שליטה בחלום
אם הזכרת את הפסיכואנליזה - אז די ברר לפיה, שהתשובה לשאלתך חיובית. ישנו באדם מנגנון המסנן את מחשבותיו - ולא רק בערות, אלא גם בחלום. מנגנון זה קשור קשר אמיץ במוסריותו של האדם. לפרויד יש מאמר קצרצר ומעניין (מ- 1925) שדן באחריות המוסרית שלנו לתוכן החלומות שאנו חולמים. במאמר הוא טוען, שהאדם אחראי לתוכן המוסרי של חלומותיו. הפסיכואנליזה מלמדת אותנו, כך הוא טוען, שהמודע הוא רק קצה הקרחון של האני שלנו (לא אני במובן המטאפסיכולוגי, המובחן מהסתמי ומהאני העליון, אלא אני כיחידה ביולוגית-אורגנית). כל מעשינו, כל התנהגות שלנו, מקורה בדחפים לא מודעים - בין אם אנחנו ערים ובין אם אנחנו ישנים. בערות, כמו בחלום, מנגנוני הצנזורה חושפים בפנינו רק חלק מהתכנים הרוחשים בנו, ומאפשרים לחלק מהם לצוץ אל פני השטח בצורה מעודנת יותר. מכיוון שאין הבדל מבחינה זו בין החלום למציאות, הרי שאין להבחין לעניין אחריותנו המוסרית בין התנהגותנו בחלום להתנהגותנו במציאות. אם על מנגנון צנזורה כזה אתה מדבר - אז כנראה שכן (לפחות אם נקבל את דעתה של הפסיכואנליזה), יש לאדם שליטה על תכני מחשבותיו והתנהגותו המודעים; ישנו מנגנון נפשי המסנן מחשבות ודחפים, הפועל אפילו כאשר אנחנו ישנים. אך מנגנון זה פועל רק כלפי המודע - כלומר, אין לו את כוח למנוע מדחפים ותכנים לא מוסריים מלהתקיים בלא מודע. מבחינה זו, אין לאדם את הדבר אותו אתה מחפש כלפי חלק גדול מעצמו - הלא מודע. ניתן לומר האדם "שולט" בלא מודע, במסגרת היות הלא מודע חלק מהאני. כלומר, לאדם יש אחריות ללא מודע בהיותו חלק ממנו, ולמעשה החלק המניע אותו (פרויד אומר גם, כי האדם אינו יכול להתנער מאחריות זו, כך שגם מי שמכיחיש אחריות זו בהכרח ינהג על פיה).