מחשבות על בגידה....

nel10

New member
מחשבות על בגידה....

אני נמצאת בזוגיות של 6 שנים עם בן זוג חכם, מצליח, אוהב ומפרגן. כמו בכל זוגיות גם לנו יש את העליות והמורדות ואת הבעיות שלנו, אני מרגישה שהוא לא מצליח לספק אותי ברמה הרגשית, אף פעם לא הצלחתי לנהל איתו שיחות "עמוקות" בין השאר כי הוא אדם מופנם שמדחיק דברים. אני מרגישה שההתנהלות הרגשית שלו מאוד שטחית, הוא לא בנאדם שמנתח דברים, אין לו תובנות מפתיעות על העולם וכו', אני אדם שונה לגמרי מהבחינה הזו... דיברנו על הפערים הללו ביננו, והוא אכן עשה מאמצים לספק אותי, אבל אופי של בנאדם הוא דבר נתון. כבר קרה בעבר שפגשתי גברים שהם האנטיתזה שלו מהבחינה הרגשית ומאוד נמשכתי אליהם, גם לאחרונה פגשתי בחור שמאוד מסקרן אותי ואני נמשכת אליו. המתח ביננו קיים (דיברנו על זה)- ואני מרגישה במאבקי כוחות פנימיים לגבי הרצון שלי לקפוץ עליו ובין הרצון לא לפגוע במערכת היחסים שלי. אני מאמינה שהבעיה שלי משותפת להרבה אנשים, ורציתי לשמוע איך אחרים מתמודדים עם "הדגדוג" ברצון לריגוש חדש.
 

גארוטה

New member
רגע לפני שאת

קופצת על הבחור שגורם לך דגדוג תדאגי להיפרד מהחבר החכם, המצליח, האוהב ומפרגן ואז תצאי לדרך ותהני מתחושת הריגוש לרגע בלי רגשות אשם, מה שיקרה אח"כ הוא די ברור, הריגוש יעלם, השיגרה תשתלט ואז תמצאי בו דפקטים כאלה ואחרים עד שמישהו אחר יגרום לך לדיגדוג... אי אפשר לקבל הכל בחיים.
 

nel10

New member
אין ספק שאת צודקת....אבל....

אני מרגישה שזה דפוס התנהגות אצלי, זה קרה לי גם במערכות יחסים קודמות כשהטריגר לפרידה תמיד היה מישהו אחר. איך לעזעזל אני לומדת לחיות עם עצמי ועם הצורך שלי בריגושים חדשים, אני לא אדם שקרן או בוגדני (מעולם לא בגדתי) ואני מוצאת את עצמי נלחמת בדחפים פנימיים חזקים. הסבל שלי הוא אמיתי, לא מצליחה להוציא מהראש את הבחור "החדש".
 

גארוטה

New member
לא הייתי כותבת את

מה שכתבתי אם לא הייתי קולטת מדברייך שזה דפוס התנהגות. הצורך בריגושים חדשים אצלך ואצל הרבה אנשים, נובע בד"כ מחוסר סיפוק. כשאת לא מסופקת בחייך הצורך שלך בריגוש רק הולך וגדל ובעצם ממלא את החסך. ככל שתהיי יותר מסופקת ומלאה מהחיים שלך כך הצורך שלך בריגוש ילך ויעלם. תנסי למצא את הדרך למלא את החיים שלך בדברים חיוביים ובעלי משמעות, לקבל את הסיפוק מנתינה, מהגשמה עצמית ומהצלחה בתחומים שחשובים לך.
 

chenby

New member
אם את מודעת לכך

זאת עכשיו הזדמנות פז לשבור את הדפוס. , בעיקר בשביל להרגיש טוב עם עצמך. להמנע מלהתאבל - לא תימנעי - אף אחד לא יכול להמנע מלהיות עצוב או לעבור חוויות מאתגרות ולפעמים קשות. אלו החיים ולעולם אין לנו שליטה על מה שהחיים מביאים לנו. השליטה היחידה שלנו היא איך אנחנו בוחרים להגיב להם - אם להיות טובים או רעים (כמובן שלעצמנו.) בואי נגיד שאחרי שתיפרדי מהחבר, ותיתגברי על האבל, את תגידי ברוך השם שלפחות לא בגדתי - כי אחרי שתבגדי- לא תוכלי להחזיר את הגלגל לאחור. את הריקנות תרגישים בכל מקרה. תלמדי למלא את עצמך ללא קשר מי האדם שנמצא שם. כי בסופו של דבר תמיד זה את מול עצמך. אז מי את רוצה להיות? הסבל שלך אגב, הוא לא אמיתי. הוא אמיתי בדמיון. איך אמר מרק טווין - צרות רבות היו לי בחיי - מקצתן קרו בפועל.
 

misty10

New member
סתם הצעה...

אם הבעיה היא רק אינטלקטואלית, אז אולי תנסי להתחבר עם בחורות שיכולות לספק לך את הרמה האינטלקטואלית שאת זקוקה לה...
 

nel10

New member
יש לי חברות שאיתן אני משלימה חסכים רגשיים

בשיחות, אבל כשאני פוגשת בחור שממלא את הצורך הזה אני כולי מתמלאת באדרנלין וזה לא משתווה לשיחות עם החברות. תודה על העצה
 
צר לי...

אם בן הזוג שלך אינו מספק אותך רגשית זו בעיה עמוקה מאוד. גם אם ניקח בחשבון שדברים חדשים כמובן שמרגשים יותר, וישנה שחיקה והרגל.. עדיין להגיד מילים כאלה סופיות על בן זוג, יש לזה משמעות. לכן אינני מבין את הדילמה שלך. כדאי לך בגילך לא לנסות להתפשר ולחפש זוגיות עם אחד שיותר מתאים לך. בגידה? בגידה לא תקדם אותך אפילו צעד אחד לקראת חיים מאושרים יותר. כי בן זוגך לא ישתנה, כפי שאמרת. בגידה היא סם זמני בלבד.
 

nel10

New member
השאלה היא אם

יש אדם יותר מתאים? כמו שגארוטה רשמה, עם הזמן מוצאים דפקטים בכל אחד. בשורה התחתונה השאלה היא האם זאת מערכת היחסים שלי, או האם זאת אני?
 
והתשובה היא

שלא תדעי עד שלא תנסי. אדרנלין זה נחמד, השאלה היא אם זה לא תרופה קצרת מועד שרק תעכב אותך שוב ושוב מהבעיה היותר אמיתית שלך שהיא מערכת היחסים שבה אינך מספיק מאושרת.
 

seeyou

New member
../images/Emo12.gifהאם יש אדם יותר מתאים? ברור שכן

יש אחד שמתאים יותר לשיחה אחר למשחקים אחר לריקודים אחר למיזמוזים אחר לסקס אחר לטיולים כאשר הם מתחלפים עם אחרים "מומחים" בתחום שלהם זה נכון שעם הזמן מתחילה השיגרה
גם עם הם "מומחים" בתחום. החידוש הוא חלק מהריגוש.
 

גניפר14

New member
אני ממש אבל ממש מבינה אותך כנסי

בן הזוג שלי היה שיטחי, כמו שציינת לא אוהב לדבר למעשה שונא דיבורים, אין גם על מה לדבר איתו. סחבתי כך שנים על גבי שנים, ואת יודעת מתי זה הכי קשה? כשאת במצוקה למשל אבא שלי נפטר ולא היה לי אוזן קשבת ממנו לא היה אם מי לדבר, או שהיו לי קשיים בעבודה שוב אותו הדבר אין עם מי לדבר אומנם הוא היה שומע אבל מגיב בצימצום כמו כן ולא. וגם מראה שהוא סובל שהוא שומע את הדיבורים שלי. והנה יום אחד הופיע גבר שבמקרה שלי רצה להיות שותף לעבודה התחברנו מבחינת עבודה ואני פשוט פרחתי דיברנו בלי סוף על הכל הוא היה חכם ברמות ואין משהו שהוא לא דיבר איתי פשוט הרגשתי הבדל שמים וארץ בין החבר שלי לשותף שלי לא היה שום סקס מעורב כאן רק עסקים נטו. כל כך אהבתי לדבר איתו עם השותף שפשוט חיכיתי כל יום לצילצול שלו. הוא גם נתן לי ביטחון עצמי מה שהחבר הדפוק שלי גם את זה לא נתן לי. והנה נולדתי מחדש ממש כך בלי הגזמות. אז לכן אני ממש מבינה אותך אבל אני לא אייעץ לך לעזוב או לא אבל זה ממש חיסרון לחיות אם אדם שיטחי. במיוחד שמזדקנים וצריכיים ממש חבר לחיים שידבר איתך על הכל גם על המצוקות אז תעשי חושבים ותחליטי. את יכולה להיות מאוד מתוסכלת לאורך השנים בגלל המגרעה הזו שלו והיא מאוד משמעותית לטיפוסים כמונו שצריכות מישהו לדבר איתו לפחות ברמה שלנו כמו שאמרת לנתח דברים ממש ממש אני איתך מאוד מבינה אותך הייתי שם.
 
שלא יספרו לך סיפורים -

ההתמכרות לאדרנלין היא עניין עצמאי - את מי שסובל מה"מחלה" הזאת שום "סיפוק" שיש או אין לו בחיים לא ירפא. הבחירה היחידה שלנו בעניין היא איך לספק את ההתמכרות הזאת ומרחב הפתרונות לבעיה הוא עניין אישי ומצטמצם עם השנים - כשהיינו צעירים עשינו מילואים ורכבנו על אופנועים ונסענו למזרח, והיום מה נשאר? אע"כ את נורא עשירה ויש לך מלא זמן פנוי גבר אחר, אסור, הוא האופציה הזמינה והנוחה ביותר לספק את המנה. זה לא יפתור לך את הבעיה לתמיד אבל ממילא סיפוק ריגושים הוא עניין זמני - קבלי את מנת האדרנלין שלך עכשיו, תנוחי קצת, תהיי מוכנה למנה הבאה.
 

seeyou

New member
../images/Emo12.gif"אף פעם לא הצלחתי לנהל איתו שיחות עמוקות"

"אני מרגישה שההתנהלות הרגשית שלו מאוד שטחית"
- צריך להדגיש :"אני נמצאת בזוגיות של 6 שנים עם בן זוג חכם, מצליח, אוהב ומפרגן" "כבר קרה בעבר שפגשתי גברים שהם האנטיתזה שלו מהבחינה הרגשית ומאוד נמשכתי אליהם" אם הבנתי נכון לאישה יש צורך לפחות ב2 גברים בו זמנית האחד:בן זוג חכם, מצליח, אוהב ומפרגן אולי גם מפרנס והשני: רק "לספק אותה ברמה הרגשית
" אני חושב שאת מצאת את הנוסחה המושלמת לזוגיות
יוסי
 
תשחררי את בן זוגך

אין דבר יותר משפיל מבגידה. אם בן זוגך חכם, מצליח אוהב ומפרגן - האם זה מגיע לו? עדיף שתיפרדו ותעברי לאחר. אם באמת מפריעה לך העובדה שבן זוגך לא מספק אותך רגשית וזה הרג ובל יעבור, פשוט תשחררי אותו ותעברי הלאה. האם העלת בפניו את העובדה הזאת? האם הוא כזה אטום שהוא לא מבין? אם התשובה ל-2 השאלות היא "כן" אז פשוט תעברי הלאה. וגארוטה צודקת - לכל אחד יש את הדפקטים שלו, וגם לבחור האחר. אם יש לך צורך בריגושים אצל "האחר" אז בזה תצטרכי לטפל לבד. אבל תוציאי את בן זוגך מהמשוואה.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
אני לא מאמין שתמצאי את האדם שהוא "גם וגם"

תסלחי לי אם אני קצת "פסיכולוגיסטי", אבל נראה לי שאין כאן מנוס מהעניין. ראשית, ברור שבן הזוג שלא מרגש אותך מספק לך משהו חשוב ובסיסי, ואני מתכוון בעיקר לתחושה של בטחון ויציבות. זהו, יש לשער, צורך אמיתי ובסיסי שלך. לשמור על הקיים, להגן מפני הפחד, להיות בטוחה. הגברים הרגשיים, המרגשים, העמוקים יותר, מספקים צורך אחר שלך. הבעיה היא שגברים כאלו הרבה פעמים זקוקים בעצמם למישהי שתתן להם בטחון, כי החיבור החזק שלהם לעולם הרגש מעמיד אותם במקום פחות יציב ובטוח. ואז גם הם זקוקים לריגוש, כמוך. כך שהעסק מסתבך במעגל שלא נגמר. העניין הוא כזה: גם הצורך בביטחון ותמיכה, וגם הצורך בריגוש, עניין והתפתחות הם צרכים שלך. הנסיון למלא אותם באמצעות גברים נדון לכישלון, כי בסופו של דבר, איש לא יוכל לספק לך ביטחון שאת לא יכולה לספק לעצמך, ואיש לא יוכל להביא אותך למחוזות ההתפתחות האישית, והחיים הפנימיים המלאים, כי את צריכה לחיות אותם באמצעות עצמך ולא באמצעות זוגיות. לכן המלצתי היא להתחיל לחפש קצת פחות בחוץ, ויותר פנימה. לגבי התמכרות לאדרנלין, המדען צודק לדעתי במאה אחוז, וזו התמכרות שהיא צרה גדולה. הסיבה שאת נוטה להתמכר אליה היא החוסר הפנימי, הדילמה הפנימית שלך בין בטחון להתפתחות, דילמה שסם האדרנלין לא יכול לפתור, וגם צום רגשי לא יכול לפתור. ולעניין שעליו שאלת - הבחור המרגש: עצתי לך היא לשכוח ממנו, בעיקר כי זה רק יסבך אותך כרגע ורק ירחיק אותך מהמקום האמיתי שבו את אמורה להתעסק: בעצמך ובחייך. גם הבחור הלא מרגש נשמע לי לא מספיק בשבילך. אבל לרוץ ולפרק קשר של שש שנים זה לא דבר שעושים בשניה, ואין לאן למהר. קחי את הזמן לחשוב על זה עוד, אבל אל תיכנסי בשום אופן לחיים כפולים.
 

sharonn70

New member
דפוס התנהגות או חוסר מילוי?

אהבתי את מה שגארוטה כתבה. דעתי היא שבשביל לנהל שיחות "עמוקות" צריך לחוות ולהרגיש. עומק זה רגש. שיחות בין גברים מאופיינות,ברוב המקרים, בידע ואינפורמציה. שיחות בין נשים הן רגשיות יותר ולכן השיחות ביננו הנשים יותר מספקות אותנו, כי הן רגשיות. ברור שיש גם הרבה גברים כאלו אבל השילוב של כריזמה סמכות... ו- רגש, הוא פחות שכיח. עם השנים,, ככל שאנו מתבגרים, אנחנו יותר רגשניים ופחות מפחדים להראות "חולשה" ולכן אנחנו יותר עמוקים. החוסר שעליו דיברה גארוטה מאד מובן ומוכר. אני מצאתי לזה מילוי ברוחניות, ויחד עם הלימודים הרגש ועוצמות הרגש התעצמו. אני כבר לא מחפשת זאת אצל אנשים אחרים אלא יודעת למלא את עצמי. השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך האם זה באמת דפוס התנהגות שלך והאם חוסר הרגש בקשר זה רק תירוץ? אם זו דפוס התנהגות את יכולה לזהות זאת ולהחליט שזה לא יהווה עבורך חסם הצלחה יותר. את יכולה להתגבר על דפוס זה ולמצוא דרך אחרת לספק את חוסר המילוי שלך. אם זו בעיה בזוגיות, אז תחתכי מהר!!! בהצלחה
 
אז לא הבנתי על איזה עומקים את מדברת...

הרי בגידה כפי שאת מתארת, לא קשורה לגוף. אז משיכה למה? לשכל? לרגש? על איזו משיעה את מדברת? כי לא אמרת דבר על יכולתו של בן זוגך לספק אותך גופנית. ונראה לי שזה כל מה שדיברת עליו....על העדר סיפוק גורף. רגשית, גופנית ושכלית. בקיצור - את במדבר. יבש בגזרה שלך. אין ריגוש. אין סערות. אין עניין. אין רגשות. אין סקס. אז למה לבגוד? אם אין ילדים ואין תלות... לא יותר פשוט לנפץ את הבועה?
 

I C E M A N 7

New member
תעבור ל-HD, חמוד

לנפץ את הבועה - לוותר על נכס עתידי של חופה וקידושין. נשים צריכות טיעונים 'עמוקים' בשביל לזרום עם בגידה. הזיון מח של לפני הזיון (לעצמן ולסביבה) הוא חלק אינטגרלי של החוויה. אנחנו פשוט חרמנים.
 
למעלה