נים ולא נם
New member
מחשבות....
כ"כ עצוב לי, כל יום עצוב לי,ככה כבר 11 שנה,אני מודע לעצמי, ואני יכול לשחק אותה שהכל טוב ככה שאף אחד לא מבין מה שמתרחש לי בלב,ולא תופסים את זה כעצבות אלא שמוזרות, "אתה קצת מוזר", "יש בך משהו מוזר" מצד אחד יש לי המון המון ידידים ושאני שואל אנשים אומרים לי שאני נחמד, יש לי מיליון של דברים בראש, אני לא יודע מה אני רוצה, לא הפסיכולוגית ולא הכדורים שדווקא אני כן לוקח, לא עוזרים לי. מצד אחד אני רוצה לחיות בהרמוניה-ואז מסתכלים עלי כמפונק או מסכלים על הדרישה שלי כמותרות מצד שני-בגלל שאני לא חי ככה אני בדיכאון ואז מרחמים עלי או סולדים ממני. כל בוקר זה בא, ההרגשה הנוראית הזו לצלול לתוך שום מקום מלא בעצב,אין לי כבר כל לשחק אותה,אין לי כח לאנשים אני רוצה רק שיאהבו אותי אבל אני לא אוהב את עצמי,ואין לי את הכוחות לאהוב אחרים. אני מרגיש מותש, אני מרגיש שבא לי להעלם מפה-אבל לאיפה??? למה כולם צוחקים כל הזמן? מה מצחיק? למה לצחוק ולהעביר דחקות על אחרים? אני עושה לכם את זה? למה אני נעלב? למה אני כ"כ רגיש? למה אני מפונק? למה אני בדיכאון? למה ה' עזב אותי ואני אותו? למה אין לי כבר רוחניות אחרי שעזבתי את הדת? אני חי את הרגע (בעצב) ללא שום מחשבה מה יהיה איתי? בעצם אני כל הזמן חושב על זה שאני לא יודע מה יהיה איתי ? כמה זמן עוד אוכל להחזיק מעמד בעצב הזה? האין שום דבר בעולם שיכול לעזור לי?
כ"כ עצוב לי, כל יום עצוב לי,ככה כבר 11 שנה,אני מודע לעצמי, ואני יכול לשחק אותה שהכל טוב ככה שאף אחד לא מבין מה שמתרחש לי בלב,ולא תופסים את זה כעצבות אלא שמוזרות, "אתה קצת מוזר", "יש בך משהו מוזר" מצד אחד יש לי המון המון ידידים ושאני שואל אנשים אומרים לי שאני נחמד, יש לי מיליון של דברים בראש, אני לא יודע מה אני רוצה, לא הפסיכולוגית ולא הכדורים שדווקא אני כן לוקח, לא עוזרים לי. מצד אחד אני רוצה לחיות בהרמוניה-ואז מסתכלים עלי כמפונק או מסכלים על הדרישה שלי כמותרות מצד שני-בגלל שאני לא חי ככה אני בדיכאון ואז מרחמים עלי או סולדים ממני. כל בוקר זה בא, ההרגשה הנוראית הזו לצלול לתוך שום מקום מלא בעצב,אין לי כבר כל לשחק אותה,אין לי כח לאנשים אני רוצה רק שיאהבו אותי אבל אני לא אוהב את עצמי,ואין לי את הכוחות לאהוב אחרים. אני מרגיש מותש, אני מרגיש שבא לי להעלם מפה-אבל לאיפה??? למה כולם צוחקים כל הזמן? מה מצחיק? למה לצחוק ולהעביר דחקות על אחרים? אני עושה לכם את זה? למה אני נעלב? למה אני כ"כ רגיש? למה אני מפונק? למה אני בדיכאון? למה ה' עזב אותי ואני אותו? למה אין לי כבר רוחניות אחרי שעזבתי את הדת? אני חי את הרגע (בעצב) ללא שום מחשבה מה יהיה איתי? בעצם אני כל הזמן חושב על זה שאני לא יודע מה יהיה איתי ? כמה זמן עוד אוכל להחזיק מעמד בעצב הזה? האין שום דבר בעולם שיכול לעזור לי?
