מחשבות על X-MEN
אהלן, פעם ראשונה שאני פה. בתור אחד שלא ממש חובב סרטי מדע בדיוני וקומיקסים, מאד, אבל מאד אהבתי את אקס-מן, גם הראשון וגם השני. אחרי ששמעתי כל כך הרבה תשבוחות על אקס-מן השני החלטתי לעשות מעשה. ללכת לראות, אבל קודם לראות את הראשון. אני לא מכיר את אקס-מן, לא קראתי את הקומיקס, לא ראיתי את הסדרה המצויירת, אז כמובן שלא הכרתי אפאחת מהדמויות. אז לקחתי את הראשון בוידאו, ראיתי והתאהבתי
. למרות שלא ראיתי יותר מדי סרטים על גיבורי-על, חוץ מבטמן וסופרמן, התרשמתי לטובה מהעובדה שזאלו לא סתם סרטי מד"ב על גיבורי על עם כוחות מיוחדים, אלא סרטים אחרים, שיש להם גם מה להגיד, והם לא סתם אומרים את זה. הם צועקים את זה. מה שהיה חזק מאד בסרט הראשון ועוד יותר בשני, היה המסר החברתי שבסרטים. המסר של שנאת הזר, השונה, החריג. החברה האנושית לא מקבלת בעין יפה חריגות. כל מי שנגזר עליו להיות חריג זוכה ליחס של רחמים במקרה הטוב, וליחס של שנאה והשפלה במקרה הרע. הגיבורים של הסרטים האלה הם קורבנות של המקרה הרע. כולם דחויים ומנודים מהחברה. פוחדים מהם, מהמראה שלהם, מהכוחות שלהם. עד כדי כך, שנערכו הפגנות בארצות הברית (בסרט) נגד המוטאנטים, שדי הזכירו לי את ההפגנות שנערכו בגרמניה נגד היהודים, או הפגנות שנערכו בארה"ב נגד כושים, היספנים ושאר מגזרים. לכל אורך ההסטוריה אנשים פחדו מאנשים אחרים שלהם צבע שונה, מבטא שונה, אורח חיים שונה. התקשורת, למשל, אחראית לליבוי הפחד והשנאה האלה. אותה תקשורת שגרמה לאמריקאים לבנים לפחד מכושים, ואותה תקשורת שגרמה לגרמנים לפחד מיהודים. איך שהנאצים התייחסו ליהודים, כך האנושות הצייחסה למוטנטים. את אותה העמדה הציגו בסרט. אפאחד לא מכיר באמת את אותם מוטנטים, אבל כולם משוכנעים שהם מסוכנים לאנושות. ואת הפחד והשנאה הזה ליבה במיוחד אדם שניסה להעביר בסרט חוק לרישום וסימון מוטנטים, ששנא אותם באופן מיוחד, כי הוא היה משוכנע שהם ישתמשו בכוחותיהם המיוחדים נגד החברה. אותו אדם, , שינה את דעתו רק לאחר שהפך לאחד מהם וחש על בשרו איך זה להיות בעצמו שונה וחריג ואיך שכולם מתייחסים אליו. ממש עצוב לחשוב על כך שאתה צריך להיות שונה וחריג בשביל להבין את השונים והחריגים. אחד הרגעים הנוגעים ללב בסרט הראשון היה רגע של אחוות מוטנטים ברכבת (וולוורין ורוג), הרגע שבו הם הבינו שרק הם יכולים לדעת ולהרגיש ביניהם באמת מה עובר עליהם, אחד אצל השני. זה היה רגע אחרי שרוג לברוח מהבצפר המיוחד בגלל הקטע עם וולוורין, ע"י מיסטיק שהתחפשה לבובי. כביכול היה כאן מניע מוצדק (שהרי רוג לא ידעה שזה לא באמת בובי): הילדים האחרים מפחדים מהכוחות שלה, אבל מה שאותו ילד עשה היה בעצם להבריח אותה לחיים של גלות, של בדידות. היא חריגה גם בין החריגים, וזה שגם לשם היא לא שייכת, לא משאיר לה שום מקום בעולם שהיא יכולה להשתלב בו. אמנם זה רק סרט, ויש כאלה שיגידו שלקחתי את זה קשה מדי, אבל מבחינת המסר, הדבר לא שונה מהמציאות של היום. העובדה שבני אדם פוחדים מחריגים ושונאים אותם קיימת. ולא מדובר על אנשים עם כוחות מיוחדים, אלא על אנשים נכים ומוגבלים, פיזית ונפשית, בעיקר אלה שהנכת שלהם בולטת לעין. חבל שאנחנו, בפתח המאה ה-21, עוד לא השתחררנו מסטיגמות ולא קיבלנו אותם כבני אדם שווים לנו. עוד משהו מעניין בסרט הוא שאין שם ממש טובים ורעים. יש שם גם כאלה שלא נקטו עמדה ברורה. גם מגנטו הוא לא דמות רעה. פשוט, בניגוד לפרופ' X, הוא לא מאמין בדו קיום והוא רוצה להרוג את המין האנושי כי הוא בטוח שאם לא, המין האנושי יהרוג אותו. והמין האנושי אכן רודף אותם להכחידם. בסרט השני הם אף משתפים פעולה, שהרי להם מטרה משותפת: לשרוד. מגנטו רואה בהם אחים שלו ולכן הוא גם לא יהרוג אותם. הוא גם לא מבין איך הם מתייחסים בסלחנות למין האנושי שרואה בהם סכנה לקיומו. פרופ' X, למשל, ממשיך בחיפושיו אחר דרך לדו-קיום בין שני העמים, והם מתעמתים ביניהם, אבל לא בקרבות של רע נגד טוב, אלא בלנסות להבין אחד את השני, שהרי הם ידידים ותיקים, עם שני השקפות עולם מנוגדות, אך שוב, עם מטרה משותפת. חוצמזה שאהבתי את הקריצות שיש בסרטים, שמפאת לא אכתוב אותן, מין הומור דק וציני. הסרט השני יותר מורכב מהראשון והוא גם יותר אפל וגם נראה יותר פסימי מהראשון. אין ספק שזהו יותר מסרט קומיקס (ואני מתייחס לשני החלקים). יש פה עולם שלם, מורכב, עם הרבה סתירות ומחלוקות פנימיות, דמויות שלא שלמות עם עצמן, בחיפוש אחרי כבוד עצמי, שלוות נפש ופינה בעולם להרגיש שייך אליה, ושני עמים שלא יודעים איך לקבל אחד את השני (או אם לקבל אחד את השני). נשמע כמו משהו שאנחנו מכירים מהחיים האמיתיים, לא? למרות שנראה לי שכבר כתבו על זה כאן, אשתף אתכם בכולופן בדברים האלה שעברו לי ועדיין עוברים לי בראש, אחרי שראיתי את הסרטים.
אהלן, פעם ראשונה שאני פה. בתור אחד שלא ממש חובב סרטי מדע בדיוני וקומיקסים, מאד, אבל מאד אהבתי את אקס-מן, גם הראשון וגם השני. אחרי ששמעתי כל כך הרבה תשבוחות על אקס-מן השני החלטתי לעשות מעשה. ללכת לראות, אבל קודם לראות את הראשון. אני לא מכיר את אקס-מן, לא קראתי את הקומיקס, לא ראיתי את הסדרה המצויירת, אז כמובן שלא הכרתי אפאחת מהדמויות. אז לקחתי את הראשון בוידאו, ראיתי והתאהבתי
