מחשבות
האם את באמת רוצה להכיר אותו? הוא שקט כזה, לא מוציא מילה מהפה, מסתובב עם פנים קפואות שלא מסגירות דבר וחצי דבר ובכל זאת יש לו את היכולת להקסים אחרים רק על ידי כזה מן חיוך קטן שעולה על פניו. מסתובב לאיטו בין כל האנשים, די ברור שעובר ליו משהו אבל את איש לא מצליח לפענח אותו, הוא לא נותן להתקרב ובכל זאת את רוצה, משהו בו אומר לך שיושבת לו מועקה על הלב. כמה שלא ניסית, הוא נותן לעצמו להשתחרר, מדבר באופן כללי ונראה כאילו הוא מפחד להכנס פנימה ולהגיד מה באמת כואב לו, נראה כאילו הוא מנסה לגונן על העולם מפני מה שיש בו. לפעמים הוא ממש גועלי, חצוף, ומעצבן, ולפעמים הוא כל כך נוגה שממש נשבר לך הלב לראות אותו ככה. האם באמת יש ממה לפחד? מה הוא כבר מסתיר שם? מה כבר יצוף מעל פני הקרקע? האם את פוחדת ממנו? פעם חשבת שהוא יותר חזק מסופרמן, היום הוא נראה כמו שבר כלי, מתבודד, מובס, הולך לאיטו ועננה ענקית וכבדה עוטפת אותו, הוא בקושי זז, הולך לאט, מתנשם בכבדות, דמעה אחר דמעה הן זולגות מעיניו, אותן עיניים שעודדו אותך ונתנו לך בטחון כל כך הרבה פעמים, מי היה מאמין שמכל האנשים, דווקא הוא טיפוס אובדני. הרבה בעבר הוא תמך ועזר נתן יד לכל דורש וידע לומר את המילים הנכונות בזמן המתאים, ודווקא הוא הולך ונעלם עכשיו, אם רק היית יודעת איך לעצור אותו, אם רק ידעת מה עובר עליו, אם הוא רק היה משתף אחרים בעצבות שלו. כן, הוא הולך לרופא ועובר טיפול, זה נודע לך באחרונה, אבל לא נראה כי יש שיפור, הוא צונח לאיטו ובא לך לצרוח שמישהו יעצור אותו, אבל את יודעת שהאחרים, כמוך, לא יכולים לעשות דבר. הוא הולך ומתפוגג אל מול העיניים, הרגליים שלו הולכות וכושלות, הוא נופל ארצה ומתרומם לאט, לא טורח לנקות את הבוץ ממכנסיו, וכך הוא ממשיך, מתבוסס בלכלוך , הולך ונעלם לנו. ופשוט בא לך לצעוק, בא לך לצרוח, אבל הגרון לא מוציא מילה, אין כח, הוא הלך.
האם את באמת רוצה להכיר אותו? הוא שקט כזה, לא מוציא מילה מהפה, מסתובב עם פנים קפואות שלא מסגירות דבר וחצי דבר ובכל זאת יש לו את היכולת להקסים אחרים רק על ידי כזה מן חיוך קטן שעולה על פניו. מסתובב לאיטו בין כל האנשים, די ברור שעובר ליו משהו אבל את איש לא מצליח לפענח אותו, הוא לא נותן להתקרב ובכל זאת את רוצה, משהו בו אומר לך שיושבת לו מועקה על הלב. כמה שלא ניסית, הוא נותן לעצמו להשתחרר, מדבר באופן כללי ונראה כאילו הוא מפחד להכנס פנימה ולהגיד מה באמת כואב לו, נראה כאילו הוא מנסה לגונן על העולם מפני מה שיש בו. לפעמים הוא ממש גועלי, חצוף, ומעצבן, ולפעמים הוא כל כך נוגה שממש נשבר לך הלב לראות אותו ככה. האם באמת יש ממה לפחד? מה הוא כבר מסתיר שם? מה כבר יצוף מעל פני הקרקע? האם את פוחדת ממנו? פעם חשבת שהוא יותר חזק מסופרמן, היום הוא נראה כמו שבר כלי, מתבודד, מובס, הולך לאיטו ועננה ענקית וכבדה עוטפת אותו, הוא בקושי זז, הולך לאט, מתנשם בכבדות, דמעה אחר דמעה הן זולגות מעיניו, אותן עיניים שעודדו אותך ונתנו לך בטחון כל כך הרבה פעמים, מי היה מאמין שמכל האנשים, דווקא הוא טיפוס אובדני. הרבה בעבר הוא תמך ועזר נתן יד לכל דורש וידע לומר את המילים הנכונות בזמן המתאים, ודווקא הוא הולך ונעלם עכשיו, אם רק היית יודעת איך לעצור אותו, אם רק ידעת מה עובר עליו, אם הוא רק היה משתף אחרים בעצבות שלו. כן, הוא הולך לרופא ועובר טיפול, זה נודע לך באחרונה, אבל לא נראה כי יש שיפור, הוא צונח לאיטו ובא לך לצרוח שמישהו יעצור אותו, אבל את יודעת שהאחרים, כמוך, לא יכולים לעשות דבר. הוא הולך ומתפוגג אל מול העיניים, הרגליים שלו הולכות וכושלות, הוא נופל ארצה ומתרומם לאט, לא טורח לנקות את הבוץ ממכנסיו, וכך הוא ממשיך, מתבוסס בלכלוך , הולך ונעלם לנו. ופשוט בא לך לצעוק, בא לך לצרוח, אבל הגרון לא מוציא מילה, אין כח, הוא הלך.