מחשבות של בוקר-ובהמשך לעופר....

[zvc1]

מחשבות של בוקר-ובהמשך לעופר....

התקופה האחרונה לא כל כך קלה לי ואני מוצאת את עצמי אוכלת, יודעת ומודעת מה הפתרון ובכל זאת אוכלת, נכון שזה לא כמו פעם, אבל עדין חוסר האיזון לא עושה לי טוב. שאלה, בהתחשב בזה שהמשקל לא מפריע, האם זלילה גורמת לכם להרגיש לא טוב, ואני לא מתכונת לרגשות אשם, אני מתכונת לא טוב מבחינה פיזית ונפשית, מוציאה אותכם מהאיזון. אני מקווה שהשאלה היתה ברורה, אם לא אלכס תסביר......

 

[zvc1]

המשך...

אני מעדיפה לאכול מאוזן, בלי זלילות מאשר להיות רזה. ואני לא מתכונת לשוקלד, עוגה, גלידה או ארוחה גדולה, אנ מתכונת לבולמס שיודעים איפה הוא מתחיל ולא יודעים איפה הוא נגמר. אכילה מאוזנת נותנת לי ביטחון, שלווה, גורמת לכך שאני לא אתעסק באוכל. כשאני בבולמס זה גורם לכך שאני מפקפקת במי שאני ובמה שאני, אהבה העצמית שלי מתחבאת שם מאחורי כל הדברים השלילים שאני מוצאת בעצמי. תודה לאל שהיום אני לא שונאת את עצמי רק לפעמים קצת פחות אוהבת

 

[polegra]

נראה לי שזה היה ברור האמת...

כשאני מודעת לזלילות כאלה ואחרות , כי יש כאלה שאני בכלל מדחיקה, זה גורם לי לרוב להכנס יותר לדכאון וייאוש מישום שאני חוזרת להנחם באוכל ומוצאת ב מגננה למרות שאנייודעת שזה מזיק לי זה כואב לי כי אני חוזרת לאותם דפוסים ישנים שאפיינו אותי ולא בגלל העלייה הצפויה במשקל בנוסף זה תמיד מגעיל אותי ומעורר בי בחילה פיסית וכאבי ראש וכו הרי רוב המחלות שהתחושות שלנו הן פסיכוסומטיות...זה משפיע הן על הנפש והן על הגוף כשאת נפשית לא בתקופה טובה את מזמנת לעצמך מחלות שונות ומשונות כי גם מצב נפשי משפיע על המערכת החיסונית גם באם אנחנו לא הכי מודעים לזה אני מקווה שהתקופה תשתפר עבורך וכי תרגישי טוב יותר טלי

 

[לימון מוסיפה המון]

בולמוסי הסיוט

"התקופה האחרונה לא כל כך קלה לי ואני מוצאת את עצמי אוכלת..."..חשבתי שאני קוראת את עצמי.. ממש בלי קשר להשמנה, הבולמוסים, הם הזוועה והסיוט. הם התחושה הנוראית, הם תחושת הפיצויי שממש לא מאפשר מימוש ובטח לא פיצויי, כי אחר כך כל כך רע לי, ולמחרת בבוקר פשוט זוועה. אני עצבנית ומתקשה לקום יותר מכרגיל ( ולא שקל לי לקום בבוקר). בבולמוסים, לפחות לי אין אפשרות להנות מהאוכל..אני אוכלת הכל, גם דברים שלא טעימים לי.ובכלל אני לא מרגישה את הטעם, אני מרגישה את הכעס, את העצב, את הכל, רק לא את הטעם. שלא לדבר על ההרס הבריאותי שבבולמוסים האלה...אוף, שוב הצרבת...והעיניים הנפוכות...

 

[מלאה חמודה]

כשיש בולמוס אכילה...............

אני לא ממש חושבת על מה שאני אוכלת..אפילו סתם דברים....אם הגעתי למצב שבו אני "טורפת" אוכל בלי לחשוב זה בגלל שאני עצובה או כועסת...אבל בעיקר המחשבות האלה שרצות לי במשך היום על דברים שקורים...כמו זה שאני מרגישה שאנשים לא מתחייסים אלי בגלל שאני שמנה...ובראיונות עבודה אני מרגישה שפוסלים אותי בגלל שאני שמנה...כן אני יודעת מה טוב בשבילי ואם אני יאכל מאוזן הכל יהיה טוב....אבל זה מציק לי מאד...ואני משתדלת לא להגיע למצבים האלה ולחשוב חיובי....וגם שהבן זוג מעיר הערה כמו:השמנת או שאת סתם נפוחה...שזה כל כך מעליב...אני משתדלת לחייך...ולא להתייחס ...כי אם כן המקרר לא ישרוד בלילה..אוףף כל כך כואב לי למה אנשים שקרובים אלינו לא מבינים את חשיבותה של מילה אחת או משפט...כמה שזה יכול לפגוע...

 

[הילה221]

זהבית יקרה

זוכרת אותי מהמלון באילת? אני מבינה מה עובר עלייך, התחושות המלוות בולמוס הן קשות מאד, נפשית, ובעיקר פיזית - בטווח המיידי. צריך לנוח - פיזית - כדי לתת לגוף לעכל/להיפטר מהכול. את בטח תרגישי קצת יותר טוב אחר כך, ואז תאכלי באופן יותר מסודר, פחות ג'אנק, אני מבינה היטב מה עובר עלייך. תרגישי טוב מותק אירית