מחשבות

מותק 9

New member
מחשבות

*******נא לא לקדם לא לצטט ולא לפרסם ********

אני עוברת תקופה של שינויים מנטליים ורגשיים.

חבר טוב חלה בסרטן, זה נתן לי כאפה רצינית בנוגע לאורח החיים שלי והביא אותי לשינויים גדולים.
אני כמעט ולא מבקרת פה, בכלל פחות תקועה מול המחשב. עושה המון ספורט ודיאטה רצינית מאד, מבלה המון עם הילדים, מנסה להכניס תוכן הוואי ומסורות לשגרת היום יום, מודעת מאד לכן שאני יוצרת להם זכרונות שילוו ויעצבו אותם כל החיים ובמקביל קצת מתבוססת בזכרונות שלי מהילדות עם אותו חבר.
כל המחשבות האלו הביאו אותי לסגירת קצוות פתוחים שנשארה מהילדות, מאירה לי את כל תקופת הילדות וההתבגרות שלי באור שונה לגמרי ממה שראיתי עד היום. אפילו מתקנת חלק מהחוויות ומבהירה לי למה הייתי צריכה לעבור את הדרך שעברתי.

עכשיו כשהמחלה ניצחה אותו, העצב הוא בלתי נתפס ומאד נוכח וכואב.

אני מרגישה שלמרות שלא התאפשר לי לראות אותו בתקופת הזמן האחרונה, במותו הוא השאיר לי מתנה ענקית של קבלה וסליחה ואהבה ורצון לחגוג את החיים כל עוד אפשר ביחד עם המודעות והצורך לעזור למי שצריך את העזרה.


לא יודעת למה אני משתפת דווקא פה, אולי כי יש לי צורך לשתף וחלקכן בכל זאת חברות שלי במדיה כזו או אחרת וללא ספק חלק ממני בשנים האחרונות.

קצת מתעורר בי צורך לעשות יותר, אולי לחזור להתנדב? לא יודעת.
 

maysher

New member
משתתפת בצערך

אני איתך בקטע של לייצר זכרונות וחוויות.
 


אכן, מעורר מחשבות ומקדם תובנות.
 
אין מלים


שמחה בשבילך שהכאב והצער הביאו איתם גם הזדמנות לראות דברים קצת אחרת ולחוות את החיים עד תום.

לצערי המחלה האיומה הזאת פוגעת ללא אבחנה וזה נורא עצוב ומפחיד.
 

shani shay

New member
תהיתי לאן נעלמת


גם פה וגם שם.
משתתפת בצערך.
כל מה שרשמת עולה ויורד אצל בתודעה על בסיס יומיומי בגלל הנתק
המוחלט שיש בינינו לבין המשפחה של בעלי.
כל הזמן עוברים לי בראש בדיוק הדברים שרשמת.
אבל אותם זה לא מעניין ואני נשארת עם הכאב שלי.

מחזקת ומחבקת אותך מרחוק
 

מותק 9

New member
תודה

אני פחות מוצאת את עצמי פה, ושם - לא מרגישה בנוח להתבטא.
חלק מהעניין זה באמת ההבדל העצום בין המשפחה של החבר שהטיפול בו בוצע על ידי בני המשפחה בלבד ובבית, לעומת ההתמודדות של המשפחה של הגבר עם אדם חולה במשפחה. סיפרתי פה על זה כמה פעמים, והתסכול שלי עצום, אני ממש מתביישת שלא יכולה לעשות שינוי גדול יותר.

עוד תובנה שקיבלתי ואותה אני רוצה לחלוק איתך - העפתי את המרמור מהחיים שלי. אני לא אתבגר להיות ממורמרת כעוסה חופרת ופאסיבית. אני לא מותחת ביקורת על מי שכן בוחר לנהל ככה את חייו, ויש כמה כאלו בסביבתי הקרובה. אבל אני לא משתתפת במשחק הזה.

אני מחזירה לעצמי את שמחת החיים ותאוות החיים והנעות החיים - כמה שמסוגלת לגרוף אליי. מזמינה את כולם לעשות כמוני.



מכירה את קלפי הפנימיאלים? אם לא - גגלי. זה מה שיצא לי הבוקר:

היום אני שוב דמות הטיפשה
חסרת בינה והבנה.
אני עומדת מול המראה, מוציאה לעצמי לשון במשובה
מגרדת את ראשי באקסטזה
וצורחת בהנאה צרופה.
אני זוחלת על הרצפה
ונובחת על הרהיטים בחדווה
שיידעו שאני נמצאת בסביבה.
היום השטות לוקחת שליטה
ואני מחוברת לשמחה גדולה.

באהבה - הילדה הקטנה המאושרת.






(ברור שאני עוד לא שם אבל יש לי לאן לשאוף)
 

moma422

New member
עצוב לשמוע

כשכתבת "מודעת מאד לכן שאני יוצרת להם זכרונות שילוו ויעצבו אותם כל החיים "
בעיני קשה מאוד להתנהל עם משקל כזה לאורך זמן.
אנחנו גם לא יודעים בדיוק מה תהיה ההשפעה והעיצוב של הדברים שאנחנו עושים מהרבה אהבה, על הילדים.
אמא שנעדרת הרבה ,יכולה לצור גם חסר וגם עצמאות.
תשומת לב רבה יכולה לייצר גם תלות וגם בטחון....
לפעמים דברים מאוד קטנים יוצרים זכרון ולפעמים גדולים.

אין לנו בכלל שליטה על זה
 

מותק 9

New member
להיפך

יש לנו המון שליטה ואני מתייחסת דווקא לדברים הקטנים, רוב הזכרונות שלי הם בדיוק הדברים הקטנים, אני נורא מקווה שזה מה שייזכר ממני עוד שנים:
- טיול בערב עם פנסים
- בועות סבון
- שיחות מענינות
- יצירת גירויים וסקרנות
- הליכה בשכונה תוך בעיטות באבן קטנה לאורך כל הטיול, לפי תור
- קסמים (דביליים אבל נורא מרשימים אותו - לוקחת פתק קורעת לחתיכות קטנות מכניסה לכיס אומרים הוקוס פוקוס ומוציאים מהכיס השני את הפתק. שלם! ואפילו כתוב עליו שם!!)
- משחקים משותפים, בבית ובפארק, המון חיבוקים ונישוקים וגלגולים על הרצפה, תחרויות מסוגים שונים


והכי חשוב - אני משתדלת מאד שההורות שלי תהיה מודעת וחושבת.
נכון שאי אפשר לדעת אבל אפשר מאד להשתדל...
 

shtuli

New member
מזדהה בהרבה מובנים.

מאחלת שתדעו ימים טובים ושמחים.
יש כח גדול לחיים בעוצמה.

לא מצליחה להתנסח כמו שהייתי רוצה אז בינתיים שולחת כוחות ואופטימיות.
 

פרמלה

New member
הי מותק

החוזק שלך והיכולת להפיק טוב גם מרע מרשימים תמיד וגם עכשיו.

 
כל כך עצוב

כל כך מבינה אותך ומרגישה כמוך עברו 5 חודשים ועדיין לא מעכלת שלא אראה את חברתי הטובה יותר

שולחת לך המון חיבוקים
 
למעלה