Z o d i a c
New member
מחשבות על זוגיות
אני חושב שמילת המפתח לכל הדברים שעוברים לי בראש עכשיו היא שאני לא יודע. הכרתי אביר מקסים, סקסי וחכם שאחרי 7 חודשים אני מרגיש בשל ומוכן לאהבה חדשה, קצת חושש, קצת מפחד אבל בהחלט מוכן להשקיע מעצמי בזוגיות חדשה. הוא גר לו אי שם בצפון הרחוק ופגישתנו בנויות על בסיס של סופ"ש+פעם באמצע השבוע (ממש כמו לצאת עם חייל). אני מבין שהוא בתקופת מבחנים ולומד המון. אני מבין שאחרי זוגיות של 5 שנים הוא לא ממהר לשום מקום. אני מבין שאסור לי ללחוץ עליו. אני מבין, ורציונלי, והגיוני, ובוגר ו... ולא יודע. לו זה מתאים המרחק, אין לחץ, דברים זורמים לאט. אני לא יודע עד כמה לי זה לא מתאים כי לא נורא רע לי, מצד שני ב-24 שעות אני לא מרגיש שאני מספיק לדחוף הכרות שאמורה להתפרס על לפחות שבוע שלם. לריב, לאהוב, לעשות סקס, להכיר, להתווכח, ללמוד, כל זה לא נכנס לי ב-24 שעות! פשוט לא. הוא מצחיק אותי האביר שלי, הוא גורם לי לפרפרים בבטן לפני כל מפגש, הוא מעלה חיוך על שפתי עם כל SMS שהוא שולח, הוא גורם לי לרצות להפוך את העולם בשבילו. קשה לי. מתגעגע. המון. כל הזמן. אוהב לדבר איתו לפני השינה, להתענג על הקול שלו בטרם נעצמות לי העיניים, לקחת אותי איתי לחלום. רוצה לקום בבוקר ולדעת שהוא לידי, ולא רק כי יום שבת היום. רוצה אבל אולי מתפשר? לא אוהב להתפשר, לא צריך להתפשר, התפשרתי מספיק עם האקס לא מוכן לזה יותר! לך תסביר את זה ללב שאוהב, שמתרגש, שמקפץ, שעורג, שחושק. שאוהב. כל כך אוהב. אולי לא כל כך אוהב, אולי בעצם מאוהב?! לא יודע. כבר היתה תקופה שחשבתי שאחרי הפרידה אפסנתי בבוידעם ביחד עם החלומות גם את הרגש. עכשיו שניהם קפצו החוצה, לא יודע אם יש קונה. כלומר יש קונה, אבל הוא איטי, יש לו זמן. החלומות והרגש מרקדים לי בבית. קופצים מחדר לחדר, אין להם סובלנות. לא מבינים שהם שבירים? שמכה קטנה והם ישברו לרסיסים? כמו ילדים קטנים הם לפעמים. אז אולי מיקה קרני צודקת "הכל ידוע מראש, אבל נשכח מהלב שלאהוב אותך זה לשלם בכאב". ואולי אני סתם עייף. מתגעגע אליך אביר שלי.
אני חושב שמילת המפתח לכל הדברים שעוברים לי בראש עכשיו היא שאני לא יודע. הכרתי אביר מקסים, סקסי וחכם שאחרי 7 חודשים אני מרגיש בשל ומוכן לאהבה חדשה, קצת חושש, קצת מפחד אבל בהחלט מוכן להשקיע מעצמי בזוגיות חדשה. הוא גר לו אי שם בצפון הרחוק ופגישתנו בנויות על בסיס של סופ"ש+פעם באמצע השבוע (ממש כמו לצאת עם חייל). אני מבין שהוא בתקופת מבחנים ולומד המון. אני מבין שאחרי זוגיות של 5 שנים הוא לא ממהר לשום מקום. אני מבין שאסור לי ללחוץ עליו. אני מבין, ורציונלי, והגיוני, ובוגר ו... ולא יודע. לו זה מתאים המרחק, אין לחץ, דברים זורמים לאט. אני לא יודע עד כמה לי זה לא מתאים כי לא נורא רע לי, מצד שני ב-24 שעות אני לא מרגיש שאני מספיק לדחוף הכרות שאמורה להתפרס על לפחות שבוע שלם. לריב, לאהוב, לעשות סקס, להכיר, להתווכח, ללמוד, כל זה לא נכנס לי ב-24 שעות! פשוט לא. הוא מצחיק אותי האביר שלי, הוא גורם לי לפרפרים בבטן לפני כל מפגש, הוא מעלה חיוך על שפתי עם כל SMS שהוא שולח, הוא גורם לי לרצות להפוך את העולם בשבילו. קשה לי. מתגעגע. המון. כל הזמן. אוהב לדבר איתו לפני השינה, להתענג על הקול שלו בטרם נעצמות לי העיניים, לקחת אותי איתי לחלום. רוצה לקום בבוקר ולדעת שהוא לידי, ולא רק כי יום שבת היום. רוצה אבל אולי מתפשר? לא אוהב להתפשר, לא צריך להתפשר, התפשרתי מספיק עם האקס לא מוכן לזה יותר! לך תסביר את זה ללב שאוהב, שמתרגש, שמקפץ, שעורג, שחושק. שאוהב. כל כך אוהב. אולי לא כל כך אוהב, אולי בעצם מאוהב?! לא יודע. כבר היתה תקופה שחשבתי שאחרי הפרידה אפסנתי בבוידעם ביחד עם החלומות גם את הרגש. עכשיו שניהם קפצו החוצה, לא יודע אם יש קונה. כלומר יש קונה, אבל הוא איטי, יש לו זמן. החלומות והרגש מרקדים לי בבית. קופצים מחדר לחדר, אין להם סובלנות. לא מבינים שהם שבירים? שמכה קטנה והם ישברו לרסיסים? כמו ילדים קטנים הם לפעמים. אז אולי מיקה קרני צודקת "הכל ידוע מראש, אבל נשכח מהלב שלאהוב אותך זה לשלם בכאב". ואולי אני סתם עייף. מתגעגע אליך אביר שלי.
