יעל כפר סבא
New member
מחשבות של גשם
לא, אני לא חדשה. הייתי כאן פעם בשמי האמיתי. ולמה אני כותבת כאן. כי גם אתם גרושים, דהה.... השבוע, כשירד קצת גשם והיה קר בלילה פתאום חשבתי לי שבעצם זה חורף שני לבד. אני כבר כמעט שנה וחצי "משוחררת" (אני מתנגדת אידאולוגית למילה גרושה) ואין קץ לאושר שלי. ובכל זאת, המחשבה הזו על החיבוק. ולא, לא שקודם היה חיבוק. אבל בבוקר, כשקמתי וקלטתי שנרדמתי כמו שאני, באלכסון על המיטה המבולגנת, והחתולה שלי באה להגיד בוקר טוב והתיישבה על פינת המיטה (ליד הרגליים) כמו שתמיד היא עושה. הסתובבתי אליה בחיוך וחיבקתי אותה ונמנמתי עוד קצת בכיוון ההפוך של המיטה. וקלטתי, שלא. את זה אי אפשר לעשות כשגרים עם מישהו ביחד. ואי אפשר להשאיר את המוסיקה דולקת 24 שעות ביממה. ואי אפשר לשבת עם חברה כל יום עד שתיים לפנות בוקר לגמור עבודה לאוניברסיטה ולצחוק ולדבר ולאכול. אז הבנתי שאני רוצה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. זה המיתוס שלי. שיהיה רגיש וגם גברי. שתהיה לו קריירה משלו (וזה אומר המון שעות) ובכל זאת שנוכל להפגש. שנגור ביחד אבל לא כל הזמן. בקיצור, אני עדיין לא מוכנה לזוגיות שוב. והאמינו לי, זה גם לא עובד סטוצים לאורך זמן. לפחות לא בשבילי. אז אני חוזרת לעבודה שלי שאני חולה עליה. ובוקר טוב ושבת קסומה לכולנו. ואם מאיזו שהיא סיבה זה לא היה ברור. אני יותר מאשר מאושרת שאני משוחררת. לעולם לא הייתי מגיעה להשגים המדהימים שהגעתי אליהם בשנה וחצי הזו. אני רזה יותר, יפה יותר, מצליחה, מרוויחה, מדהימה. ואין לי מושג איך להיות בתוך זוגיות שמאפשרת לי לפרוח ולא מסרסת. זהו, די להרהורים הפילוסופיים משהו לשעות אלה של שבת. יש הצעות מחיר להוציא.
לא, אני לא חדשה. הייתי כאן פעם בשמי האמיתי. ולמה אני כותבת כאן. כי גם אתם גרושים, דהה.... השבוע, כשירד קצת גשם והיה קר בלילה פתאום חשבתי לי שבעצם זה חורף שני לבד. אני כבר כמעט שנה וחצי "משוחררת" (אני מתנגדת אידאולוגית למילה גרושה) ואין קץ לאושר שלי. ובכל זאת, המחשבה הזו על החיבוק. ולא, לא שקודם היה חיבוק. אבל בבוקר, כשקמתי וקלטתי שנרדמתי כמו שאני, באלכסון על המיטה המבולגנת, והחתולה שלי באה להגיד בוקר טוב והתיישבה על פינת המיטה (ליד הרגליים) כמו שתמיד היא עושה. הסתובבתי אליה בחיוך וחיבקתי אותה ונמנמתי עוד קצת בכיוון ההפוך של המיטה. וקלטתי, שלא. את זה אי אפשר לעשות כשגרים עם מישהו ביחד. ואי אפשר להשאיר את המוסיקה דולקת 24 שעות ביממה. ואי אפשר לשבת עם חברה כל יום עד שתיים לפנות בוקר לגמור עבודה לאוניברסיטה ולצחוק ולדבר ולאכול. אז הבנתי שאני רוצה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. זה המיתוס שלי. שיהיה רגיש וגם גברי. שתהיה לו קריירה משלו (וזה אומר המון שעות) ובכל זאת שנוכל להפגש. שנגור ביחד אבל לא כל הזמן. בקיצור, אני עדיין לא מוכנה לזוגיות שוב. והאמינו לי, זה גם לא עובד סטוצים לאורך זמן. לפחות לא בשבילי. אז אני חוזרת לעבודה שלי שאני חולה עליה. ובוקר טוב ושבת קסומה לכולנו. ואם מאיזו שהיא סיבה זה לא היה ברור. אני יותר מאשר מאושרת שאני משוחררת. לעולם לא הייתי מגיעה להשגים המדהימים שהגעתי אליהם בשנה וחצי הזו. אני רזה יותר, יפה יותר, מצליחה, מרוויחה, מדהימה. ואין לי מושג איך להיות בתוך זוגיות שמאפשרת לי לפרוח ולא מסרסת. זהו, די להרהורים הפילוסופיים משהו לשעות אלה של שבת. יש הצעות מחיר להוציא.