותן מסכות, אותן ניתן לחפש בפורום, אבל אף פעם, עד כמה שאני זוכר, לא נכתב מה עלה בגורלן של אותן מסכות. עם השנים, בלי שהאדם שם לב, המסכה היא כבר לא רק מסכה, אלא האופי האמיתי שלו, וכשהוא ``מגלה`` שהוא לא מה שהוא רצה להיות ורוצה להסיר את אותה מסכה, ולחזור אל הלב הטהור לו, הוא מגלה שזה כבר מאוחר מידי, המסכה כבר דבוקה לו לנשמה והיא חלק ממנו, ואז הוא משלים עם זה, מבחינת ``מה אני יכול לעשות?`` ``אז מה לעשות?`` כמו שאמר אלכס אנסקי בעיניין אחר, ``לעשות!`` במצב שלא ניתן להסיר את המסכה ``המגעילה``, מה שצריך לעשות, לדעתי, זה לשים מסכה אחרת, טובה יותר, מפוייסת יותר עם העולם, מסכה של אותו לב טוב שהיינו רוצים שיהיה לנו, מסכה של נתינה. ``ומשלא לשמה, בא לשמה``, ואז אולי אותה מסכה תהפוך לאופי האמיתי שלנו, כמו שהיינו רוצים להיות. יום טוב ובשורות טובות נ.ב. אני אגיב בנ.ב. משלי על הנ.ב. שלך: ``אם כולם ינהגו בדרך זו... רק תחשוב על היחס שתקבל אתה מאחרים.. זה גם ענין משתלם`` אני לא הייתי רוצה שאנשים יהיו טובים אל אחרים, בכדי שהאחרים יהיו טובים אליהם. אם אני המעשים שלי יהיו תלויים במעשים שלהם, זה אומר שאני רוצה גם לקבל, ואז, כמו שכתבת, נכשלתי ... חוץ מזה אני למדתי שלא כדאי לצפות לכלום, בכדי לא להתאכזב כל פעם מחדש. לעשות בגלל שאני רוצה. נקודה. ולא בגלל שאני מצפה שיכירו לי טובה או משהו אחר. ושוב יום טוב ובשורות טובות לכל עם ישראל
המטרה האמיתית
אני דווקא מגיבה על תשובתה של פנדורה, מכיוון שאיני חושבת כמוה. נתינה? נתינה זה דבר מאוד יפה, אבל אם אני חיה בשביל לתת לזולת... בשביל מה הזולת חי? בשביל לתת לי? לא מסתדר לי כל כך. המטרה שלו היא אני, המטרה שלי היא הוא? אני חושבת, שבתור מאמינים, המטרה שלנו היא לקיים את רצון ה`, ובשביל זה אנחנו נבראנו. זה מה שכתוב בכל מקום בתורה, לא? אנחנו פה כדי לקיים אותה, ולעשות את רצון ה` בעולם. זו, לדעתי, מטרת קיומינו. נתינה זה דבר חשוב, אבל לא החשוב ביותר.
אני דווקא מגיבה על תשובתה של פנדורה, מכיוון שאיני חושבת כמוה. נתינה? נתינה זה דבר מאוד יפה, אבל אם אני חיה בשביל לתת לזולת... בשביל מה הזולת חי? בשביל לתת לי? לא מסתדר לי כל כך. המטרה שלו היא אני, המטרה שלי היא הוא? אני חושבת, שבתור מאמינים, המטרה שלנו היא לקיים את רצון ה`, ובשביל זה אנחנו נבראנו. זה מה שכתוב בכל מקום בתורה, לא? אנחנו פה כדי לקיים אותה, ולעשות את רצון ה` בעולם. זו, לדעתי, מטרת קיומינו. נתינה זה דבר חשוב, אבל לא החשוב ביותר.
התנצלות והוספה
כמובן וכמובן!! זו היתה תחילתה של ההודעה!! אבל כמו שקורה לי תמיד... היא נמחקה לי ונאלצתי לשחזר אותה מחדש. אז תודה שהסבת את תשומת ליבי לפרט החשוב ביותר, שנשמט מההודעה השניה. (לכל המפקפקים.. נא לשאול את ילד מזדקן ותעלול!) התחלתי בזה שהמטרה המרכזית בחיינו היא עבודת ה`, ומלוי רצונו. מעבר לזה, יש עוד תתי סיבות, שהחשובה מהן היא זו שהזכרתי. וזה לא מדויק שאני חיה למען האחר והוא בשבילי. אלא הספוק האדיר, והשלמות שמגיעים לאחר מעשים כגון אלה שהזכרתי. הם סיבה גדולה מאד. ושאני חושבת על זה עכשיו יותר לעומק, אני יכולה למצוא עוד הרבה דברים שיביאו אותנו לידי אותו הספוק, אבל הכל יוצא מהנתינה. זו התרחבות האני שלנו. וכמובן שמותר לך לחלוק עלי. זה נכתב מהרגשה אישית בלבד ולא מתוך ידע ולימוד. שלכם באהבה- מיו.
כמובן וכמובן!! זו היתה תחילתה של ההודעה!! אבל כמו שקורה לי תמיד... היא נמחקה לי ונאלצתי לשחזר אותה מחדש. אז תודה שהסבת את תשומת ליבי לפרט החשוב ביותר, שנשמט מההודעה השניה. (לכל המפקפקים.. נא לשאול את ילד מזדקן ותעלול!) התחלתי בזה שהמטרה המרכזית בחיינו היא עבודת ה`, ומלוי רצונו. מעבר לזה, יש עוד תתי סיבות, שהחשובה מהן היא זו שהזכרתי. וזה לא מדויק שאני חיה למען האחר והוא בשבילי. אלא הספוק האדיר, והשלמות שמגיעים לאחר מעשים כגון אלה שהזכרתי. הם סיבה גדולה מאד. ושאני חושבת על זה עכשיו יותר לעומק, אני יכולה למצוא עוד הרבה דברים שיביאו אותנו לידי אותו הספוק, אבל הכל יוצא מהנתינה. זו התרחבות האני שלנו. וכמובן שמותר לך לחלוק עלי. זה נכתב מהרגשה אישית בלבד ולא מתוך ידע ולימוד. שלכם באהבה- מיו.
אני לא מסכים.
מיו יקירתי. על פי מה שאת אומרת האדם עושה את כל מעולותיו כל מנת להגיע לכדי הסיפוק העצמי. (כלומר את מחזקת את מה שאומרים כמה מגדולי הפילוסופים הנקראים תועלתנים, האומרים שכל פעולותיו של האדם נובעות מהצורך שלו לתועלת עצמית). ואילו לפי ענ``ד זה היפך כל כוונת התורה. אפילו המימרה הידועה של רבי עקיבא ``מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך`` אמנם ניתן לפרש בצורה הפשוטה של: אל תעשה לו מה שלא היית רוצה שייעשו לך. אבל עם כל הכבוד לכל המפרשים כך זוהי פרשנות מצמצמת ובעצם חסרת תוכן. (ויסלחו לי כולם). כי על פי זה האדם הוא אגואיסט אחד גדול שכל מה שאיכפת לו זה תועלתו האישית ומה זה ייתן לי. ואילו לפי דעתי האדם צריך לחפש בכל מעשיו איך הוא יכול להועיל ולעזור ולא לחפש את תועלתו האישית. (כן, כן אני יודע שיש כאלו שיאמרו שזה נשמע פלצני אבל,) (וכן, כן אני יודע שיש כאלה שיאמרו שבעצם גם זה לתועלתו האישית כי כל מה שהוא יעשה יתן לו סיפוק אז הוא בעצם עושה את זה משום הסיפוק, אבל תעשו לי טובה). בעצם גם המימרה של רבי עקיבא יכולה להתפרש לפי כיוון זה: על האדם מוטלת האחריות לדעת מה מציק לחברו מה ממעשיו שלו פוגעים בחברו ומעצבנים אותו ואת אותם הדברים אסור לו לעשות. כפי שלא היה רוצה שחברו יעשה לו את הדברים שבידוע גם לחברו מפריעים לו עצמו. (אני מקוה שזה מספיק ברור). אז בתקוה שהוספתי עוד משהו קטן.
מיו יקירתי. על פי מה שאת אומרת האדם עושה את כל מעולותיו כל מנת להגיע לכדי הסיפוק העצמי. (כלומר את מחזקת את מה שאומרים כמה מגדולי הפילוסופים הנקראים תועלתנים, האומרים שכל פעולותיו של האדם נובעות מהצורך שלו לתועלת עצמית). ואילו לפי ענ``ד זה היפך כל כוונת התורה. אפילו המימרה הידועה של רבי עקיבא ``מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך`` אמנם ניתן לפרש בצורה הפשוטה של: אל תעשה לו מה שלא היית רוצה שייעשו לך. אבל עם כל הכבוד לכל המפרשים כך זוהי פרשנות מצמצמת ובעצם חסרת תוכן. (ויסלחו לי כולם). כי על פי זה האדם הוא אגואיסט אחד גדול שכל מה שאיכפת לו זה תועלתו האישית ומה זה ייתן לי. ואילו לפי דעתי האדם צריך לחפש בכל מעשיו איך הוא יכול להועיל ולעזור ולא לחפש את תועלתו האישית. (כן, כן אני יודע שיש כאלו שיאמרו שזה נשמע פלצני אבל,) (וכן, כן אני יודע שיש כאלה שיאמרו שבעצם גם זה לתועלתו האישית כי כל מה שהוא יעשה יתן לו סיפוק אז הוא בעצם עושה את זה משום הסיפוק, אבל תעשו לי טובה). בעצם גם המימרה של רבי עקיבא יכולה להתפרש לפי כיוון זה: על האדם מוטלת האחריות לדעת מה מציק לחברו מה ממעשיו שלו פוגעים בחברו ומעצבנים אותו ואת אותם הדברים אסור לו לעשות. כפי שלא היה רוצה שחברו יעשה לו את הדברים שבידוע גם לחברו מפריעים לו עצמו. (אני מקוה שזה מספיק ברור). אז בתקוה שהוספתי עוד משהו קטן.
תגובה לתגובה
ירוקי. אם כל הכבוד למה שאמרת, זה עדיין חסר כל משמעות. מה המשמעות שלעשות את דבר ד`. (אמנם זה נכון - אבל זה כולל מדי). ישנה משמעות לחיינו והיא להביא לתיקונו של העולם. העולם נברא בחסר, שלא בשלמות (בצורה מכוונת ע``י הקב``ה)והקב``ה הטיל על האדם להביאו לכדי השלמתו. ואמנם על האדם מוטלת האחריות לא רק שלא לקלקל את מה שהאלקים עשה (לשמרה) אלא גם לשכללו ולהלשלימו (לעבדה) וזאת באמצעות התורה והמצוות (בין השאר). אז בצורה קצרה ותמציתית זוהי מטרת קיומנו. אבל אי אפשר להסבירה באמת בצורה כ``כ קצרה. מקוה שהייתי מובן.
ירוקי. אם כל הכבוד למה שאמרת, זה עדיין חסר כל משמעות. מה המשמעות שלעשות את דבר ד`. (אמנם זה נכון - אבל זה כולל מדי). ישנה משמעות לחיינו והיא להביא לתיקונו של העולם. העולם נברא בחסר, שלא בשלמות (בצורה מכוונת ע``י הקב``ה)והקב``ה הטיל על האדם להביאו לכדי השלמתו. ואמנם על האדם מוטלת האחריות לא רק שלא לקלקל את מה שהאלקים עשה (לשמרה) אלא גם לשכללו ולהלשלימו (לעבדה) וזאת באמצעות התורה והמצוות (בין השאר). אז בצורה קצרה ותמציתית זוהי מטרת קיומנו. אבל אי אפשר להסבירה באמת בצורה כ``כ קצרה. מקוה שהייתי מובן.
תגובה לתגובות(בעיקר לפנדורה)
קודם כל תודה רבה על ההתיחסות הרצינית. כשכתבתי את השאלה לא רציתי תשובה של רב או תשובה שלקוחה מספר, כי אפילו שיש כאלה גם הן לא מוחלטות או חד-משמעיות. אני פשוט רציתי שאנשים יכתבו לי את המחשבות שלהם על הנושא. יוצא לי לחשוב על זה הרבה ורציתי לראות מה אנשים אחרים חושבים. מצד אחד אני מסכים איתך. אחד הדברים היחידים שמצאתי בחיי בינתים שיש לו ערך הוא עזרה ונתינה לזולת. אני מסכים איתך גם בקשר לכוחה של מילה (וגם בקטע של ההרס, עברתי חויה כזאת בעצמי). וכרגע אני חי את חיי בעיקר לפי התפיסה הזאת.(או לפחות ככה היתי רוצה להאמין). אך מצד שני יש אמת גם בדבריה של ירוק כהה. אני מאמין שיש עוד משמעות לקיומינו בעולם הזה חוץ מהקדשת חיינו לזולת(למרות שיכול להיות שישנם אנשים שזהו בעצם כל מטרת קיומם). אם כולם חיים רק אחד בשביל השני, מה מטרת הקיום הזה? עזרה לזולת צריכה לדעתי להיות אחד מאבני היסוד של השקפת העולם שלנו, אבל אני לא בטוח שזו כל מהות הקיום. בנוסף אציג בפניך שאלה: למה את עוזרת לאנשים? את כתבת: ``זו לא סיבה מספקת? להרגיש ממש טוב, ובעיקר לגרום לאחרים להרגיש כך? `` יש את השאלה הידועה ששואלת האם אנו עוזרים לאחר כי אנו באמת מאמינים שכך צריך לחיות או בגלל ההרגשה הטובה שזה נותן לנו? אם אנחנו עוזרים לאחרים רק בשביל תחושת הסיפוק שבענין, מהי מהות העזרה? ואם אנחנו עושים את זה בתור אנשים דתיים כי זאת חלק מהשקפת העולם של היהדות אז זה אמנם דבר חשוב אך לא מהות הקיום. אני לא מנסה לשאול למה הקב``ה ברא את העולם, כי זאת שאלה שאין לנו את היכולת לענות עליה (אחרת הינו הקב``ה בעצמנו), אבל אני חושב שבכל זאת צריך לשאוף להבין כמה שיותר. בכל מקרה שוב תודה על התגובה, תמיד נחמד לשמוע מה אנשים אחרים כותבים. זרזיר
קודם כל תודה רבה על ההתיחסות הרצינית. כשכתבתי את השאלה לא רציתי תשובה של רב או תשובה שלקוחה מספר, כי אפילו שיש כאלה גם הן לא מוחלטות או חד-משמעיות. אני פשוט רציתי שאנשים יכתבו לי את המחשבות שלהם על הנושא. יוצא לי לחשוב על זה הרבה ורציתי לראות מה אנשים אחרים חושבים. מצד אחד אני מסכים איתך. אחד הדברים היחידים שמצאתי בחיי בינתים שיש לו ערך הוא עזרה ונתינה לזולת. אני מסכים איתך גם בקשר לכוחה של מילה (וגם בקטע של ההרס, עברתי חויה כזאת בעצמי). וכרגע אני חי את חיי בעיקר לפי התפיסה הזאת.(או לפחות ככה היתי רוצה להאמין). אך מצד שני יש אמת גם בדבריה של ירוק כהה. אני מאמין שיש עוד משמעות לקיומינו בעולם הזה חוץ מהקדשת חיינו לזולת(למרות שיכול להיות שישנם אנשים שזהו בעצם כל מטרת קיומם). אם כולם חיים רק אחד בשביל השני, מה מטרת הקיום הזה? עזרה לזולת צריכה לדעתי להיות אחד מאבני היסוד של השקפת העולם שלנו, אבל אני לא בטוח שזו כל מהות הקיום. בנוסף אציג בפניך שאלה: למה את עוזרת לאנשים? את כתבת: ``זו לא סיבה מספקת? להרגיש ממש טוב, ובעיקר לגרום לאחרים להרגיש כך? `` יש את השאלה הידועה ששואלת האם אנו עוזרים לאחר כי אנו באמת מאמינים שכך צריך לחיות או בגלל ההרגשה הטובה שזה נותן לנו? אם אנחנו עוזרים לאחרים רק בשביל תחושת הסיפוק שבענין, מהי מהות העזרה? ואם אנחנו עושים את זה בתור אנשים דתיים כי זאת חלק מהשקפת העולם של היהדות אז זה אמנם דבר חשוב אך לא מהות הקיום. אני לא מנסה לשאול למה הקב``ה ברא את העולם, כי זאת שאלה שאין לנו את היכולת לענות עליה (אחרת הינו הקב``ה בעצמנו), אבל אני חושב שבכל זאת צריך לשאוף להבין כמה שיותר. בכל מקרה שוב תודה על התגובה, תמיד נחמד לשמוע מה אנשים אחרים כותבים. זרזיר
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.