מחשבות על הילד הבא

[אטלאנטה]

מחשבות על הילד הבא

הקטנה שלי, שנוצרה בערך כשפורום - הריון אחרי - היה עוד קומונה, עכשיו כבר בת 8 חודשים. היא מקסימה, כבר עומדת, יושבת, זוחלת, מקשקשת, ואוכלת היטב (ולא משמינה מי יודע מה - למי אכפת באיזה אחוזון היא? העיקר שהיא בריאה - טפו, טפו) זהו, החצי לוחץ על עוד אחת, ואני מבינה אותו, כי אנחנו מזנבים את ה 40 אבל..... עוד הריון חרדתי זה לא פיקניק, ויותר חשוב, למה תסבול ילדתי מפער כל כך קטן בינה לבין הבאה בתור (במידה והכל ילך חלק וכו..) זקוקה לעצות המומחיות..

 

[פלגיה]

העלית ארבעה דברים

1. בן הזוג לוחץ 2. הגיל (והשעון...) 3. הריון חרדתי 4. הפער בין השנים האחרונים. אז לגבי 4 אני בדעה שזה לא צריך להטריד אותך, כי יהיה הפרש של שנתיים ביניהם (הרי את לא מחר בהריון, זה גם לוקח זמן), והפרש של שנתיים הוא לא הפרש מאוד קטן. ה"סבל" נוצר אם ההורים משדרים אותו, הוא לא כורח המציאות. אם מבחינתכם זה בסדר - היא לא תסבול, אלא להיפך - יכול להיות שיהיה לה טוב מאוד עם אח קרוב אליה. לגבי כל השאר - באמת שיקולים שלך, אין לי מילים חכמות לומר בענין.

 

[happy]

אטלאנטה המחשבות על הילד הבא

לא עוזבות אותי. אומנם אני לא ממש קרובה ל 40. אבל הרצון העז לעוד ילד לא מפסיק. כבר כמה חודשים שכל חודש אני מאוכזבת מחדש שקיבלתי. לא אנחנו לא מנסים אבל אני חושבת שאם אני אכנס להריון תקין ארוך משמעם באופן ספונטני הכל יהיה קל יותר. אני כל הזמן אומרת לעצמי אני רוצה שיהיה בינהם יותר מרווח כי אני מרגישה שליהי עוד כל כך צריכה אותנו איתה. ולעבור הריון חרדתי עם תינוקת בבית זה נראה לי מאוד קשה. רק המחשבה כל הבדיקות שיש לעבור מעבירה בי זיעה קרה. (דופק, שקיפות מי שפיר

,לחכות לתוצאות, סקירות, לספור תנועות וכו'..) אבל הצורך הזה לעוד ילד הוא כל כך חזק אצלי. החצי מצד אחד לא רוצה עכשיו עוד ילד כי בכל זאת עם ליהי יש לנו כרגע קושי כלכלי (4000 ש"ח מטפלת + בייבי סיטר) ואין לי מושג איך כלכלית מסתדרים עם 2 ילדים (על שלושה ילדים ממש אין לי מושג איך מסתדרים אם אף אחד לא מנכ"ל של איזה חברה גדולה

) אבל מצד שני הוא גם רוצה עוד ילד. אני חושבת שדווקא הפרשים קטנים הם מצויינים. אומנם בהתחלה זה קשה אך אחרי שנה אני חושבת שזה קל יותר והם מאוד נהנים. בקיצור אין לי מושג מה לומר לך.

 

[ariane]

ועוד איך חושבים על זה!!

ביום שעדן נולדה כבר חשבתי על הילד הבא. הייתה לי איזו מן אופוריה באותו רגע שזהו... עכשיו הכל יהיה בסדר, עוד שנה עוד הריון ושמונה חודשים אחרי תינוק קטן בידיים... ולאט לאט חזרו בי כל החרדו, סך הכל בינתיים בסטטיסטיקה האישית שלי שני שליש מהריונותי לא נגמרים טוב. ההורים שלי מנסים בכלל לשכנע אותי שמספיק עם ילד אחד(הם פוחדים בשבילי), אני לא מסוגלת לחשוב על זה. אני לא מתקרבת עוד כל כך ל-40 אבל אצלי קו הסכנה היא 35 כי אחרי גיל 35 סיכון לרעלת עוד יותר גדול וגם ככה יש לי אחוזי סיכון מאוד גבועים, לא צריך לשחק יותר מידי עם אש. אני חושבת שהבדל קטן בגיל זה נפלא ואני מאוד רוצה לתת לעדן אח/ות קרוב אליה בגיל. בעלי די בעד...בינתיים. אני מחכה לראות איך ילך לי בעבודה ואם באמת אין סיבה להישאר, אם אין תפקיד חדש ומעניין באופק, יאללה, לעבודה... כמובן עם הרופא שלי מאשר לי... הוא גם צריך קצת לנוח בין הריון להריון. אני משתדלת לא לחשוב על כל החרדות וכל הקשיים של הריון חדש אחרת לא בטוח שאני אכנס לזה שוב. (מה, שוב פעם לחלום על פאי פקאן במהלך חצי שנה?!?!?) אבל משום מה אני מרגישה איפהשהו מוכנה לזה... אני מאוד מבולבלת נראה לי לא? בסופו של דבר הייתי ממליצה לך כן ללכת על זה כי יש לך יותר דברים בעד מאשר נגד. רק שיהיה לנו טוב והצלחה בכל משנחליט. נשיקות

 

[נוריה]

עוד ילד... שאלה לא פשוטה

קודם כל צריך לרצות. צריך ששני בני הזוג ירצו. כלומר, שגם לך יגרד שם מבפנים לעוד אחד (או אחת...). ולגבי הגיל... המ... לדחות זה רק יהיה יותר בעייתי. לא? ולדחות זה אפילו יותר חרדתי מבחינת ההריון, ככה נראה לי. והריון חרדתי - טוב, אני כבר עברתי שני הריונות לאחר האובדן ואני לא יכולה לנחם אותך שהפעם השניה קלה יותר, כי לי, לפחות, היא לא היתה קלה יותר אבל הוכחתי לעצמי שאני מסוגלת לעמוד בקשיים האלה. אני בטוחה שגם את. ולמרות הקשיים והחרדות העצומים, אני מסוגלת לחשוב ולתכנן כבר את ההריון הבא כי אני משתדלת להתמקד על המשפחה הגדולה שאני רוצה ועל הילדים המתוקים שיוצאים... ולגבי הפער בין הילדים - אני חושבת שדווקא לילדים זה נפלא. פער של שנתיים זה נהדר. הילדים גדלים יחד ומשחקים יחד ועולמם משותף. לך זה בעיקר יהיה קשה כי יש שלב שאת כאילו מטפלת בשני תינוקות... וגם להיות בהריון עם ילד קטנטן בבית זה לא פיקניק (נוסף על הסעיף הקודם...). לו זה היה תלוי בביתי הבכורה, היתה לה אחות בהפרש של שנתיים. אני אומרת, לכי על זה, למרות הקשיים. ואת יודעת שבקטע של החרדות אנחנו פה איתך תמיד!

 

[אטלאנטה]

קיבלתי אומץ, נראה לי שאנחנו בכיוון

עכשיו אני צריכה רק לקחת חומצה פולית, לגמור טיפולי שיניים, ואז קדימה... עניין של חודש חודשיים, ואנחנו נסתער על היעד תודה, כל מה שאמרתן היה חשוב לי, ועזר לי לעזור כוח.. חיבוקים