מחשבות

מחשבות

עוד מעט תעבור שנה אני פשוט לא מאמינה שכבר כמעט שנה מאז שהלכת לעולמך אני רוצה לעלות לקבר שלך אך איך אוכל? משפחתך לא יודעת את הסיפור בינינו חניכי היקר את מה שנתת לך את מה שהשקעתי בך שתתקדם ואת מה שהחזרת לי את כל הסיפוק שנתת לי אתה יודע אני עוד מעט בת 20 הגיל שבו הלכת לעולמך עוד מעט היית צריך להיות בן 21 ולעולם לא תהיה בעצם כן בטח בשמיים כל יום עושים לך חגיגה יש לך שם בשמיים מקום של כבוד אני בטוחה הייתי בהלוויה אך לא בשבעה אז בטח ההורים לא זוכרים אותי בדיעבד הבנתי שיותר טוב שלא באתי לשבעה כי הם היו רואים אותי כמעט בגיל שלך אני עושה שרות לאומי ואתה? נכון אתה אדם מקסים וטוב לב שירש זאת מהגנים של הורים אך דווקא בגלל זה בטח קשה יותר להוריך שאתה לא אדם רגיל איך קוראים לזה עם צרכים מיוחדים? אני לא אוהבת שקוראים לזה ככה או בכל כינוי אחר אך זאת המציאות אבל מכל האלה עם צרכים מיוחדים אתה הייתי מיוחד במינו הרבה יותר מאנשים רגילים מתגעגעת
 

tutida

New member
היי

ממש ריגש אותי הסיפור, אם הבנתי נכון, את היית חונכת צעירה בכשנה מבחור עם מוגבלות שמת בשנה שעברה? נשמע שהיה לכם קשר טוב ופורה, ושמותו השאיר חלל ועצב אצלך... אני לא בטוחה מה להמליץ לך, אני מאמינה שכל אחד מרגיש מה טוב עבורו לעשות. בכל אופן, אני לא חושבת שההורים שלו ירגישו בגלל נוכחותך עצב כי את בגיל שלו כשהוא נפטר... אני חושבת שהם ירצו לדעת על בנם ועל הקשר שהיה לכם, שזה יעודד אותם שאת חושבת עליו דברים כל כך טובים ושגם את מרגישה את חסרונו. עצוב לאבד מישהו שהיה מיוחד. השתמשי במתנות שהוא השאיר אצלך, זה יהיה חלק מהמורשת שלו ואת תוכלי להעביר אותה הלאה...
 
לtutida -ג€

תודה שהגבת הייתי איתו רק 3 חודשים ואז הוא נפטר למרות שזה 3 חודשים שזה הרבה מבחינת מה שהספקתי לחוות איתו לא מבחינת זמן כרונולוגי רק התחלתי להכיר אותו והוא מת לי בידיים אני כבר לא יודעת מה בקשר להורים אני יודעת שלי אישית מאוד קשה לדבר עם ההורים שלו עליו או מה שאני לא יעשה כשאפגוש אותם לא יודעת כבר מה אני צריכה לעשות אני רק יודעת שמה שאני לא עושה קשה לי מאוד לא יודעת כמה אני מסוגלת לתמוך בהם אם אני בעצמי שבורה
 

tutida

New member
היי

אני לא בטוחה שהוריו זקוקים לתמיכה שלך. אולי זו לא התמיכה שנחוצה כאן, אולי רק הקשר, המידע שכל אחד יכול לקבל מהשני - הם יכולים לספר לך עליו ואת יכולה לספר להם על הקשר שהיה לכם. למעשה, אינך מכירה את הוריו בכלל, נכון? כך שאולי כדאי לך ליצור קשר בצורה הדרגתית ושטחית בתחילה, יתכן ותמצאי שהם לא מתאימים לך ולא תרצי להיחשף יותר מידי אליהם. השנה למותו זו הזדמנות מצויינת ליצירת הקשר, בצורה בלתי מחייבת. את אומרת שהוא מת לך בידיים? האם היית איתו ברגעיו האחרונים? או שחלה נסיגה במצבו ואת חזית אותו מתדרדר? איך הוא מת, אם אפשר לשאול?
 
היי tutida

הוא מת היה לו התקף אפילפסיה והוא נחנק מכל האוכל והליחה ולא הצליחו להחיות אותו אז ישר הוא מת אני לא הייתי שם אני הייתי בדירת שרות כי זה היה אחרי שסיימתי את העבודה של אותו יום הוא נפטר ביום רביעי וביום ראשון 3 ימים לפני שנפטר הוא ישב בכיתה והוא היה נראה ממש לא טוב אז המרפאה המפגרת הזאת במקום לשים אותו בביתן שינוח ושיטפלו בו שמו אותו בכיתה כאילו כלום הוא פשוט היה נראה נורא וזוועה אני בכלל הייתי בשוק כי בכלל לא ידעתי שיש לו אפילפסיה וגם המורה לא ידעה ויש חניכים שיודעים עליהם את הידע הבסיסי הזה יודעים הצוות שעובד איתם אבל מעבר לבסיס המרפאה הזאת אף פעם לא יכולה להגיד אני פשוט לא מסוגלת ללכת לקבר שלו ביום השנה גם אם אני מאוד רוצה אני פשוט מסוגלת לבכות ולהישבר שם כ"כ כך שזה לא רעיון שההורים שלו יראו אותי במצב כזה אולי אני ילך יום לפני יום אחרי לא יודעת אני שבורה פשוט שבורה
 

tutida

New member
היי

נורא לשמוע שיכול להיות שעם תשומת לב נכונה הוא היה ניצל כנראה. כואב הלב, וגורם רגשות אשם כלפי חסרי הישע באשר הם. אני מאמינה באינטואיציה אישית, גם אם כעת את לא בטוחה, כשיגיע היום, תרגישי מה נכון עבורך. האם נתנו תמיכה ודיברו על זה עם האנשים בכיתה והמטפלים במקום? את יודעת, יש משהו שאמרו לי כשביטאתי אכזבה כלפי בית הספר של בני והתגובות או חוסר בהן, כאשר אביו מת. אני חושבת שזה יהיה נכון להעביר אליך את המסר שהועבר אליי בזמנו - אם יש לך משהו להציע לשיפור התפקוד - אל תהססי להציע, הרי אם תצילי ותעזרי אפילו לאדם אחד, זה יהיה הרבה מאוד. עשי זאת למען הבחור שמת, כדי שמותו לא יהיה לשוא, כדי שאפשר יהיה להפיק לקחים ולעשות דברים בצורה טובה יותר. זה גם יכול להרגיע ולנחם, כי אולי כרגע יש הרגשת אין אונים. מאחלת שתרגישי טוב יותר.
 
ומה את חושבת?

שלא דיברו עם המרפאה הזאת לפני שאני בכלל הגעתי לשרות הזה אין עם מי לדבר ואני מדברת איתך על מורה שנמצאת שם 13 שנה באותו המוסד ואמרה לי את זה אז ברור שאני חסרת אונים תראי אני מאמינה שמה שצריך לקרות קורה ככה אלוקים החליט שהוא ילך לעולמו באותו היום זה לא משהו שיכולתי למנוע או לשנות זה מה שהיה צריך לקרות כך אני מאמינה תמיכה??? שום תמיכה מה נראה לך? הצוות לא יודע עד כמה הייתי קשורה אליו רק המורה שעבדתי איתה יודעת והיא רק אמרה לי שאנחנו יודעות שאנו יכולים להציל אותו שהיו לוקחים אותו לבי"ח שהיו מטפלים בו ברצינות מתי שראו שהוא לא בסדר ולא שמים אותו בכיתה את יודעת המורה אמרה לי שכבר כמה וכמה חניכים נפטרו לאורך השנים שהיא עובדת שם ככה היא לא דיברה איתי על זה מעבר וגם אני לא העליתי את הנושא כי מזה יעזור??? שבורה לגמרי
 

tutida

New member
מחדל

שמתים אנשים רק בגלל שנולדו עם מוגבלות והם לא יכולים לעמוד על זכויותיהם. את צעירה ובשירות ולכן אולי יהיה לך קשה להיות זו ש"נושפת במשרוקית" אבל אולי אפשר בצורה מכובדת להפנות את תשומת לב הגורמים האחראיים, במכתב מנוסח ומנומק. ואולי ההורים של אותו בחור ירצו לדעת על כך, זכותם לדעת וזכותם לתבוע שהאחראיים יתקנו דרכם ואולי ישלמו מחיר על כך. את יודעת כמה פשוט היה להציל אותו, כמה יהיה פשוט להציל את האדם שעתיד לעבור משהו דומה בעתיד... הכל תלוי במדיניות המוסד ובכך שלא עוברים לסדר היום אחרי טעות שגורמת למוות. אנא אמרי לי אם אוכל לעזור.
 
איך תוכלי לעזור בדיוק???

אני לא מתכוונת ללכת ולהגיד להורים שלו תראי זה מוסד שרוב החניכים שם לא זוכים לביקורים מסודרים מההורים או לביקורים אם בכלל וזה בחירה של ההורים אם לבקר ובאיזה תדירות המוסד מאפשר את זה חופשי אני לא רוצה לשפוט את ההורים שלו אבל הם היו מבקרים אבל לא פעם בשבוע יש אבא שמבקר קבוע פעם בשבוע וההורים שמבקרים קבוע או שלא אבל באופי שלהם הם דואגים לדעת כל מה שקורה עם הבן שלהם אז הם יודעים ועם הורים כאלה לא מתווכחים ותאמיני לי שהם משיגים כל מה שהם רוצים עכשיו אני לא יודעת את כל הסיפור יכול להיות שהמרפאה מבחינתה רצתה לקחת לבי"ח אבל ההורים לא רצו כי הבינו את המצב והעדיפו שימות בלי לסבול והוא סבל הוא סבל מאוד בימיו האחרונים אני לא אלך ואעשה שום צעד בקשר לעניין בשעה שאני לא יודעת את התמונה המלאה ולצערי גם לעולם לא אדע שבורה לגמרי
 

tutida

New member
צודקת

אם את מציגה את זה באור כזה... אני עדיין מאמינה בזכותו של אדם ללא קשר לבני משפחתו, לחיים. אני לא יודעת איך אני יכולה לעזור, איך שתבחרי, בין אם לפנות לגופים שזה תפקידם - לעשות ביקורת, לכתוב נהלים, וכדו'. ובין אם לחשוב ביחד מה קרה ואיך קרה, אפשר לנסות לפחות, לא בטוח שנצליח. אפשר לשאול אותך משהו? זה בקשר לחתימה שלך "שבורה לגמרי" - באם בגלל מותו את מרגישה כך?
 
גם אני מאמינה בזכות של כל אדם לחיות

אך האם עשיתי מספיק בשביל האמונה הזאת בשביל כל אותם האנשים כמוהו שהוריהם לא נאבקו עליהם יום ביומו? לא ולא לא עשיתי האם אני יכולה להאשים את עצמי על שלא עשיתי מספיק כביכול? גם כאן התשובה היא לא ולא כי אני לא יכולה לקחת את כל העולם רק על הכתפיים שלי ולהציל את כולו אז מזה יעזור להגיד להורים שהם לא היו בסדר? גם כאן לא ולא הם היו בסדר גמור עד כמה שיכלו להתמודד ואין לשפוט אותם בכלל אני ממש לא בקטע של שתפני לכל מיני גורמים ממש לא מתאים לי שבורה לגמרי אני מאז מותו של עוזי חיטמן ז"ל שכאילו לא הספיק לי כמה מוות חוויתי בתקופה כ"כ קצרה ועדיין לא תופסת שחניך שלי מת אז גם עוזי חיטמן את לא יודעת מזה עוזי חיטמן בשבילי ובשביל החניכים אז מאז אני שבורה לגמרי לא סתם שבורה אלא לגמרי על כל האובדנים שחוויתי אני גמורה שבורה לגמרי
 

tutida

New member
היי

שוב, את לגמרי צודקת, עדיף כנראה להתעלם...לצערינו, כל עוד אין נורמה לגבי ערך האדם, גם אם תפעלי, זה לא מבטיח שמשהו טוב ייצא מזה. ואני מרגישה כמוך לגבי מותו של עוזי חיטמן, הוא היה נחמד ואמיתי עם חיוך תמידי כמו סמל לטוב וכשהוא מת, זה היה בהחלט שוק. איך את מתמודדת עם ההרגשה הזו ביומיום? החניכים שלך עוזרים לך? מישהו אמר לי פעם שנפלאות הם דרכינו, גם כשנדמה שאנו מגיעים לדרך ללא מוצא פתאום מתגלה תפנית ואנחנו עולים על דרך המלך... ועוד הוסיפה ואמרה שיש משמעות לדברים, והם מנחים אותנו בחיים. לא יודעת אם זה עוזר, לי בזמנו זה עזר ועודד...
 
מתמודדת?

אני לא יודעת עד כמה אני מתמודדת או לא מתמודדת אני לא קובעת לעצמי אני יעשה ככה וככה כדי להתמודד אני זורמת עם הרגשות שלי אני כבר סיימתי את השירות הייתי בביקור שבוע לפני שעוזי חיטמן נפטר וטוב שאלוקים סידר את זה כך כי ביום שהוא נפטר הייתי צריכה להיות לבד וגם בהרבה ימים שלאחר מכן אני רק עכשיו מנסה בכלל להתחיל לתפוס את זה אבל נראה לי אני עדיין לא תופסת עכשיו כל שנה יהיה יום השנה לעוזי חיטמן די קרוב יום השנה לחניך שלי ואחר כך אני אמורה לחגוג את היומולדת שלי אחרי 10 ימים איך אני אמורה להתמודד עם זה אני ממש לא יודעת תראי אף אחד לא לימד אותי איך אני אמורה להתמודד אך אני גם לא רוצה שיבואו ויגידו לי איך כי בכלל יכול להבין את כל מה שעובר עליי? אני עוד לא בת 20 וכמה אנשים איבדתי
 

tutida

New member
אני יודעת שצרת רבים נחמת טפשים

אבל בכל זאת, אני מכירה את נושא האובדן מתקופת הגיל שלך כי איבדתי את שני הורי למחלת הסרטן, בהבדל של שלוש שנים ביניהם לפני שמלאו לי 21. אני בחרתי בהדחקה, ולא יותר מידי דיברתי על כך, רק כיום לאחר שבעלי נהרג, אני מדברת גם על הוריי. קשה לי לעשות את הרשימה הזאת, כי זה פשוט כבד מאוד, אני במיוחד לא אוהבת לספר לאנשים שלא מכירים אותי את קורותי ואובדניי.
 
אני כ"כ מצטערת

אם אמרת את זה ולא רצית להגיד לי יש רשימה ארוכה שלא אמנה כאן אבל זה מאוד קשה אני לא חושבת שאת צריכה לשתף כל אדם שאת לא מכירה בקורותיך ואובדנך לדעתי זה בסדר גמור לנהוג כך זכותך לבחור למי לספר ומה לספר שבורה לגמרי
 
אני כ"כ מצטערת

אם אמרת את זה ולא רצית להגיד לי יש רשימה ארוכה שלא אמנה כאן אבל זה מאוד קשה אני לא חושבת שאת צריכה לשתף כל אדם שאת לא מכירה בקורותיך ואובדנך לדעתי זה בסדר גמור לנהוג כך זכותך לבחור למי לספר ומה לספר שבורה לגמרי
 

tutida

New member
אנחנו

מנהלות כאן שיחה אישית, משום מה הנושא לא קפץ לעמוד הראשון, אני מקווה שאת לא מאוכזבת מכך שאין יותר משוחחים.
 
מאוכזבת?

ממש לא! מי שרוצה מגיב או מי שיש לו מה להגיד מגיב וממש לא אכפת לי כמה אנשים מגיבים או לא מגיבים כמובן שאני תמיד שמחה לשמוע מה יש לאנשים להגיד אך אני לא מחפשת להיות בשער או משהו כזה ממש לא מזיז לי סך הכל אני שבורה ואם את מדברת איתי זה בהחלט מספיק לי אפילו מעל ומעבר למספיק שבורה לגמרי
 
גם אני מאמינה בזכות של כל אדם לחיות

אך האם עשיתי מספיק בשביל האמונה הזאת בשביל כל אותם האנשים כמוהו שהוריהם לא נאבקו עליהם יום ביומו? לא ולא לא עשיתי האם אני יכולה להאשים את עצמי על שלא עשיתי מספיק כביכול? גם כאן התשובה היא לא ולא כי אני לא יכולה לקחת את כל העולם רק על הכתפיים שלי ולהציל את כולו אז מזה יעזור להגיד להורים שהם לא היו בסדר? גם כאן לא ולא הם היו בסדר גמור עד כמה שיכלו להתמודד ואין לשפוט אותם בכלל אני ממש לא בקטע של שתפני לכל מיני גורמים ממש לא מתאים לי שבורה לגמרי אני מאז מותו של עוזי חיטמן ז"ל שכאילו לא הספיק לי כמה מוות חוויתי בתקופה כ"כ קצרה ועדיין לא תופסת שחניך שלי מת אז גם עוזי חיטמן את לא יודעת מזה עוזי חיטמן בשבילי ובשביל החניכים אז מאז אני שבורה לגמרי לא סתם שבורה אלא לגמרי על כל האובדנים שחוויתי אני גמורה שבורה לגמרי
 
למעלה