מחשבות על הילד הבא

[אטלאנטה]

מחשבות על הילד הבא

מתנצלת מראש על העדרות ארוכה, ומברכת את כל היולדות החדשות, ועל כל הניסים הקטנים והגדולים שקרו לכל אחת ואחת מאיתנו. אני מוצאת עכשיו את עצמי הודפת את בן זוגי שכבר "החלים" לחלוטין מכל טראומות העבר והוא דוחק בי להביא עוד ילד (אולי אפילו עוד שנים...) הקטנה שלנו עוד לא בת 4 חודשים, ואני מתקרבת לגיל 40. מצד אחד אני מתפתה כי גם לי יש פנטזיית המשפחה הגדולה, מצד שני, עוד הריון כזה מלחיץ? ואחר כך? שני תינוקות יחד? איפה הכייף של לנשנש כל ילד אחד אחד? אבל אם אנחנו רוצים עוד (בטח שרוצים!!) מי מבטיח לנו שעוד שנה או עוד שנתיים זה יבוא בהזמנה? ובכלל, עוד לא ראיתי אם הכל בסדר אצל הקטנה... לוקח זמו עד שרואים את הכל (לפחות שנה) ויש עוד דבר קטן, אני אוהבת להניק, הריון והנקה לא תמיד מצליח.. אקיצר, צרות של עשירים, בכל זאת צרות... אז יקירותי המופלאות, מה אתן אומרות?

 

[אמא של פילפילון]

כמה זה "מתקרבת ל40"../images/Emo35.gif

כי יש הבדל אם את בת 37 או 39 וחצי... ויש לי הרבה מה לכתוב, אבל זה יהיה אחרי ארוחת צהרים לגוזלים שכבר הפקתי, ולפני הדיון על הילד הבא...

 

[פלגיה]

אטלאנטה יקרה, ברוך שובך

גם צרות של עשירים הן צרות, וגם דאגות ל עשירים הן דאגות. אני בעד משפחה גדולה, אבל זה דבר שכל אחת צריכה לחשוב עליו בפני עצמה. זה נהדר שהבעל רוצה, אבל עם כל הכבוד - לא הוא יסחב את ההריון. גיל 40 - לדעתי כבר לא "קו אדום". רבות רבות יולדות לאחר גיל 40 (גם אחרי גיל 45, אבל זה סיפור קצת אחר). גם שנים צפופים זה לא סוף העולם, ויש לזה אפילו יתרונות (גם לילדים וגם להורים). מה שבעיני העיקרון המכריע - זאת ההנקה. לא הוגן לדעתי לפגוע בהנקה של תינוקת מתוך רצון לתינוק נוסף. נכון שאפשר להיות בהריון ולהניק בו זמנית, אבל לא תמיד זה הולך, וגם אם כן - זה לוקח מהאם המון כוחות. אין כאן עצות, אני רק ממשיכה את קווי המחשבה שאת העלית

 

[Tנקר בל]

נושא כאוב

גם אני עם מחשבות בראש על הילד הבא. אני מלאת התלבטויות, ולכן אני לא מרגישה שאני יכולה לתרום לך משהו. תמיד היה לי ברור שאני רוצה כמה שיותר ילדים. משפחה קטנטנה בעיני הייתה בת 4 ילדים - וזה היה לי ברור שאני רוצה. זו גם המנטליות המשפחתית שלנו. בא האובדן ושינה לי את הגישה. כבר הכרתי בעובדה שאולי נישאר רק אם שני ילדים. פתאום גיליתי את היתרונות שבכך. היום עם שלושה ילדים, כולם סביבנו בטוחים שאנחנו חוזרים למתככונת הברורה מאליו של משפחה מרובת ילדים, ואני בתוכי - לא יודעת. לא יודעת אם אני רוצה לעבור את הקושי הזה שוב. לא יודעת מה יקרה בהריון הבא. זה שהפעם הצליחה לא מבטיחה לי כלום לפעם הבאה. אני מאוד שונה ממי שהייתי ומכל הנשים במשפחה שלי. גם אם אני מחליטה שאני רוצה עוד ילד - לא ברור לי העיתוי. אני חושבת שהבן שלי סבל מההפרש הקטן בינו לבין אחיו (שנה וחמישה), ולכן לאור נסיוני האישי - לא מעוניינת בהפרשים קטנים. מצד שני - כשאני רואה את השוקו מחייכת, או מנסה להתרומם לזחילה, בא לי ברגע זה ממש עוד 10 שוקואיות כאלה, וגם אני, למרות שגילי צעיר יותר, מעדיפה להרות כמה שיותר מוקדם, כי בלאו הכי הסטטיסטיקה אצלי לא משהו, אז אנ'לא רוצה להכביד עליה עוד עם אלמנט הגיל

. קראתי באינטרנט שהנקה מלאה עד גיל 6 חודשים, מונעת הריון נוסף ב-98%. בדיוק כמו גלולות. הנקה עד גיל חצי שנה כבר נשמעת קצת יותר טוב, כי אז בלאו הכי נותנים תוספי מזון. והקטנטונת שלך - אני בטוחה שהיא בסדר. נכון שלוקח זמן עד שרואים. גם אצלי אומרים לי שאני אוכל לדעת בוודאות שאין פגיעה רק בגיל שנתיים. אבל אני חושבת, ומסתמכת גם על דברים שאת כתבת לי פעם - שאם אכן יש פגיעה ממשית, רואים לה סימנים כבר בגיל צעיר. ככל שהפגיעה חמורה יותר - כך הסימנים יגיעו בשלב מוקדם יותר.

 

[אמאאור]

גם אצלנו מתלבטים

מצד אחד, הסופגניה כל כך כייפית וממלאה אותנו באושר, וההורות מוציאה מאיתנו את הדברים הכי טובים - אז למה לא, בעצם? כמו שבעלי אומר: פס ייצור מוצלח כזה לא מפסיקים

מצד שני, גם אני אוהבת להניק, ולא רוצה שאולי תיפגע ההנקה הנוכחית. מצד שלישי, היה לי הריון קשה. איך אפשר עוד אחד כזה, וגם תינוקת קטנה? מצד רביעי, השעון דופק. נכון שאני לא באותו הגיל, אבל מי ערב לי שיצליח מיד, שההריון יהיה תקין, שהלידה תקינה, שאצא הביתה בידיים מלאות? כמו שאת מבינה, פתרונות אין לי. רק רציתי לומר, שההתלבטות מוכרת.