מחשבות של לילה קר

[שירת הלוויתן]

מחשבות של לילה קר

יושבת לבד בבית שותה למוות...מנסה לשכוח שהלכת מפה...ונשארתי לבד מפחדת לרדת עם הכלב למטה כי כבר ממש מאוחר, ומי מחכה לי בבית ? ולמי יהיה אכפת אם יקרה לי משהו ? ולמי אני אצעק אם כואב לי ומי תחבק ותטפל בי אם עצוב ? חזרת אליה את כבר לא פה... חזרת לשם ואני יודעת שתחזרי לפה ואני לא יודעת מתי ואני מחכה לך, מחכה שתבואי באמצע הלילה ותפתחי את הדלת ותכנסי למיטה ותגידי לי חזרתי אני עכשיו במאה אחוז פה לא רק ב99.9 ושאת שלי ושלא תלכי יותר... ואני מחכה... ומחכה... אבל בנתיים כשעצוב לי וכואב ומפחיד אין לי למי לצעוק ואת זה את לא מבינה.. את לא מבינה מה זה לשבת בבית הזה לבד את לא יודעת מה זה לדעת שאין מי שישמע אם תצעקי, כי את בנתיים לא לבד אותך יש מי שמחבק בלילה ואם את תצעקי יש מי שישמע... ואני מחכה... אפילו שאת אומרת לי "תלכי אם הייתי במקומך לא הייתי מחכה לאף אחד ושכולם ילכו לאזעזל"...אני מחכה... כי אני אוהבת וכי אני יודעת שזה נכון...ולא משנה כמה את פוגעת וכמה את מכאיבה וכמה את מנסה להרחיק אני מחכה... אז תחזרי כבר כי כואב ועצוב ומפחיד פה בלעדייך... תחזרי יפה שלי ואני אקבל אותך בחיבוק גדול ואף אחד לא יכעס רק ישמח... אז תפסיקי להכניס את הראש שלך בקיר ותעשי מה שטוב לך ותפסיקי לחשבן לאנשים רק בגלל שאת חושבת שאת צריכה כי אמרת... ואם את מרגישה שזה נכון לך להיות פה אז תחזרי... כי אני מחכה לך פה...אוהבת אותך יפה שלי

 

[אד פופולומית]

מדברייך זה נשמע

שהיא במערכת יחסים. עם גבר? לא שזה כ"כ משנה. אם היא אכן במערכת יחסים ולכן היא לא מסוגלת להיות במאה אחוז שלך אז את בבעיה. למה היא הלכה? למי היא הלכה? תראי זה לא נראה יותר מידי בריא לפחות ממה שאני הבנתי מההודעה שלך. ואם היא תחזור אז שתיהיה במאה אחוז שלך. אל תחשבי שמגיע לך פחות מזה.

 

[שירת הלוויתן]

ממש לא גבר

היא חזרה לסגור את הפינה לכאן או לכאן עם האקסית שלה

 

[אד פופולומית]

למה את צריכה להיות באמצע?

ומזה בדיוק לסגור את הפינה? איפה זה משאיר אותך? למה את מרשה לעצמך להיות בפינה? (אפרופו פינה) שתקבל החלטה - או שהיא סוגרת איתה 'פינה' ולכי תדעי מזה אומר או שהיא חוזרת אליה אבל את ממש ממש לא צריכה להיות באמצע של זה. כמה זמן הן פרודות? נשמע שזה טרי. לא טוב להכנס לקשר כשאחת בדיוק נפרדה מהאקסית שלה. מה אני יגיד לך, זה לא בסדר לשים אותך במצב הזה לא מגיע לך כמו שלא מגיע לאף אחד מבינה?

 

[פאמקי]

שירת הלוויתן יקרה.

באהבה אין חוקים

יכול היה לקרות שהייתן נפגשות יום אחרי הפרידה שלה, והקשר היה מחזיק לנצח, ויכול להיות שלא. מה שבטוח, תחזור או לא, את חייבת לפרגן לעצמך, ולצאת מהמקום שנכנסת אליו, (ויש חברות שישמחו לעזור לך שם). זה בסדר להתאבל, זה בסדר לכאוב, הניחי את ההרס העצמי בצד ... אל תערפלי את הכאב. היי בו! תתמודדי, ותמשיכי, יחד עם אהובתך או עם אחרת (אחרת יכולה להיות גם את עצמך! מתי חשבת עליה {עלייך} לאחרונה?). איספי את השברים, ילדה. והמשיכי לצעוד. מחכים לך דברים מדהימים בדרך.

 

[חיפושית78]

לוויתנית יקרה -

קורבנות היא לא הפינה הכי טובה לחכות בה.. אולי בדיוק להיפך! אולי תתחזקי דווקא עכשיו, אולי תתפקחי דווקא עכשיו.. אם את הורגת את עצמך בלעדיה - מה את משאירה לה לכשתחזור?.. אל תשאירי את עצמך במקום שלא טוב לך בו.. אל תתני לה לקבוע את החוקים - תקציבי עבורה את הזמן שאת מוכנה לחכות ותלכי כשיגיעו מיים עד נפש.. אני לא יודעת אם לאחל לך שתלך או שתחזור.. אז אאחל שכל משאלות ליבך יתגשמו! בהצלחה.

 

[שירת הלוויתן]

אני לא הקרבן

ואני לא מרגישה כמו קרבן...אז נכון רע לי לעצוב לי וכואב לי אבל אני חזקה כי אם לא הייתי חזקה אז הייתי כל היום יושבת אצלה ובוכה או צועקת כל היום כל יום... אני לא עושה את זה...אני לא הקרבן פה ואני חזקה הרבה יותר ממה שאני מראה שאני ...והיא יודעת שכשהיא תחזור היא תקבל את מה שהיא עזבה ויותר כי הפעם אני אדע שהיא לא תלך יותר...אז כן מותר לי עכשיו להתאבל ולבכות ולצעוק ולעשות מה שאני רוצה כי זה מה שאני רוצה או צריכה לעשות בשביל עצמי...זאת הדרך שלי להתמודד וזה לא אומר שאני חלשה או קרבן כי אני מודעת למה ואיך אני עושה...ולי יש אולטימטום עד מתי אני פה ומתי אני הולכת וכשצריך אני אלך...אבל בנתיים אני פה מחכה ומנסה להראות לה שאני פה בשביל שתבין שפה זה הבית שלה ופה היא צריכה לחיות כי לא סתם נכנסתי לחיים שלה והיא לא סתם נכנסה לחיים שלי לכל דבר יש סיבה וגם לזה שאני מחכה ולא מעיפה אותה יש סיבה...כנראה שהכל היה מתוכנן ככה מההתחלה...בשביל שגם היא וגם אני נבין שאפשר עדיין לאהוב ושמותר לחיות את החיים גם בדרך אחרת ולא רק בדרך שחיינו אותה עד היום כל אחת איפה שהיא חייתה...ושאפשר לקבל את כל הדברים שלא קיבלנו לפני בלי להלחם כי בינינו זה הגיע ברגיל בלי מלחמה...בלי שנבקש נצעק או נבכה... אני מחכה...כי אני יודעת שהיא תחזור...

 

[שומבללה]

מתי כבר נלמד

להתנער, ולנער מעלינו את ה"לחכות" הזה שלא מעט מאיתנו, כל כך טובות בו כי בטוחות שאין לנו תחליף. מתי כבר נלמד לכבד קודם כל את עצמנו, כי אם אין אני לי מי לי? מי? תגידו!!!?? מתי כבר נלמד להעיף מעלינו אחריות שלא קשורה אלינו בכלל והחלטות שלא היו בשליטתנו. מתי כבר נלמד לחיות בלי שליטה? מתי נדע לשחרר באמת את הכאב? מתי כבר נדע שמה שיש כרגע, הרגע הזה השנייה הזו, היא הכי טובה בעולם וכן גם אם אני לבד בבית וקשה. מתי האהבה שלנו לא תכבול אותנו בכבלים עד כאב עד שהנשמה צועקת מתי כבר נתבגר ולא נתנהג בילדותיות מטופשת? מתי נחליט שדי, שזהו, שעד כאן ונתבונן בעיניים פקוחות על מה שיש. מתי נבין שמערכת יחסים צריכה להיות שווה. בעיניים, ברצונות, בנשמה בכמיהה, בתפילה בכוונה. ומתי נבין שאם זה לא עובד, אז זה לא עובד למרות האהבה הגדולה אחרי שניסינו הכל - זה לא עובד. ומתי נעריך את הקושי ואת היופי שבסגירת מעגלים ולהוכיר את אלו החדשים שנפתחו. מכאן אני אומרת תודה על הפרידה הכואבת שלי. שאיפשרה לי להכיר את עצמי מחדש ולהכיר אנשים חדשים,אנשים מקסימים ולדעת להעריך את עצמי ואת היכולות שלי והכוחות שלי. לבד. לבד. אני עפה. שירת הלוויתן, אני מקווה שתדעי לא לחכות יותר. תודה.