מחשבות

Because5

New member
מחשבות

כבר כל כך הרבה שנים שאני מנסה, מנסה בכל כוחי להיות הכי מוצלחת וטובה שאני יכולה להיות. לרוב לא מצליח לי , אני אף פעם לא מגיעה לסוף... תמיד נשארת "בדרך ל-..."
מלאה בהבטחות לעצמי ולסביבה שלי על אני ואני, בהעצמה, בבטחון, בחיוביות.
רק בכדי לא לשקוע שם בתהום הרחמים. אני מפחדת להשאב לשם
אני יודעת שביום שאני אתן לזה להביס אותי אני לא אהיה אדם משוחרר יותר, אלא אדם דכאוני יותר ואולי לא אצליח להחזיק מעמד וארצה לוותר על הכל.
אני צמאה למישהו שיאהב אותי מבלי שאהיה מי שאני לא, למישהו להשען עליו . יש לי כל כך הרבה בפנים.
שאני מנסה לפרוק בפניי מישהו .. אני הופכת להר דמעות מבעבע , אחרי שניה מרגישה ריקנות עצומה ואני מתחרטת על הרגע בו שחררתי. שהפכתי למעוררת רחמים ולא קיבלתי שום דבר שיחזק אותי.
כי הצפייה שזה ירגיש לי טוב .. ובמקום אני מרגישה רע, רע מאוד.
מרחק נגיעה מהאדמה.

לטיפול פסיכולוגי אף פעם לא הלכתי. ספת הפסיכולוג הקלאסית אף פעם לא משכה ואותי. כי זה שם אותי שוב באותה נקודה חשופה בה אני אוציא והרגיש שוב חלשה. אני יודעת שיש הרבה זרמים ושיטות ויש גם תיאום ציפיות.. שאולי אני מצפה למשהו אחר
אבל אני בורחת מלהתעסק בזה . תמיד דוחה למחר.
לא מחפשת קסמים, אבל שיטת טיפול יעילה עבורי, שבה השיח הוא לא כשלעצמו. משהו מעשי יותר.
אודה להמלצות על השיטה כזו.. ועל מטפלים מומלצים בת"א או חיפה
ששהמחיר יהיה שפוי.
 

לאורה101

New member
אולי טיפול CBT ?

היי
זהו טיפול יחסית קצר מוקד שמתמקד יותר בעשייה כפי שהשם מעיד, טיפול קוגניטיבי התנהגותי.
לדעתי יש כאן בתפוז פורום מיוחד על טיפול זה. תבדקי אם מתאים לך.
אני אישית מכירה מטפל בשיטה זו בחיפה, אם תרצי פרטים אנא פני אלי במסר אישי.
בכל מקרה אני מאד שמחה שהחלטת ללכת לטיפול ולעבוד על מה שמפריע לך בהתנהלות בחיים.
ב
מה שלא תחליטי שיהיה בהצלחה!!
 
מחשבות לגבי טיפול

שלום לך because5
את מתארת מאמצים קשים ומפרכים להציג חזות מוצלחת, זה כואב, לא ברור מה דוחף אותך לכך, ולמה האלטרנטיבה היא רק דיכאון. בכל אופן נפלא שאת שוקלת ברצינות ללכת לטיפול כי זה מאד יכול לעזור, ולא צריך לקרות דרך חוויית חולשה.
עקב התיאור שלך של מה שקורה כשאת מנסה לפרוק רגשות- נראה לי שכדאי לך ללכת לטיפול שמשלב התבוננות בחוויה הפיזית של ויסות רגשי, כדי לבנות אמון בכוחך לווסת את רגשותיך. כנראה שאת במאבק גדול גם עם האפשרות להישען,
רוצהמאד, ומבוהלת מכך כי חלק בך מפרש את זה כביזיון ונפילה.
אז חשוב שתגיעי לטיפול בגישה דינמית, שבו יש התבוננות בחלקי- נפש כאלה ואחרים ובקונפליקטים פנימיים. את זקוקה למטפל/ת אקטיבית, לא רק להקשבה.
הייתי ממליצה על טיפול שמשלב "סומאטיק אקספריינסינג" או מיינדפולנס, גם שיטה שנקראת "סכימה תרפיה" יכולה להתאים, וכמובן- הכי חשוב מי המטפלת.
הקוראים מוזמנים להמליץ במסר אישי.
 
פעם גם אני הרגשתי ככה

כאילו אסור לי בשום אופן להראות חולשה, וחולשה זה כל דבר שהוא לא פעלתנת נמרצת וחייכנית. להרגיש רע זו חולשה, כבדות זו חולשה, הזדקקות לאדם אחר זו וודאי חולשה. הצרכים האנושיים שלי הם חולשה. לא יודעת למה ציפיתי מעצמי להיות כזאת בריה על-אנושית (ולכן אל-אנושית), שלעולם אינה זקוקה לאדם. בכל אופן, זה גבה ממני המון אנרגיות - לתחזק את המסיכה כל הזמן, והשאיר אותי בודדה מאוד וריקה מאוד. כי גם כשקיבלתי מבחוץ אהבה ותמיכה, לא יכולתי להרשות לעצמי להכניס אותן פנימה אלי, להיות מוזנת מהן, כי זה היה כרוך בתחודת השפלה ואובדן ערך עצמי. (כן, אפילו ביני לביני, כשאף אחד לא רואה!). הגאווה המוזרה הזאת גם חיבלה לי בטיפול - הראשון, וכנראה גם השני- גרמה לי לדחות את המטפלת, להתנגד לה ולהדוף אותה כל פעם מחדש. כדי לא להרגיש חסרת ערך מולה.
אם זה כך גם אצלך, אני חושבת שחשוב שתאתגרי את המקום הזה, שלא תתני לו למשול בך בלי להציב לפניו שום שאלה, ושום אלטרנטיבה...
אני מחזקת את ידייך בכוונה לפנות לטיפול, ומאחלת לך שתצליחי להתגבר על המכשלה הזאת, לחבק את על החלקים שבך. גם אלה שפחות שמחים ונמרצים... לחבוק בשתי ידיים את האנושיות שלך, את הפגיעות שהופכת אותך לאנושית...
 

yaarit71

New member
מצטפרת ללאורה וממליצה על מכון CBT

טיפול קוגניטיבי התנהגותי נחשב יותר קצר ויעיל במחקרים - וגם מעשי! יש את מכון CBT וזכור לי שיש להם סניפים גם בתל אביב וגם בקריות. לא בטוחה לגבי חיפה.
 

yaarit71

New member
סליחה, ראיתי שביקשה המלצות על מטפלים...

פעם הבאה אשלח בפרטי
 
למעלה