מטריה

טורטיתת

New member
מטריה

זאת הפעם הראשונה החורף, שפתחתי את המטריה הכחולה שנתת לי. היא שכבה לה שם באוטו, בשקט, חכתה לרגע הנכון, כל גשם, כל שמים אפורים שהיו, חשבתי להוציא אותה להשתמש בה, אבל לא יכולתי היא הזכירה לי אותך. פחדתי לפתוח אותה. פחדתי לנגוע בה, כמו שפחדתי להתמודד עם המחשבה שאת לא איתי יותר. כמעט שעה ישבתי ברכב, פחדתי לצאת לגשם- לא אוהבת גשם. הסתכלתי על טיפות הגשם שהתחזקו, ראיתי איך הרוח מטלטלת כל דבר שזז, הדלקתי רדיו, לגרש את המחשבות, את הבדידות. ליצנים עברו, פורים ברחובות.... אני יודעת שאת כאן, יושבת בשקט, לא מגיבה, צופה מהצד – אולי את כמוני מחכה לרגע הנכון!
 
../images/Emo140.gif מכירה את ההרגשה

ויודעת שקשה לעשות את הצעד... אבל עם כל הקושי- אני הייתקונה מטריה חדשה.. אני אישית מוצאת את הרגע שנמאס וחותכת לחלוטין- אני אישית הייתי זורקת אותה לפח.. אבל גם אפשר למצוא מקום חמים ולהניח בו את המטרייה.. שתישן ותירגע קצת... לפחות עד שיבואו ימים מאירים וחמים יותר...
 

אוססונה

New member
מטר ומטריה, כמשל.

טטוררטטיתתתת! כל הכבוד לך... בסוף, העזת ופתחת את "המטריה הכחולה" שהיא נתנה לך... ככה זה, "המזכרות" מהעבר, מזכירות את "ההווה". תודי "למטר", אשר אילץ אותך להשתמש "במטריה" שהיא נתנה לך. אם "היא" הבינה אותך, כפי שאני הבנתי , אני מאחלת לך, שהיא כן תבין, שתדע שאת עדיין, "אוהבת אותה". גם אני לא אוהבת "גשם". הלו, הלו, זו את "הצופה מהצד", זה הרגע הנכון, לפחות מצידה... אל תהיי רעה...
 

טורטיתת

New member
פורים ליצנים, כמשל.

אהבתי והבנתי שהבנת.. זה שאני אוהבת אותה זה לא אומר שאני צריכה להיות איתה - או ההפך. אהבה לפעמיים כואבת, והעבר הוא חלק מהווה, לא נמחק הולך איתך לעד. נ"ב: פורים... ליצנים.... כמשל (מקווה שגם את זה הבנת.)
 
למעלה