מחשבות...../images/Emo102.gif
אני יודעת שאני חדשה כאן, אבל אחרי סקירה מקוצרת של כמה הודעות כאן, הבנתי שמדובר בחבורת אנשים מאוד מעניינת ונחמדה, אז חשבתי לעצמי לשתף אתכם בכמה מחשבות שעלו לי, ככה זה כשלא מצליחים לישון...
מאז שאני זוכרת את עצמי רציתי להיות על הבמה. לקח לי כמה שנים לאזור אומץ ובאמת לעשות את זה, אבל כשכן הלכתי על זה, הבנתי שהאינטואיציה שלי לא טעתה וזה באמת מה שנועדתי לעשות. אני באמת לא רואה את עצמי עושה שום דבר אחר. אמנם יש לי כמות לא מבוטלת של כשרונות, עם כל הצניעות המתבקשת
, אבל אני רוצה להיות על במה כי שם נמצא האושר שלי, והוא לא יחכה לי בשום מקום אחר. ובשביל מה בעצם אנחנו חיים, אם לא כדי להיות מאושרים
אבל עכשיו, כשאני קרובה לשחרור, אני שואלת את עצמי מה הסיכויים שזה באמת יקרה
יש כל כך הרבה אנשים עם אותו חלום שם בחוץ, כולם רוצים לשחק, כולם רוצים להתפרסם והרבה מהם הם גם אנשים מוכשרים עם מוטיבציה לא יותר קטנה משלי...אני באמת מאמינה שאם אתה מאמין במשהו ומקדיש לו את כל כולך, את תשיג אותו יום אחד, גם הייתי אצל פאראפסיכולוג שחזה שאני אהיה מפורסמת בעוד כמה שנים, בלי לדעת עלי שום דבר, אבל מה מבטיח לי שזה יקרה? אנחנו הרי שומעים רק על ההצלחות. המציאות העגומה היא שעל שחקן אחד שמצליח, יש 20 שלא...
אני יודעת שאני הולכת לעשות הכל כדי להיות שם ולעשות את זה, אבל אני לא רוצה להתעורר בעוד 20 שנה ולהבין שביזבזתי את החיים שלי אחרי משאלת לב שמעולם לא קרתה ולא תקרה...
אני רואה את הרצון המשותף הזה בכולנו, אבל כמה מאיתנו באמת יעשו את זה
לפעמים אני אומרת לעצמי שאולי כדאי ללכת כמו כולם לאוניברסיטה וללמוד מקצוע "רגיל", פסיכולוגיה או what ever ואז אולי האושר שלי לא יהיה מוחלט, אבל לפחות יהיה לי ביטחון כלכלי. ומי בכלל מאושר לגמרי בחיים האלה? גם לשחקנים המוצלחים יש את הקשיים שלהם, דיברתי עם כמה כאלה... ומצד שני, מי אמר שבתור פסיכולוגית אני אצליח? או בתור מנהלת חשבונות? או סתם סופרת של רומני מתח המוניים ?
אני יודעת שאני חדשה כאן, אבל אחרי סקירה מקוצרת של כמה הודעות כאן, הבנתי שמדובר בחבורת אנשים מאוד מעניינת ונחמדה, אז חשבתי לעצמי לשתף אתכם בכמה מחשבות שעלו לי, ככה זה כשלא מצליחים לישון...
