שביל הבריחה או שביל התקווה
מחלקת איתך, לאחר מיליון תגובות, את האני-מאמין הקטן שלי. אינטימיות בזוגיות היא דבר מפחיד, לא פשוט. לא קל "לעשות" אינטימיות, לא קל לחיות באינטימיות. מה ש"עוזר" בלשון שגיא נאור - זה כל העשייה מסביב ובתוך הזוגיות. קריירה, ילדים, כסף, רכוש ועוד ועוד. בתוך כל הרעש של החיתולים, הבעיות מול המורים, מול הבוסים, הבנקים, הקבלנים, סוכני הנסיעות - נעלם הצליל המפחיד. נעלם אמרתי? - לא, לא נעלם. כמו נעלם. עכשיו גדלו לך הילדים - נעלם רעש הרקע פתאום האמת הצרופה נחשפת. שתי אפשרויות - להתמודד עם ה"שקט" ובשקט, לבנות מה שעד היום בחרתם שלא, או שאולצתם שלא, להודות בקיומו. או שאולי הוזנח - קרא לזה כרצונך. בכל אופן - להתמודד! להתמודד על מנת להרוויח !!! אפשרות אחרת - לעשות הכל כדי לא להתמודד. הגברת ממשיכה "לעשות רעש" כמו קודם - יעני מציאות: כלים, כביסה, ילדים, בנקים בלה - בלה. ואתה? - בונה את שביל הבריחה. או לחילופין בונה לעצמך עולם נפרד משלך - בתוך המחשבות. ואתה צודק לאללה סופטי! עבור אנשים פוחדים, כל כלא הוא בסופו של דבר כלא. אם תלך מאשתך, יבוא הפחד וידבק לך לתחת, וימשוך אותך אל שביל הבריחה הבא, ושוב הבא ושוב הבא - עד כלות הימים. הפתרון הוצע לך פה, נדמה לי על ידי דניאל שאמר - הסתכל לפחד בעיניים. זו הדרך היחידה להפסיק לרוץ - להפסיק לצבור "מחשבות" ולבנות שבילים. ואני אומרת אותו דבר - מזוית ראיה טיפה´לה שונה אתה כבר כאן, לא? יש לך אשה (בטח פוחדת כמוך.... אחרת היא היתה צורחת לך באוזן מזמן) כאן ועכשיו. נסה. מצה את האפשרויות בתוך בית הכלא הנוכחי לפני שאתה מהלך בשביל אל בית הכלא הבא. תמיד יהיה עבורך "הבא". תמיד אופציה פתוחה ועומדת. אולי תלמד משהו על עצמך שלא ידעת. אתה לא נשמע לי מאושר, סופטי. ואני חושבת שהגעת לגיל בו אתה יכול, לשם שינוי לבנות לך שביל אל האושר. מספיק לברוח. לא כייף להרגיש נרדף. לנוס ללא סוף. בנה לך שביל אל האושר - היכן שהוא לא יהיה. בתוך המשפחה, או מחוצה לה. אבל לברוח????? נשמע רע. נשמע פאתטי. חסר תכלית. וחסר תקווה. ועוד מילה אחרונה בהחלט. אבא שלך נשמע לא פחות פוחד ממך. גם אבא שלי יותר פחדן ממני. אז בגילי אני כבר יכולה להרשות לעצמי להיות מאד חשדנית כלפי העצות שלו. והרבה יותר אמיצה בהחלטות ובבחירות שלי !! בהצלחה!
