מחשבות...

[MeWithoutU]

מחשבות...

שילשום שכבתי במיטה...והתחלתי לחשוב על כל מיני דברים... ביניהם...ניסיתי לזכור למה הפסקתי ללכת לבקר בקבר לפני 3 שנים... ואז פתאום זה עלה לי בראש! אני זוכרת שלפני 3 שנים...יום לפני האזכרה... אמרתי לאבא שלי...שצריך ללכת מחר לקבר...כי עברו 8 שנים בלעדיה...והוא אמר...כן נילך! באותו יום...הוא נסע לחברה שלו! כשהוא חזר...שאלתי אותו...איך זה יכול להיות ששכחת את היום הזה???זאת הרי הייתה אישתך!!! אז הוא אמר שהוא לא שכח... (מן הסתם...הרבה יותר גרוע...) כלומר...הוא העדיף ללכת לבקר את החברה שלו...מאשר לבוא איתי לקבר של אמא שלי! נורא כעסתי... וזה כאילו...הרגע היחיד שאני באמת יכולה להיתחבר למשפחה שלי...בעיקר לאבא שלי! ששנינו הולכים לשם...מדברים אליה...בוכים עליה! הרי חוץ מזה...אני בחיים לא יבכה ליד אבא שלי...או בכלל לא יספר לו דברים אישיים שלי! וזה היום היחידי בשנה...שאנחנו כואבים על אותו כאב! והוא לא בא!כי כנראה החברה שלו יותר חשובה! ומאז...לא הלכתי... סיפרתי את זה אתמול חבר שלי... והוא אמר שזאת הסיבה הכי דפוקה שקיימת בעולם לא ללכת לשם! אולי זה באמת דפוק בשבילו... אבל מי הוא כדי להגיד לי איך להרגיש ואיך להגיב?!?! בשלושה השנים האלו...ניסיתי ללכת שוב... אבל ללא הצלחה...זה כאב גדול מדי... אבל אני מאוד רוצה ללכת... ועכשיו שיש לי איך להגיע לבד... אני חושבת שאני מוכנה לזה... כמעט 11 שנים בלעדיה...

 

[סְקָאלִי]

../images/Emo201.gif

צר לי שעברת חוויה כזו. חיבת לומר לכן שהנושא הזה של תגובת האב ודרך התמודדותו די מעסיק אותי ואני מחפשת מישהו שמתעסק בנושא בצורה מקצועית כדי ליצור איתו איזשהו קשר לטובת הפורום. אירוח, מאמר, למשל. מצאתי מישהו שנראה לי מתאים ושלחתי לו בקשה, אך טרם נעניתי. מקוה שנזכה לתשובה חיובית.

 

[כנפיים לבנות]

../images/Emo47.gif. כבר אמרתי לך פעם../images/Emo35.gif

 

[לונה..]

אויש, אני צריכה אחד כזה בדחיפות

מאוד מקווה שהוא יסכים... אלף תודות, את נפלאה

 

[אני מתגעגעת]

למען האמת

גם לי יש פחד מסויים ללכת לבית הקברות ולהתמודד עם הקבר שלה. לדעת שהיא שם בפנים עטופה בבדים הלבנים האלה שאיתם ראיתי אותה בפעם שעברה.להתמודד עם הכאב של ראיית השם שלה על המציבה ולדעת שזה אמיתי, היא באמת מתה... מבינה ללבך...