מחשבות על ביזאר...

מחשבות על ביזאר...

מחשבות על ביזאר (האם אמצעי תחבורה או תהום) במרוצת הזמן כנראה, מאז ראשית ימי הבדס"ם הזכורים לחלקנו, קיבל הביזאר מוניטין של אקט הממוקם היכן שהקו האדום של רובנו נמצא. מעיין משהו לא לגיטימי, לא אהוב, לא מחובב ואפילו לעיתים אנו נמנעים מלהזכירו. מהוא אותו ביזאר שכל כך רבים מייחסים לו משמעות שלילית והמעטים שמייחסים לו משמעות חיובית הפכו אותו לאגדה בחייו... לכאורה, בחיי היומיום פעולת שחרור פשוטה שכולנו עושים לפחות מספר פעמים ביום, אבל בהקשר הבדס"מי הפכה פעולה זו לרבת משמעות. בשורות הבאות אני אנסה לבחון את הסוגיה בנאורות הכי רבה שאני יכולה לאמץ לי מנקודת מבט פאמדומית כמישהי שהביזאר איננה חלק מהפטישים המועדפים עליה אבל יחד עם זאת במצב רוח המתאים ועם פרטנר הולם תמיד בחנתי דרכים חדשות וחציתי גבולותJ:) אקט הביזאר במהלך הסאשן או כסאשן בפני עצמו יכול להביא את הנשלט לתהומות השפלה עמוקים ביותר, תהומות אליהן יתכן וקשה להגיע בדרכים אחרות. נשאלת השאלה האם אל תהומות ההשפלה הללו משתוקק העבד המחפש מלכה לסאשן של ביזאר? ואם כן הרי הביזאר משמש כאמצעי תחבורה אל תהומות ההשפלה ולא כתהום בפני עצמה. יתכן ואקט הביזאר במהלך הסאשן מהווה סמל לנקטר האלים הבוקע מהמעיין המלכותי של השולטת והעבד רואה בנוזל הצהוב הזה מעיין מתנה מלכותית, אשר המלכה בחרה להעניק לו. יתכן אף שיהיו כאלו שאקט הביזאר מהווה עבורם דרך להעביר "חלק" מתוך המלכה אל נחלתו של העבד, כלומר חלק מגופה של המלכה, עם תום הסאשן מצוי על פני גופו ובתוך קיבתו של העבד. כאמור, לכאורה, פעולת שחרור יומיומית אבל בהקשר הבדס"מי הפכה לרבת משמעות. ומה אתם חושבים? נ.ב בחנתי כאן את סוגיית הביזאר הקל אולם הדברים יכולים להיות רלוונטיים גם לעניין הביזאר הקשה:)
 
וואו, נהניתי לקרוא,אוסיף את הירהורי

להלן דעתי הצנועה: "שיחרור"= בעיני לחזרה לקיבעון אנאלי, לחוויה הזו של שיחרור ושליטה לא רק באדם שמולך אלא גם בסוגרים. הראייה שמישהו ניזון לכאורה מחלקים של הגוף שלך זה כמו הנתינה של הקקי של הילד הקטן לאמא ,הוא מסכים לוותר עליו. אותו דבר הפיפי,השתן. הייתי רוצה לבדוק את האנשים אוהבי הביזאר איך הלך להם בקטע של תלות- עצמאות ושיחרור -שליטה ביחסים ביניהם לבין הוריהם דווקא בילדות המוקדמת. גיל 2.ובהשוואה בגיל ההתבגרות סביב אותו קונפליקט.
 

eric5

New member
עם אשתי זה לקח קצת זמן

היי היתה לי פנטזיה שנים לעשות ביזר עם אישתי ופשוט לא היינו מסוגלים. יום אחד זה פשוט קרה. אני חושב שאפילו בלי שרצינו. אני נייתי חייב ללכת לשירותים ואני לא יודע עד היום מהיכן היה לה את האוצץ אבל היא אמרה לי לא ללכת לשירותים ומשם כבר הכול היה קצר ולעניין. נהננו מזה כמה פעמים אבל לא עושים את זה לעתים דחופות. לידיעתך
 
הכוונה למקלחות זהב?

לדעתי זה אקט של התעלות של התמסרות מעבר לגופני, שהרי באופן המקובל אנו מכניסים פנימה רק מה שמועיל לנו ולא את ההפרשות... יפה לראות הרהורים פילוסופיים בנושא - אני מעדיף את הגישה הנאיווית.
 
למעלה