כסף זה לא הכל
New member
מחשבות
אני יושב בחדר, חשוך סביבי, הראש שלי בוער, הלב שלי דוקא לא, הוא הפסיק לבעור אי שם לפני כמה שנים, קשה לו לבעור, אבל הראש בוער. הראש כל הזמן בוער לי, המחשבות, על ההמשך, על העתיד, ואני לא יודע לאן להשתולל, לאיפה לפרוק? אולי בפייס...? אבל שם יש כמה חברים לא הכי רצויים שאתם יודעים 'לא נעים להוריד', ולא ממש בא לך שהם ידעו דבר אחד או שניים עליך. בכלל, פעם הייתי מעלה לפייסבוק לתיבות כמה מהמחשבות שלי. באורח פלא תמיד קיבלתי אחריהם שיחות טלפון לא הכי שמחות. אז אם אני לא יכול לשתף את העולם בפייסבוק לפחות כאן שאף אחד (כמעט) לא מכיר אותי (והבודדים שמכירים לא אכפת לי, שיקראו, שיערב להם), אז אני יכול לרשום ולרשום בלי שאף אחד יפריע לי. לאן אני מתקדם? לאן החיים שלי הולכים? לפני 5 שנים הייתה לי מטרה, מטרה שהיום מתבררת כלא נכונה, או יות מדוייק כלא מתאימה לי. חייתי בסוג של סרט במהלך השנים האחרונות שאני סתם עושה 'שטויות' אבל תמיד אחזור. או שאיך אמרתי להרבה מהסובבים אותי? "זה רק עכשיו כרווק" אבל אחרי החתונה? "אשב ואלמד חד וחלק תורה". טוב אז נוכחתי לדעת סופית שאני לא שייך לשם. מאוד מוזר, אבל הבנתי את זה רק אחרי שכבר לא שמרתי שבת, ובעצם כלום,תראו עד כמה אדם יכול לחיות בסרט. טוב אז נגיד שהגעתי למסקנא חותכת שאני לשם לא שייך, ואני לא שומר כלום, אז מה הכיפה עושה לי על הראש? למה אני הולך עם ציצית? למה אני מניח תפילין כל יום? בשביל להניח את המצפון שגם הולך ונגוז? צריך דרך. צריך מטרה. אני כבר כמה וכמה חודשים (מאז שנפל לי האסימון שאני לא בן תורה) מסתובב ללא תכלית. לאן אני צריך לשאוף להגיע בחיים? 'סתם' לחיות? סתם לעשות כסף? זו המטרה? כסף זה לא מטרה לדעתי, אני חושב שכסף יכול לעזור להגיע למטרה כלשהי. לדוגמא יש לי חבר שיצא בשאלה, יש לו מטרה להיות עו"ד טוב. אוקי, אז יש לו מטרה. מה המטרה שלי? ואחזור שוב, למה הכיפה על הראש שלי? למה רק בתל אביב אני מוריד אותו? מה אני מחסרי העוז האלו שמפחדים מהשכונה ומההורים? טוב קל לי לכתוב מההורים, אבל... ההורים... זו הסיבה שהכיפה באמת עוד הראש. תגידו האם מותר לי לאחל בלב שההורים, אתם יודעים... כן. נכון שאני ממש רשע?
מה המטרה שלי? אין לי בגרויות אפילו. אין לי צבא. אין לי כלום. בגיל 22 אני מרגיש כתינוק שנולד. אז מה להתחיל עכשיו את החיים? לצאת מהצבא בגיל 25? להתחיל ללמוד, ללמוד מה? מתמטיקה פשוטה שלא לימדו אותי 'בחיידר'? כל כך עצוב. אבל מוזר, הראש מתפוצץ, אבל אני מאושר, אני מאושר שמצאתי מה 'לא הדרך שלי'. זה גם משהו. לא? לילה טוב.
אני יושב בחדר, חשוך סביבי, הראש שלי בוער, הלב שלי דוקא לא, הוא הפסיק לבעור אי שם לפני כמה שנים, קשה לו לבעור, אבל הראש בוער. הראש כל הזמן בוער לי, המחשבות, על ההמשך, על העתיד, ואני לא יודע לאן להשתולל, לאיפה לפרוק? אולי בפייס...? אבל שם יש כמה חברים לא הכי רצויים שאתם יודעים 'לא נעים להוריד', ולא ממש בא לך שהם ידעו דבר אחד או שניים עליך. בכלל, פעם הייתי מעלה לפייסבוק לתיבות כמה מהמחשבות שלי. באורח פלא תמיד קיבלתי אחריהם שיחות טלפון לא הכי שמחות. אז אם אני לא יכול לשתף את העולם בפייסבוק לפחות כאן שאף אחד (כמעט) לא מכיר אותי (והבודדים שמכירים לא אכפת לי, שיקראו, שיערב להם), אז אני יכול לרשום ולרשום בלי שאף אחד יפריע לי. לאן אני מתקדם? לאן החיים שלי הולכים? לפני 5 שנים הייתה לי מטרה, מטרה שהיום מתבררת כלא נכונה, או יות מדוייק כלא מתאימה לי. חייתי בסוג של סרט במהלך השנים האחרונות שאני סתם עושה 'שטויות' אבל תמיד אחזור. או שאיך אמרתי להרבה מהסובבים אותי? "זה רק עכשיו כרווק" אבל אחרי החתונה? "אשב ואלמד חד וחלק תורה". טוב אז נוכחתי לדעת סופית שאני לא שייך לשם. מאוד מוזר, אבל הבנתי את זה רק אחרי שכבר לא שמרתי שבת, ובעצם כלום,תראו עד כמה אדם יכול לחיות בסרט. טוב אז נגיד שהגעתי למסקנא חותכת שאני לשם לא שייך, ואני לא שומר כלום, אז מה הכיפה עושה לי על הראש? למה אני הולך עם ציצית? למה אני מניח תפילין כל יום? בשביל להניח את המצפון שגם הולך ונגוז? צריך דרך. צריך מטרה. אני כבר כמה וכמה חודשים (מאז שנפל לי האסימון שאני לא בן תורה) מסתובב ללא תכלית. לאן אני צריך לשאוף להגיע בחיים? 'סתם' לחיות? סתם לעשות כסף? זו המטרה? כסף זה לא מטרה לדעתי, אני חושב שכסף יכול לעזור להגיע למטרה כלשהי. לדוגמא יש לי חבר שיצא בשאלה, יש לו מטרה להיות עו"ד טוב. אוקי, אז יש לו מטרה. מה המטרה שלי? ואחזור שוב, למה הכיפה על הראש שלי? למה רק בתל אביב אני מוריד אותו? מה אני מחסרי העוז האלו שמפחדים מהשכונה ומההורים? טוב קל לי לכתוב מההורים, אבל... ההורים... זו הסיבה שהכיפה באמת עוד הראש. תגידו האם מותר לי לאחל בלב שההורים, אתם יודעים... כן. נכון שאני ממש רשע?
