Apikachu L
New member
מחשבות על בלבול...
ההודעות האחרונות בפורום שוב העלו לי תהיות על בלבול. על בעצם למה כל מי שנמשכות/ים לאנשים מכל מיני מגדרים נתפסות כמבולבולות (שזה אחלה. להיות מבולבל זה לגמרי סבבה...אבל חוסר החלטיות, כרגיל, נחשב לתכונה שלילית.
)
זה מזכיר לי את כל האמירות על זה שכאשר יש יותר מבחר זה מבלבל. או לא לתת לאנשים יותר מידי אופציות כי אחרת הם יתחילו לחשוב ולתהות. ובסופו של דבר, אולי כי אני דווקא מתלבטת סדרתית (עמדתי לפני כמה שבועות משהו כמו חצי שעה בהתלבטות בין 2 מטריות. בסוף לא קניתי אף אחת, כי אף אחת לא התאימה) אני חושבת שזה מגיע מתרבות שאולי לא תמיד רגילה לדמוקרטיה ובחירה. תרבות שבה מנסים לדחוף בכח ולבלבל את חוש הבחירה שלנו. לא לתת לשקול בין אופציות שונות. כי מה זה למעשה בלבול? בלבול זה לא לדעת עכשיו ומיד מה את רוצה, לא לדעת ולא להיות בטוחה. אולי כי כרגע את לא מרגישה טוב או לא במיטבך, אולי כי כרגע כל האופציות נראות טוב, אולי כי את מרגישה שאת חייבת לבחור בין 2 אופציות, אבל שתיהן די פויה, ואולי כי אין לך משאבים לשתיהן ואת צריכה רק אחת.
אני דווקא חושבת שההתנגדות לבלבול זה באיזה מקום התנגדות לזה שאנחנו נקשיב לעצמנו. בלבול נחשב למשהו שביסקסואלים/ות סובלות וסובלים ממנו. אולי גם משהו שאנחנו תופסות בעצמנו כסבל.
ואני באמת מנסה להבין למה. כי הבלבול עצמו זה לא סבל. הסבל נובע מזה שאסור לנו להתבלבל. לערער. לתהות על המובן מאליו...
אני חושבת שבאיזה מקום אני יכולה להבין נקודת מבט שממנה מסתכלים על ביסקסואליות ככח שיכול להביא שינוי חברתי. כי אנחנו מבולבלות. אבל אנחנו גם בוחרים להסתכל על 2 כפתורים שנחשבים ל"כפתור רדיו" (ז"א אופציה אחת בלבד מבין מה שניתן לבחור) ולומר שאנחנו בוחרות בשניהם. אולי בעצימות שונה, באופן שונה, בזמנים שונים, אבל בוחרות בשניהם. או בכולם. או לסרוגין. או תוהות וחושבות ומכירות באופציה של לבחור.
קצת כמו זה שגיליתי שאפשר בהרבה חנויות גלידה לקחת כדור עם 2 טעמים. זה כל כך כיף!!! (אלא אם אני יוצאת לדייט עם עוד א/נשים, ואז קונים קילו או חצי קילו גלידה...
)
ההודעות האחרונות בפורום שוב העלו לי תהיות על בלבול. על בעצם למה כל מי שנמשכות/ים לאנשים מכל מיני מגדרים נתפסות כמבולבולות (שזה אחלה. להיות מבולבל זה לגמרי סבבה...אבל חוסר החלטיות, כרגיל, נחשב לתכונה שלילית.
זה מזכיר לי את כל האמירות על זה שכאשר יש יותר מבחר זה מבלבל. או לא לתת לאנשים יותר מידי אופציות כי אחרת הם יתחילו לחשוב ולתהות. ובסופו של דבר, אולי כי אני דווקא מתלבטת סדרתית (עמדתי לפני כמה שבועות משהו כמו חצי שעה בהתלבטות בין 2 מטריות. בסוף לא קניתי אף אחת, כי אף אחת לא התאימה) אני חושבת שזה מגיע מתרבות שאולי לא תמיד רגילה לדמוקרטיה ובחירה. תרבות שבה מנסים לדחוף בכח ולבלבל את חוש הבחירה שלנו. לא לתת לשקול בין אופציות שונות. כי מה זה למעשה בלבול? בלבול זה לא לדעת עכשיו ומיד מה את רוצה, לא לדעת ולא להיות בטוחה. אולי כי כרגע את לא מרגישה טוב או לא במיטבך, אולי כי כרגע כל האופציות נראות טוב, אולי כי את מרגישה שאת חייבת לבחור בין 2 אופציות, אבל שתיהן די פויה, ואולי כי אין לך משאבים לשתיהן ואת צריכה רק אחת.
אני דווקא חושבת שההתנגדות לבלבול זה באיזה מקום התנגדות לזה שאנחנו נקשיב לעצמנו. בלבול נחשב למשהו שביסקסואלים/ות סובלות וסובלים ממנו. אולי גם משהו שאנחנו תופסות בעצמנו כסבל.
ואני באמת מנסה להבין למה. כי הבלבול עצמו זה לא סבל. הסבל נובע מזה שאסור לנו להתבלבל. לערער. לתהות על המובן מאליו...
אני חושבת שבאיזה מקום אני יכולה להבין נקודת מבט שממנה מסתכלים על ביסקסואליות ככח שיכול להביא שינוי חברתי. כי אנחנו מבולבלות. אבל אנחנו גם בוחרים להסתכל על 2 כפתורים שנחשבים ל"כפתור רדיו" (ז"א אופציה אחת בלבד מבין מה שניתן לבחור) ולומר שאנחנו בוחרות בשניהם. אולי בעצימות שונה, באופן שונה, בזמנים שונים, אבל בוחרות בשניהם. או בכולם. או לסרוגין. או תוהות וחושבות ומכירות באופציה של לבחור.
קצת כמו זה שגיליתי שאפשר בהרבה חנויות גלידה לקחת כדור עם 2 טעמים. זה כל כך כיף!!! (אלא אם אני יוצאת לדייט עם עוד א/נשים, ואז קונים קילו או חצי קילו גלידה...
