מטומטמת.

[netaK]

מטומטמת.

זה מה שאני תמיד מרגישה לגבי עצמי. זה לא שאני מתחרטת על דברים שאני עושה\אומרת לגמרי, אבל כמעט על כל דבר אני מרגישה שאני מטומטמת. ממש ככה. סתם לדבר עם חברים יש דברים שאני אומרת שעוברים הלאה בכיף ואני שעה עוד אחשוב "איזה מטומטמת אני שאמרתי את זה" ואתמול בעבודה, יום ראשון בחניכה 6 שעות משמרת שבה אני עונה ללקוחות [שירות לקוחות נו] בפעם הראשונה אחרי קורס של חודש [קורס ידע כמובן, אפחד לא באמת לימד אותנו "שירות לקוחות טוב מהו" אבל בסדר], אני לא אמורה להיות 100% בסדר, אני לא אמורה להיות הכי טובה ומהירה ומבינה ומה לא אבל יופי באמת שלא ככה זה עובד אצלי. כל דבר שעשיתי, גם כשהחונכת שלי אמרה שזו הייתה שיחה טובה ונפלאה אני לא אהבתי את זה. שום שיחה שעשיתי אתמול לא הייתה טובה. כלום. גם אם כאילו כלפי חוץ השיחה הייתה טובה, עניתי ללקוח טוב ולעניין ועשיתי את מה שהייתי צריכה לעשות, התהליך הפנימי שאני עברתי לא היה טוב. כאילו, שמתי את הלקוח על "החזק", ידעתי מה אני אמורה לאמר לו וזה חומר שאני יודעת בעיניים עצומות אבל לפני שיכולתי לענות לו ולתת לו את המידע בשפה שהוא יבין הייתי כאילו צריכה עם עצמי לחשוב, כאילו לנסות בעצמי להבין מה הוא רוצה וזה כל כך תסכל אותי, כאילו, אני יודעת את זה, למה אני צריכה להסביר את זה לעצמי זה נתן לי כזאת הרגשה של כישלון למרות שהשיחות היו בסדר, התהליכים הפנימיים שלי לא היו בסדר :\ וזה יותר מתסכל שאני יודעת שאני חושבת ככה ולא מצליחה לצאת מזה. אוף. פשוט אוף. גם ההודעה הזאת מטומטמת :\

 

[lollapalooza]

מה שאת אומרת בעצם,

זה שביום הראשון שבו אי פעם עבדת (אפילו לא לגמרי לבד, עוד בחניכה) בדבר הזה, רצית להיות מושלמת? תגידי, יום אחרי שנולדת כבר ידעת ללכת? לדבר? הדברים האלה לוקחים זמן, את יודעת את זה, אני בטוחה. ואם אומרים לך שהיית טובה, אז בכלל מצבך לא נורא כמו שאת עושה ממנו. השאלה היא למה את כל כך ביקורתית כלפי עצמך. למה את חושבת שאת "מטומטמת". ויותר מזה, למה את חושבת ככה כשאנשים אחרים לא חושבים את זה עלייך. את? מטומטמת? למה? כבר ראיתי בנות מטומטמות בחיי, ותאמיני לי, את אפילו לא קרובה לזה. יש משהו שעומד מאחורי הביקורת העצמית החמורה הזאת. השאלה היא אם את יודעת מה המשהו הזה.

 

[netaK]

כן, אני יודעת שזה מטומטם.

אני לא יודעת מה עומד מאחורי הביקרותיות שלי כלפי עצמי, אני אפעם לא מצליחה לעמוד בסטנדרטים שאני מציבה לעצמי, אני אפעם לא בסדר עם עצמי, וזה ידוע וזה מעצבן :\

 

[trigotrigo]

להיפך, אם כבר..

עצם זה שאת מציבה לעצמך סטנדרטים גבוהים מראה על שאיפות גבוהות שיש לך לעשות את הכי טוב שאת מסוגלת. אם את מבקרת את עצמך את תראי שעם הזמן את תבקרי את עצמך פחות, כי תצליחי להגיע לסטנדרטים הגבוהים. ייתכן שאף פעם לא תגיעי אליהם, וזה גם משהו טוב, כי את תשאפי יותר ויותר גבוה וחזק. את לא באולימפיאדה, אז המהירות לא משנה

 

[lollapalooza]

אממ,

את לא באמת עונה כשאת אומרת את זה, את רק ממשיכה להתבטא לפי אותו דפוס. "אני לא יודעת, אני לא בסדר, זה מעצבן". השאלה היא אם הסטנדרטים האלה מציאותיים, ואם את בכלל נותנת לעצמך צ'אנס לעמוד בהם- גם מבחינת כמה הם גבוהים וגם מבחינת כמה את מרגישה שאת יכולה לעמוד בהם ולא פוסלת את עצמך מראש. ואגב, ביקורת עצמית זה משהו שלפחות מנסיוני, מגיע מבחוץ. מישהו שאומר משהו עלייך שגורם לך להרגיש לא בסדר, או משהו שעשית ולא יצא כמו שרצית ולקחת את זה קשה מדי. מכאן קל מאוד לבקר את עצמך יותר מדי בחומרה ומראש לפסול דברים רק כי את מרגישה שאת לא יכולה לעמוד בסטנדרטים. אני מציעה לך לחפש את הרגע הזה שבו זה התחיל, לברר מה קרה ומפה לראות מה עושים הלאה. בנוסף, תתרכזי בדברים שבהם כן הצלחת ובאנשים שכן נותנים לך הרגשה שאת לא מטומטמת (או יותר מזה, ויש). צריך לנסות לצאת מתוך הסובייקטיביות של עצמך ולראות את הדברים כמו שהם בתכלס, בלי להיות מושפעת מכל מיני דברים אחרים.

 

[lollapalooza]

ואגב,

"כן, אני יודעת שזה מטומטם". אני לא אמרתי שזה מטומטם. זה מאוד רחוק מלהיות מטומטם. זו את שאמרת שזה מטומטם. השאלה היא למה.

 

[יעל ניסן]

ועכשיו תעני לי על זה:

אז מה אם את חושבת שאת מטומטמת? חוצמזה שזה טריק ידוע מראש לרדת על עצמך - כי ככה את תמיד מנצחת: או שאת יוצאת צודקת ונביאת הדור - כי, הנה: מה שחשבת התגשם; או שאת מופתעת לטובה... (וואללה? אני לא מטומטמת, איזה כיף!) עם הנוסחה הזו את בלתי מנוצחת, חביבתי - אבל מה זה מטומטמת בעיני עצמך! ביום שתסכימי לחוות מנעד יותר גדול של תחושות לגבי עצמך מלבד מטומטמת; ביום שתסכימי לוותר על עמדת הנביאה שיודעת מה יהיה ומה היא תרגיש וכו' תהיי עוד כמה דברים - לא רק מטומטמת. לחיוב ולשלילה.

 

[trigotrigo]

אחרי שעברת את המבחן בהצטיינוש,

מגיע לך שום דבר מלבד כל הכבוד.