כיפה וסנדלים
New member
מחשבות לשנה החדשה
``בנימין`` ``אה?`` ``קום, יש לך שמירה עכשיו``. מתרומם לוקח מהמדף בצד את הכיפה והמשקפיים, מסתכל סביבי. המיטות עדיין ריקות. עוד לא חזרו מהמעצר. אביאל ישן, אי אפשר להדליק את האור. קופץ בחושך מהמיטה למעלה, ניגש לארונית שלי. כמה טוב שלא צריך להתלבט בצבא מה ללבוש... מתוך הרגל, 5 דקות אני לבוש כבר כולל גומיות בנעליים. מבט בשעון, רבע ל5. הרץ חמ``ל העיר אותי 5 דקות מוקדם. בטח חשב שבגלל השעות שינה הפחותות אני לא אקום. מחייך לעצמי, לובש את הווסט. נגיע 5 דקות מוקדם, ניתן לשומר לפני עוד 5 דקות שינה. מניח עלי את הרצועה של הנשק, ויוצא לקור של הבוקר. יושב בעמדה, עדיין חושך, טיפה אור מתחיל לבצבץ מעל הרי מואב במזרח. פתאום אני חושב על זה... בעוד יומיים ראש השנה! כמה עברתי משנה שעברה... נעשתי בשנה הזאת לוחם, ויותר מחצי ממנה העברתי בפעילות מבצעית. למדתי לחיות עם הכאב על הגוש. הכרתי המון אנשים חדשים. ``הקשב`` אני שומע פתאום מבסיס הטירונים שמתחת לעמדה. ונזכר בעצמי עומד שם 5 וחצי לפנות בוקר והמפקד דורש ``הקשב שהותיקים בבסיס למעלה ישמעו`` עברה שנה, ואני פה למעלה... שומע. ופתאום משהו נוסטלגי עולה מבפנים, נזכר בתקופות בחיים. בלילות ארוכים בחמישית בסניף, לפני שבת ארגון. בעצמי מגיע לבית בשעות מוזרות וההורים מחכים לי דואגים. בטיולים בשביעית, מעיינות עם גיטרות וקפה. ההתלבטויות בשמינית איפה ללמוד. והריקנות בסופה, בעזיבה את הסניף אחרי שבת סניף ובאזר צדקה. הלימוד המתוק בסדר ערב בישיבה, והתחלת המאבק על הגוש. העבודה במועצת יש``ע, הנסיעות, הטיולים. הים. הגיוס, טירונות, אימון מתקדם, קו, קורס צלפים. ותיקה... חושב כמה בעצם עשיתי פה... כמה השארתי מעצמי בעולם הזה. כמה אנשים שיניתי, או ניסיתי לפחות, רק בשנה האחרונה. ועכשיו שנה חדשה כבר מגיעה... חושב לעצמי שאם זה מה שעשיתי עד גיל 20... מה יהיה הלאה? ושמח... שמח שאני לוחם. שמח בגדוד שאני נמצא בו. שמח במי שאני, במה שאני. שמח בחברים שלי, ובידידים. שמח שכל כך טוב לי עכשיו. ``תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה ובירכותיה``... ``בנימין`` ``מה?`` ``מה אתה הוזה? השמירה שלך נגמרה, תחזור לישון...``
``בנימין`` ``אה?`` ``קום, יש לך שמירה עכשיו``. מתרומם לוקח מהמדף בצד את הכיפה והמשקפיים, מסתכל סביבי. המיטות עדיין ריקות. עוד לא חזרו מהמעצר. אביאל ישן, אי אפשר להדליק את האור. קופץ בחושך מהמיטה למעלה, ניגש לארונית שלי. כמה טוב שלא צריך להתלבט בצבא מה ללבוש... מתוך הרגל, 5 דקות אני לבוש כבר כולל גומיות בנעליים. מבט בשעון, רבע ל5. הרץ חמ``ל העיר אותי 5 דקות מוקדם. בטח חשב שבגלל השעות שינה הפחותות אני לא אקום. מחייך לעצמי, לובש את הווסט. נגיע 5 דקות מוקדם, ניתן לשומר לפני עוד 5 דקות שינה. מניח עלי את הרצועה של הנשק, ויוצא לקור של הבוקר. יושב בעמדה, עדיין חושך, טיפה אור מתחיל לבצבץ מעל הרי מואב במזרח. פתאום אני חושב על זה... בעוד יומיים ראש השנה! כמה עברתי משנה שעברה... נעשתי בשנה הזאת לוחם, ויותר מחצי ממנה העברתי בפעילות מבצעית. למדתי לחיות עם הכאב על הגוש. הכרתי המון אנשים חדשים. ``הקשב`` אני שומע פתאום מבסיס הטירונים שמתחת לעמדה. ונזכר בעצמי עומד שם 5 וחצי לפנות בוקר והמפקד דורש ``הקשב שהותיקים בבסיס למעלה ישמעו`` עברה שנה, ואני פה למעלה... שומע. ופתאום משהו נוסטלגי עולה מבפנים, נזכר בתקופות בחיים. בלילות ארוכים בחמישית בסניף, לפני שבת ארגון. בעצמי מגיע לבית בשעות מוזרות וההורים מחכים לי דואגים. בטיולים בשביעית, מעיינות עם גיטרות וקפה. ההתלבטויות בשמינית איפה ללמוד. והריקנות בסופה, בעזיבה את הסניף אחרי שבת סניף ובאזר צדקה. הלימוד המתוק בסדר ערב בישיבה, והתחלת המאבק על הגוש. העבודה במועצת יש``ע, הנסיעות, הטיולים. הים. הגיוס, טירונות, אימון מתקדם, קו, קורס צלפים. ותיקה... חושב כמה בעצם עשיתי פה... כמה השארתי מעצמי בעולם הזה. כמה אנשים שיניתי, או ניסיתי לפחות, רק בשנה האחרונה. ועכשיו שנה חדשה כבר מגיעה... חושב לעצמי שאם זה מה שעשיתי עד גיל 20... מה יהיה הלאה? ושמח... שמח שאני לוחם. שמח בגדוד שאני נמצא בו. שמח במי שאני, במה שאני. שמח בחברים שלי, ובידידים. שמח שכל כך טוב לי עכשיו. ``תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה ובירכותיה``... ``בנימין`` ``מה?`` ``מה אתה הוזה? השמירה שלך נגמרה, תחזור לישון...``
