פרטיים עם רשיון להפעלת עסק?
הי נעה, קראתי את כל הדיון, ואני מתחילה מהתגובה שלך. לא ידעתי, ולא ידוע לי- שמשרד העבודה נותן רשיון להפעלת עסק. הגוף שנותן רשיון להפעלת עסק- הוא הרשות המקומית- עיריה וכו´. אומנם דרורית אמיתי דרור כתבה זאת פעם בפורום של "הגיל הרך"- אבל אני יודעת שאפילו מפעילות המשפחתונים הציבוריים- עובדות ללא רשיון להפעלת עסק. לשם קבלת רשיון לעסק- התנאי של הרשויות (לפי המידע שלי) - מעל 10 חברה... עוד יותר- מפעילות המשפחתונים הציבוריים אינן מטפלות מוסמכות. ברשותן תעודה, המאשרת שעברו קורס של ניהול משפחתונים - מטעם משרד העבודה והרווחה או של הגוף המפעיל- אם הגוף המפעיל ריכז את הקורס (רשות מקומית או חברת המתנ"סים). בתום שנתיים עבודה במסגרת הגוף המפעיל- הן יכולות להבחן בחומר תיאורטי, להחשף לתצפית של מפקחת חיצונית- ואם הצליחו בשני התנאים- זוכות לתעודת מטפלת מוסמכת דרגה 1 כתבת-משפחתונים ציבוריים- עם פיקוח כלשהו. אני מניחה שבמסגרת הלימודים שלך- תגיעי למשפחתונים ציבוריים או שכבר הגעת, במסגרת הפרקטיקום. הפיקוח על מפעילות המשפחתונים הציבוריים, שנעשה באמצעות לווי מקצועי פרטני וקבוצתי- הוא הפיקוח הרציני ביותר שאני מכירה מבחינת מסגרות לטיפול בתינוקות ופעוטות בארץ(להוציא את מה שנעשה בקיבוצים- כאשר המסגרת משלבת ילדי חוץ וילדי קיבוץ...). זה שהמטפלות לא תמיד בעלות רמה אישית/קוגנטיבית מספיקה להפנים את מה ההדרכה- זו בעיה. העובדה שרכזות המשפחתונים הציבוריים לא מספיקות תמיד להגיע פעם בשבוע אל המטפלת, להדרכה פרטנית- גם זו בעיה, שכמובן קשורה למשאבים, לפוליטיקה, שקובעת כמה כסף יוקצה לטיפול בתחום הגיל הרך הנורמאלי. אני בהחלט מסכימה עם המחשבה שתינוק בן 4 חודשים רצוי שיקבל טיפול אישי- על ידי מטפלת אישית או הורה. אבל, המציאות היא קשה- לא כל הורה יודע איך למצוא את המטפלת הטובה... ולא כל הורה יכול להעדר מעבודה תקופה ארוכה, או לממן מטפלת. גם לא כל הורה נגיש גאוגרפית וכלכלית לגנים הקיבוציים.... זה לא רק סדרי עדיפויות- במיוחד בימינו...(שוחחתי היום עם אם, מפרנסת יחידה, לבעל מובטל, שנמצא בסוג של דכאון כתוצאה מהאבטלה.., שלטובת בנה, בחרה להוציא אותו מטיפולו המסור של האב המדוכא- למשפחתון...). מפעל המשפחתונים הציבוריים הנו "יצירה" של בוגרות תכנית שוורץ, עם התאמה לארץ. אכן, פרופ´ רוזנטל, ראש "תכנית שוורץ" - במאמר שסוקר את תהליך הקמת רשת המשפחתונים הציבוריים והרציונאל המקצועי המלווה את הפעלתו- מצטטת את התקן האמריקני. היא מציינת, שבישראל לא תהיה אף מטפלת שתסכים לעבוד בתנאים של מחירים מסובסדים עם שלושה תינוקות. המודל האמריקני של 3 קטנים, מתייחס לשלושה תינוקות. גם פרופ´ אבי שגיא במחקרו על "איכות הטיפול הרגשי בתינקות במעונות היום בישראל" - התייחס לתינוקות ולתקן האמריקני. פרופ´ רוזנטל הציגה את הרעיון של מסגרת טיפולית הטרוגנית בגילאים- על מנת לענות על צרכי הילדים בצורה אופטימאלית עד כמה שאפשר. בפירסום של מורות מהתכנית(פירסום ישן מאד)המתייחס לטיפול "איכותי", הן מציגות כיצד ניתן להאכיל שני ילדים, גם אם שניהם באותו גיל פחות או יותר... בשנה שעברה עבדתי עם שלושה תינוקות- זה היה נפלא- ולא הרגשתי שמשהוא יוצא חסר.. כמובן, שהיו תנאים מקצועיים- לא פחות מחצי שנה, לא כולם בני אותו גיל. כמו שכתבת- יש לך "טיק"("שריטה") משלך. את האוכל מכינים לפני בואם של הילדים. החימום נעשה היום במיקרו(יש הורים שכמובן יתנגדו..). מטפלת מנוסה, כמו אם, לא תחכה שהתינוק ייבב וייסמן חזק מאד שהוא רעב. היא תתארגן כך, שהכנת האוכל המרוסק תוכן בזריזות, תוך כדי שהיא מדברת עם התינוק שמראה סימנים ראשוניים שהוא רעב. במשפחתון , בשלב מסויים, היו רק שניים. אחד "טורף". שניה, אוכלת לאט. שניהם הואכלו בו זמנית, כאשר על כל כפית לאחת, הזולל קיבל שלוש ארבע כפיות. נכון שעסוקים בהחלפת טיטולים- אבל כמו במשפחה, שיש בה יותר מילד אחד(ובבתים רבים המרווחים קטנים מ4.5 שנים...), כאשר משהו שאינו מטופל- קורא כי הנו ב"מצוקה"- נמצאת הדרך הנכונה להתייחס אליו ולעזור לו- ואין הוא שרוי במצוקה ללא התייחסות. אני מסכימה עם וורד לגבי נוכוחת הורית במשפחתון.. דסי
