מטריה
זאת הפעם הראשונה החורף, שפתחתי את המטריה הכחולה שנתת לי. היא שכבה לה שם באוטו, בשקט, חכתה לרגע הנכון, כל גשם, כל שמים אפורים שהיו, חשבתי להוציא אותה להשתמש בה, אבל לא יכולתי היא הזכירה לי אותך. פחדתי לפתוח אותה. פחדתי לנגוע בה, כמו שפחדתי להתמודד עם המחשבה שאת לא איתי יותר. כמעט שעה ישבתי ברכב, פחדתי לצאת לגשם- לא אוהבת גשם. הסתכלתי על טיפות הגשם שהתחזקו, ראיתי איך הרוח מטלטלת כל דבר שזז, הדלקתי רדיו, לגרש את המחשבות, את הבדידות. ליצנים עברו, פורים ברחובות.... אני יודעת שאת כאן, יושבת בשקט, לא מגיבה, צופה מהצד – אולי את כמוני מחכה לרגע הנכון!
זאת הפעם הראשונה החורף, שפתחתי את המטריה הכחולה שנתת לי. היא שכבה לה שם באוטו, בשקט, חכתה לרגע הנכון, כל גשם, כל שמים אפורים שהיו, חשבתי להוציא אותה להשתמש בה, אבל לא יכולתי היא הזכירה לי אותך. פחדתי לפתוח אותה. פחדתי לנגוע בה, כמו שפחדתי להתמודד עם המחשבה שאת לא איתי יותר. כמעט שעה ישבתי ברכב, פחדתי לצאת לגשם- לא אוהבת גשם. הסתכלתי על טיפות הגשם שהתחזקו, ראיתי איך הרוח מטלטלת כל דבר שזז, הדלקתי רדיו, לגרש את המחשבות, את הבדידות. ליצנים עברו, פורים ברחובות.... אני יודעת שאת כאן, יושבת בשקט, לא מגיבה, צופה מהצד – אולי את כמוני מחכה לרגע הנכון!
