מחשבות
הי, אני לא כותבת כאן הרבה אבל קוראת כל יום, והיום גם התחשק לי לפתוח הודעה משלי איו לי משהו חשוב להגיד, רק לשתף קצת במחשבות. אני מרגישה שכולם כאן עסוקים תמיד בכל מיני דברים שקשורים לטיפולים ואני נמצאת המון בין טיפולים וההמתנות האלה מרחיקות אותי נורא מהמטרה, כך שלפעמים אני מרגישה כאילו לא ממש שייכת לכאן. עכשיו אנחנו בדיוק בהפסקה בין ivf שני לשלישי ובעצם השני לא ממש התקיים הורדמתי ונשאבתי אבל הזקיק היחידי שהיה לא הכיל ביצית אני בין תקוה ליאוש כיוון שבזמן האחרון תפוקת הביציות שלי ירודה מאוד למרות כמויות ההורמונים הענקיות שאני מקבלת הרופא שלי עדיין אופטימי וחושב שהמצב יכול להשתנות לטובה במשך הזמן הוא אומר לי שעוד תהיה לי הפתעה והמצב יכול להשתפר.... אבל גם יכול להיות שלא???!!!! אני כבר בת 37 נושקת לשמונה וההריון המיוחל רק מתרחק כל הזמן חוץ מההרגשה האיומה של חוסר הפוריות שאני מרגישה עם עצמי, יש לי הרגשה שהמשפחה של בן הזוג שלי חושבים שבטח עם בת זוג אחרת מזמן היו להם נכדים, וזה מוסיף עוד על היחסים הלא מי יודע מה איתם הם כמובן לא אומרים כלום אבל אני מרגישה את זה באויר כל החברות שלי עם ילדים, ראשון, שני ויש גם שלישי האחים שלי כבר עם ילד ראשון ושני בדרך וכולם קטנים ממני בגיל ורק אני איי שם מאחור לא יודעת מה קרה לי, אולי חודשים שלא כתבתי כאן הביאו אותי לשפוך פתאום הכל בבת אחת, מקוה שלא העמסתי מידי, הייתי חייבת וחוץ מזה אם לא כאן, אז איפה? מרגישה שאוהבת את כולכם ויחד עם זה מרגישה לבד במערכה (למרות שיש לי בן זוג נהדר ומשפחה וחברות כולם קרובים ונהדרים) זאת הרגשה שאפשר לחלק רק עם אנשים כמוכם אז שיהיה לכולם יום טוב ויפה דלית
הי, אני לא כותבת כאן הרבה אבל קוראת כל יום, והיום גם התחשק לי לפתוח הודעה משלי איו לי משהו חשוב להגיד, רק לשתף קצת במחשבות. אני מרגישה שכולם כאן עסוקים תמיד בכל מיני דברים שקשורים לטיפולים ואני נמצאת המון בין טיפולים וההמתנות האלה מרחיקות אותי נורא מהמטרה, כך שלפעמים אני מרגישה כאילו לא ממש שייכת לכאן. עכשיו אנחנו בדיוק בהפסקה בין ivf שני לשלישי ובעצם השני לא ממש התקיים הורדמתי ונשאבתי אבל הזקיק היחידי שהיה לא הכיל ביצית אני בין תקוה ליאוש כיוון שבזמן האחרון תפוקת הביציות שלי ירודה מאוד למרות כמויות ההורמונים הענקיות שאני מקבלת הרופא שלי עדיין אופטימי וחושב שהמצב יכול להשתנות לטובה במשך הזמן הוא אומר לי שעוד תהיה לי הפתעה והמצב יכול להשתפר.... אבל גם יכול להיות שלא???!!!! אני כבר בת 37 נושקת לשמונה וההריון המיוחל רק מתרחק כל הזמן חוץ מההרגשה האיומה של חוסר הפוריות שאני מרגישה עם עצמי, יש לי הרגשה שהמשפחה של בן הזוג שלי חושבים שבטח עם בת זוג אחרת מזמן היו להם נכדים, וזה מוסיף עוד על היחסים הלא מי יודע מה איתם הם כמובן לא אומרים כלום אבל אני מרגישה את זה באויר כל החברות שלי עם ילדים, ראשון, שני ויש גם שלישי האחים שלי כבר עם ילד ראשון ושני בדרך וכולם קטנים ממני בגיל ורק אני איי שם מאחור לא יודעת מה קרה לי, אולי חודשים שלא כתבתי כאן הביאו אותי לשפוך פתאום הכל בבת אחת, מקוה שלא העמסתי מידי, הייתי חייבת וחוץ מזה אם לא כאן, אז איפה? מרגישה שאוהבת את כולכם ויחד עם זה מרגישה לבד במערכה (למרות שיש לי בן זוג נהדר ומשפחה וחברות כולם קרובים ונהדרים) זאת הרגשה שאפשר לחלק רק עם אנשים כמוכם אז שיהיה לכולם יום טוב ויפה דלית
