מחשבות...... מבוא

Dark Space

New member
מחשבות...... מבוא

הגעתי לכל התאוריה הזאת בצורה די מוזרה. ראיתי סרטון אנימציה קטן, ובו היו מספר דמויות מצוירות על נייר שעשו כל מיני שטויות. באותו רגע יצרתי בראשי יקום שבו ישנו עולם של אנשים דו מימדיים שחיים על כוכב, והגעתי למסקנה שהם בחיים לא יבינו שהכוכב שבו הם חיים הוא עגול, משום שאותם אנשים מוגבלים על ידי המציאות הדו מימדית שלהם, והם אינם יכולים לתפוס שהם חיים על כוכב שהוא בעצם עצם תלת מימדי. אולי הם יוכלו להגיע למסקנה שעולמם הוא לא רק דו מימד, עלידי כך שהם ינסו לצייר ריבוע יותר ויותר גדול נגיד בגודל חצי כוכב. בנקודה הזאת כשהם ימדדו את זויותיו של אותו ריבוע הם לא יהיו 90 מעלות, משום שהכוכב עגול והריבוע יהפוך למעין עקומה שכזאת (כדי להבין את זה יותר טוב, תנסו לציר ריבוע על בלון או על כדור, הוא כבר לא היה ריבוע בעל זוויות ישרות כמקובל בעולם הדו מימדי אלא עקומה סגורה) מכאן הם ילמדו שישנה מציאות שונה מהמציאות שלהם.. עד כאן, בנתיים... יש שאלות, מענות, בקשות ? אתם מוזמנים להגיב.
 

Lyosub

New member
מספר בעיות עם הרעיון

אין שום סיבה שבעולם תלת-מימדי (נעזוב את הזמן בצד) יתפתחו יצורים דו-מימדים. אם היה מתקיים מצב שכזה הם היו נתקלים מיד בעובדה שהם יכולים להביט למעלה, למטה, שמאלה, ימינה, קדימה ואחורה. חשוב על שני אנשים בעולם שכזה. הם עומדים אחד מול השני ואז לפתע אחד מהם פונה בזווית של 90 מעלות (מסתובב שמאלה או ימינה). כיוון שהוא יצור דו-מימדי הוא ייעלם עבור האדם הראשון שלא זז. כעת נערוך את הניסוי עם שלושה אנשים (אבנר, בני וגדי). אבנר ובני עומדים בניצב זה לזה ויוצרים זווית של 90 מעלות בינהם. גדי עומד פנים מול פנים עם אבנר. בני לא יראה את גדי. כעת גדי מסתובב אל מול בני שעכשיו יראה אותו אבל אבנר לא יראה אותו יותר. בצורה כזו בני-אדם דו-מימדיים בעולם תלת-מימדי יעלו (בסופו של דבר) על המימד הנוסף.
 

Dark Space

New member
מסכים חלקית...

אני מסיק מכך שבעולם בעל 4 מימדים או יותר גם ליצורים תלת מימדים אין שום סיבה להתקיים ?? הרי שזו המציאות שלנו אנו תופסים את המציאות בשלושה מימדים למרות שאנו מודעים לכך שישנם מישורים אחרים כמו הזמן שאותו אנחנו לא יכולים לראות או לגעת בו, אבל בכל זאת הוא קיים. אני מסכים שבדרך זו או אחרת אותם יצורים דו מימדיים יגלו שיש יותר ממה שנראה.. אבל היפותטית הם יכולים להתקיים... זה לא כל הרעיות, פיתחתי אותו כמה צעדים יותר קדימה: נגיד ולאותם אנשים דו מימדיים יש מעין חוט תלת מימדי מעל לראש, שאותו כמו שאמרנו הם לא יכולים לראות. מה שכן הם רואים, זה ההתל של אותו חוט - את הצל שלו בשני מישורים גובה ורוחב. הם יהיו מודעים לקיום של אותו חוט ויוכלו ללמוד את תכונותיו אבל הם יגיעו רק להבנה חלקית של התופע, משום שהם יכלו ללמוד רק את מהצל שלו ולא את החוט עצמו. נניח שאותו חוט הוא הנשמה שלהם, לדוגמא: שני אנשים עוברים ברחוב והחוט שלהם נתפס אחד בשני ובאותו רגע הם מתאהבים... הם יוכלו לנתח את הרגש שזה בעצם הצל של חוט אבל לא יותר מזה... כמובן רגשות הם חלק ממה שאנחנו מגדירים כנשמה.. אכשיו נחזור למציאות שלנו.. נניח וקיים חוט כזה מעלינו במימד הרביעי שאותו אנחנו לא רואים.. למרות שאנו מודעים לקיומו (הנשמה) אנחנו לא יכולים לגעת בו או לראות אותו אלא רק לנתח את מה שאפשר שזה את הצל התלת מימדי שלו... בנוסף כשאנחנו מתים, הקיום הפיזי שלנו נפסק, אבל יתכן שאותו חוט ממשיך להתקיים.
 

Philosopher

New member
אפשר שאלה?

אתה בעצם חותר לרעיון שהידיעה שלנו מוגבלת ויכול להיות שאנו חיים במשהו שבעצם אנו לא מסוגלים לתפוס?(בנתיים)
 

Lyosub

New member
לדעתי עמנואל קאנט כבר טען

שהתפיסה שלנו מוגבלת על ידי החושים שלנו ויכולת הדמיון שלנו. תחשבי על העובדה שעד תחילת המאה ה-20 הרעיון שהזמן הוא דבר מוחלט נחשב לעובדת יסוד. רק אחרי שאינשטיין הציג לעולם את תורת היחסות החלו אנשים להבין את שהזמן הוא חלק מהיקום (מרחב-זמן). דוגמה נוספת היא הדואליות של האור. גם כאן התפיסה שלנו מחלקת את התופעות בעולם לחומר ולגלים. אבל האור (וגם דברים אחרים) מפגינים תכונות הן של חומר והן של גלים. לרוב הרעיון קשה להבנה ולוקח לא מעט זמן עד שמתרגלים לרעיון שהאור מתנהג בהתאם לניסוי שאנו עורכים לו (מתנהג כמו גל כאשר בודקים תכונה של גל, מתנהג כמו חלקיק כאשר בודקים תכונה של חלקיק).
 

Philosopher

New member
אהבתי גם את

"המערה של אפלטון" מכירים? זה גם אותו רעיון, לא בדיוק- שאנו בעצם רואים את ההשתקפות של העולם ולא את העולם "כשלעצמו". הוא גם טוען שהפילוסופיה היא בעצם הפתרון לכל השאלות שלנו, וכאשר נבין אותה ונהיה כולנו פילוסופים, נגיע אל התשובה- האמת, ואז נוכל לראות את העולם כשלעצמו.
 

Lyosub

New member
הרעיון כבר הוצג בצורה די דומה

בסדרת הספרים "אנדר" שנכתבה על ידי אורסון סקוט קארד. הרעיון שם מתבסס על תיאוריה פיזקלית שנקראת מיתרי על, לפיה כל החלקיקים ביקום הם בעצם תוצאה של תנודות המיתרים הללו ולכן יש להם גם תכונות של גלים(זה פחות או יותר הרעיון הכללי של התאוריה). הסופר לקח את הרעיון צעד קדימה וטען שישנם מיתרים בעלי רצון(להם הוא קרא מהות) שמחזיקים מיתרים אחרים שמייצרים את החומר. ככל שהרצון של המהות גדול יותר כך מקבלים מבנה מורכב יותר. בני אדם נחשבים ליצור מאוד מורכב.
לסיפור... (סיפור מאוד מומלץ גם ללא חובבי מד"ב) בסיפור רואים שיש בין בני משפחה יש קשרים של מיתרים וגם בין אוהבים יש קשר שנוצר. בנוסף הגיבור הראשי שהוא דמות בעל יצר הישרדות מאוד חזק ורוח הרפתקנית יוצר לעצמו שני גופים נוספים בצלמם של אחותו ואחיו. אותה מהות שולטת בשלושת הגופים אך כיוון שאחד מהגופים פחות מעניין אותו (פחות הרפתקני) הוא מתחיל להתפורר. הם לוקחים את האפשרות שבעצם אנחנו רק מיתרים שמחזיקים מיתרים אחרים ומנצלים את זה כדי לנוע ממקום בצורה מידית.
 
למעלה