לפני ארבע או יותר שנים בוטל הסידור שהיה
מקובל אז של הכשרת הטייס לנחיתה במה שנקרא אז "מנחת חד פעמי". ההכשרה הייתה תאורטית, מה עושים ואיך עושים, ובסיומה, כשעתיים במועדון של מנחת ראשון, יצאו הבוגרים כשהם מוכשרים לנחיתה במנחת חד פעמי. מיכה ז''ל, שהיה מנכ'ל העמותה הנפיק תעודת פלסטיק עם כנפיים ופס מגנטי, והטייס היה מוכשר.
הסידור הזה היה מצוין למכוני הבדק, וסיפק שפע של פרנסה. כאמור הסידור הזה בוטל, וכל מי שלא עבר את ההכשרה, עומד היום במצב שאסור לו לנחות במנחת אז'מ שאינו מאושר.
לאחר אישור חוק הטייס, החלו ברת'א לטפל בנושא, בדחיפתו של רן בג. היו הרבה דיונים ובסופם פורסמה ההצעה בנושא. השם שונה ל"שטח הפעלה" והסידור כולו מריח כאילו עורכי דין ישבו עליו תקופה ארוכה. מדובר על הכשרה עיונית, שעתיים מעשיות, ונחיתה בשלושה מנחתים שמוגדרים שטח הפעלה, שאני מניח שזה יכול להיות נען, טל שחר ורבדים, כשבסיום ההכשרה ,המדריך חותם בספר הטייס על ביצוע ההכשרה. התקנה פורסמה לציבור הטייסים כדי לקבל תגובות, נשלחו תגובות, אני מניח שהייתה התיחסות, והתקנה הועברה לועדה בכנסת כדי לעבור אישור. הדיון שהיה לפני כשבועיים, התמשך בנושאים שקדמו לנושא הזה, והזמן נגמר לפני שדנו בו.
יהיה דיון חדש בקרוב, לא יודע אם יש תאריך, ואחרי שהתקנה תאושר, היא תפורסם, ויהיה אפשר להתחיל להכשיר דור שלם של טייסים לפי התקנה החדשה.אני מצרף קובץ לעיונך(מקווה שיעבוד)
לגבי טכסן וסיירה, שניהם מהירים יותר מהאחרים, וגם הסטינג. לטכסן תא מרווח יותר מלסיירה, בשנהם מתבשלים בקיץ, לסיירה יתרון באפשרות לטיסה כשהחופה פתוחה. הכנף התחתית היא חסרון לשטח, וכנף תחתית גם לא כל כך מגנה על הראש במקרה של התהפכות קדימה, שלא אמור להיות תוצאה של נחיתה בשטח, אבל יכול לקרות בנחיתת חרום עם קריסת הכן הקדמי. הראות טובה בשנהם באויר, ופחות כלפי מטה מתחת לכנף. מי שמתכוון לנצל את המטוס שלו על שבילים דרכי עפר ושדות שלף למיניהם, השניים האלה לא הכי מתאימים.
יש גרופיס לזה, ויש לשני, והיתרון הגדול של הכנף התחתית הוא בפוזה.