מטומטמת.

[כמהאפשר]

מטומטמת.

ואין לי כוח לפרט.


אין לי כוח לכלום.





פשוט מטומטמת.

כשלון.
פשוט תמותי.
טריגר, יופי. דפוקה.
סתומה.

 

[כמהאפשר]

טריגר למעלה. לא להכנס. לא לקרוא.

לא שווה.
לא כלום.


לא יודעת.


לא ידועת כלום.


כלום.
כלום, את כלום, כלום, כלום.


לכי למקלחת, שהמים ישטפו אותך וימוססו אותך וישטפו אותך לחור הניקוז אל הביוב שם את שייכת.
מסריחה, זבל, דפוקה.

 

[hory0]

אהובה ויקרה כל כך..
אני קוראת אותך וזה כואב לי עמוק בפנים שכך את מרגישה כלפי עצמך..כלפי האדם המדהים שהוא את.

אני נאלמת אל מול הכאב והשנאה..
ובעיקר רוצה פשוט להיות איתך.לחבק אותך חזק, חזק, ולא להרפות. עד שכל השנאה שככ לא מגיעה לך, תצא מתוכך, ותרגישי יותר טוב..

מגיע לך ככ הרבה טוב יקרה.את אדם יקר ככ!

 

[כמהאפשר]

ואני פשוט רוצה למות. (טריגר בשורה האחרונה)

להעלם.
להמחק
להעתק מעל פני הקרקע.


ככה.


עכשי.
אתמול.



מידה 0.
-0.


אני לא.


ולעזאזל, למה זה עושה לי להרגיש ככה עכשיו?
(זאת השאלה, עכשי, עכשיו, למה עכשיו?)

 

[someone343]

אז למרות האזהרות

אני נכנסת וקוראת..
קוראת ומבינה, את שתי ההודעות
כמה כעס, כמה שנאה
כמה מילים קשות מופנות כלפייך...

ושואלת , מדוע הכעס הזה?
מדוע כל כך קשה ?

כאן איתך תמיד

 

[פרפר בתוך אגרוף]

אני לא יודעת מה קרה ומה עשית.

יכול להיות שעשית טעות, אפילו משהו ממש טיפשי.
אז מה? אז את לא בנאדם? לא כולם עושים טעויות? אין לך תכונות טובות, דברים טובים שעשית לעצמך או לאחרים, תוכניות טובות, רגישות ורגשות- ששווים יותר מטעות כלשהיא, גדולה ככל שתהיה, שעשית?

אם זו הייתה מישהי אחרת, אני יודעת שהיית הרבה יותר סלחנית כלפיה. אני רואה את מה שיש לך לתת לאחרות כאן בפורום, והלוואי שהיית קודם כל נותנת את המילים החמות, הרגישות והאמפתיה הזו לעצמך...

אולי תנסי לכתוב לעצמך תגובה כמו שהיית כותבת לאחרות?

מקווה שזו תהיה שנה קלה יותר עבורך.

 

[כמהאפשר]

בבקשה, שמישהי תשלח לי מחשבות טובות..

אני מתחננת.

בבקשה...

 

[כמהאפשר]

אם מישהי כאן. אם מישהי יכולה..

 

[כמהאפשר]

אני מבטיחה, זו לא קריאה לתשומי..

 

[חלומותשל אחרים]

http://www.youtube.com/watch?v=DNwLtzqUeyQ

 

[כמהאפשר]

שעה.. שעה איתך בנייד..

זאת אומרת עם התגובה שלך.
מתמקדת או מנסה להתמקד על הטוב הזה,
רק על הטוב.
לראות רק את זה. להרגיש רק את זה.
להזיז, לסנן את כל השאר לצד.

תודה..

 

[אלומת האור]

יפה שלי

אני שולחת לך מחשבות טובות כמה שאני יכולה. מרגישה?

 

[כמהאפשר]

לא.

רק מתמקדת במילים,
בעצם התגובה(שהגבת/ן), ביחס וההתייחסות,
נאחזת חזק חזק
מתמקדת ולא רואה דבר אחר. נאחזת, נאחזת, נאחזת
ונושמת רק את זה.
נושמת כדי לא לשמוע, לא לראות, לא לנשום דברים אחרים
ששום דבר אחר לא יסנן- כי זה שוקץ סביבי.

אז אני פשוט מנסה לראות רק את אלה ולהקיף את עצמי רק ב"כן", כאילו..

 

[אלומת האור]

מה את יכולה לעשות עכשיו שיגרום לך להרגיש טוב

יותר?

 

[כמהאפשר]

אתן עושות את זה.

פשוט הייתן כאן.
היה אכפת לכן.

זה התחיל אתמול, המשיך היום.
ואני רוצה שישתחרר כבר, אור.
וזה לא משתחרר. הסוויץ הזה. התקיעות. הקליק.
אוף.

 

[someone343]

סליחה שקשה לי בעצמי להגיב

איתך

 

[כמהאפשר]

רק זה שהגבת..

זה שאכפת לך.
זה שאת שקראת.
זה שאת קוראת.
זה שאת *תמיד* קוראת..

ואני יודעת שאת שומעת. ומרגישה. ומתחברת.
למשהו, לחלק כלשהו, לאיזשהו מקום שם..
ולרגע מרגישה פחות לבד. פחות מאבדת את עצמי. פחות כלום.

כי במקום אחר, בגיל אחר, באיזה ווטאבר אחר-

כי יש מישהי שמבינה. ואני לא לבד.

תודה.

 

[כמהאפשר]

בנות, סליחה על אתמול.

ותודה על הכל.
מקווה ליום טוב יותר.
ליום מאיר יותר, יום חדש.

תודה לכן.

קצת חסרת כוחות לכתוב, רק רציתי לכתוב תודה ולעדכן שהיה בולמוס קטן אתמול בסוף אחרי כל ההודעות ואז הצלחתי ללכת לישון קצת.

תוהה על הכל, אוהבת מחבקת מוחזקת את כולכן גם אני.
גם כשלא כותבת, גם כשרק חושבת, גם כשאין מילים.
חג שמח..

 

[פרפר בתוך אגרוף]

ממרחק של כמה ימים

אני מקווה שאת מצליחה לראות את המאבק הגדול שאת עושה כאן, על גבי הפורום ואני בטוחה שבפנים הוא גדול פי כמה,
לשמור על עצמך ולחזק את עצמך.
זה לא מובן מאליו, וזה דורש הרבה אנרגיה,
אבל ככה בדיוק מפתחים כוחות וככה בדיוק ממלחמה למלחמה מצליחים קצת יותר.