מחשבות לקראת הגן

  • פותח הנושא apk
  • פורסם בתאריך
מצב
הנושא נעול.

apk

New member
טוב, בענין זה דעתי כבר מגובשת

ובקשר לחינוך ביתי
אני גם חשבתי כמוך והייתי בטוחה שבבית הם יפיקו תועלת , זה כאשר הילדים היו בגיל צעיר . עכשיו אני אפילו לא יכולה לתאר בדמיוני ילד בגיל שמונה או עשר יושב בבית כל הבוקר ואמא שלו מלמדת אותו חשבון,אנגלית , תנך וכו' . לי בכל מקרה זה בכלל לא מתאים גם בגיל מבוגר יותר הילדים לא עושים מה שאמא שלהם רוצה ואומרת להם זה לא כמו בגיל שלוש שהם מוכנים כמעט לכל דבר אז לדעתי לפני שאת מחליטה החלטה כזאת את צריכה לחכות שהילדה תגדל ואז לדעת אם זה מתאים לך . במקרה שלי הסבלנות ויכולת הנתינה פחתה עם השנים כאשר הילדים היו קטנים התענינתי רק בהם עכשיו אני חושבת גם על עצמי על העבודה שלי , המשך הלימודים וכו' ואני לא יכולה לקחת אחריות ולהפוך גם למורה . אבל כידוע כל אחד חושב יכול ומרגיש אחרת ......
טוב, בענין זה דעתי כבר מגובשת
ונראה שגם דעת בעלי. שנינו בדעה שגילאי 4 עד 6 עדיף ששירילי כן תהייה במסגרת, אם כי אם הייתה לנו אפשרות למסגרת טובה יותר מגן עירוני היה עדיף, אבל משום שזה לא מתאפשר אז כן גן עירוני. יחד עם זה שנינו מסכימים להיות עם האצבע על הדופק, ואם נתאכזב מידי מהגן (הדגש היא על המילה מידי) אז נוציא אותה מהגן ונעשה חינוך ביתי עד גיל 6. כאן שנינו באותה דעה ואיתנים בה. לגבי גיל 6 והלאה, שנינו גם מסכימים שאם נצליח להקים את בית הספר הדמוקרטי אז הוא המסגרת האידאלית עבור שירילי. אם לא נצליח להקים את בית הספר כאן יש ביננו חילוקי דעות, ויחד עם זה כל אחד גם כן איתן בדעתו, ונצטרך להחליט בבוא העת. אני בדעה שאם לא יהיה בי"ס דמוקרטי אז עדיף לשירילי חינוך ביתי, ודווקא ככל שאני לומדת את הענין יותר אני יותר משתכנעת בצדקתי. לעומת זאת בעלי טוען שאם לא יהיה בי"ס דמוקרטי אז בלית ברירה נשלח אותה לבי"ס רגיל ובבוא העת אבחון מחוננות, ואם תאובחן כמחוננת אז מסגרת של מחוננים (ובראשון יש רק כתות מחוננים בחטיבה ובתיכון וביסודי רק פעילות אחה"צ). אבל גם כאן הוא בעד לשים אצבע על הדופק וגם מבחינתו קיימת האפשרות שאחרי זמן קצר בבית הספר כן נעבור לחינוך ביתי. חילוקי הדעות ביננו הם רק לגבי הקטע החברתי. בעלי, כרבים אחרים, חושב שבית הספר הוא המקום היחיד ליצירת קשרים חברתיים, בעוד שאני מאמינה שבמקרים רבים בית הספר הוא דווקא מחסום בפני יצירת קשרים בריאים. מבחינת הקטע הלמודי אין לנו ספק שבית ספר רגיל לא מסוגל לתרום כלום לילד חכם וחקרן, בין אם הוא מחונן ובין אם לא. במקרה הטוב בית ספר לא יועיל ובגרוע אף יזיק. אז היות שאלו הן דעותינו, והן כבר (כנראה) לא תשתננה, וצריך לפעול על פיהן, השאלה היא רק מה לעשות כששירילי תגיע לגיל 5 (בהנחה שבשנה הקרובה בגן יכניסו אותה באמת לקבוצה הבוגרת למרות שהיא רק בת 4), כי הרי לחזור בעצם פעמיים על אותה השנה בטח לא נכון. להכניס אותה לכתה א בגיל 5 או להחזיר אותה הביתה לשנה אחת ולכתה א להכניס אותה כמו כולם בגיל 6?
 

רעית

New member
אולי ישנם שני גנים סמוכים?

טוב, בענין זה דעתי כבר מגובשת
ונראה שגם דעת בעלי. שנינו בדעה שגילאי 4 עד 6 עדיף ששירילי כן תהייה במסגרת, אם כי אם הייתה לנו אפשרות למסגרת טובה יותר מגן עירוני היה עדיף, אבל משום שזה לא מתאפשר אז כן גן עירוני. יחד עם זה שנינו מסכימים להיות עם האצבע על הדופק, ואם נתאכזב מידי מהגן (הדגש היא על המילה מידי) אז נוציא אותה מהגן ונעשה חינוך ביתי עד גיל 6. כאן שנינו באותה דעה ואיתנים בה. לגבי גיל 6 והלאה, שנינו גם מסכימים שאם נצליח להקים את בית הספר הדמוקרטי אז הוא המסגרת האידאלית עבור שירילי. אם לא נצליח להקים את בית הספר כאן יש ביננו חילוקי דעות, ויחד עם זה כל אחד גם כן איתן בדעתו, ונצטרך להחליט בבוא העת. אני בדעה שאם לא יהיה בי"ס דמוקרטי אז עדיף לשירילי חינוך ביתי, ודווקא ככל שאני לומדת את הענין יותר אני יותר משתכנעת בצדקתי. לעומת זאת בעלי טוען שאם לא יהיה בי"ס דמוקרטי אז בלית ברירה נשלח אותה לבי"ס רגיל ובבוא העת אבחון מחוננות, ואם תאובחן כמחוננת אז מסגרת של מחוננים (ובראשון יש רק כתות מחוננים בחטיבה ובתיכון וביסודי רק פעילות אחה"צ). אבל גם כאן הוא בעד לשים אצבע על הדופק וגם מבחינתו קיימת האפשרות שאחרי זמן קצר בבית הספר כן נעבור לחינוך ביתי. חילוקי הדעות ביננו הם רק לגבי הקטע החברתי. בעלי, כרבים אחרים, חושב שבית הספר הוא המקום היחיד ליצירת קשרים חברתיים, בעוד שאני מאמינה שבמקרים רבים בית הספר הוא דווקא מחסום בפני יצירת קשרים בריאים. מבחינת הקטע הלמודי אין לנו ספק שבית ספר רגיל לא מסוגל לתרום כלום לילד חכם וחקרן, בין אם הוא מחונן ובין אם לא. במקרה הטוב בית ספר לא יועיל ובגרוע אף יזיק. אז היות שאלו הן דעותינו, והן כבר (כנראה) לא תשתננה, וצריך לפעול על פיהן, השאלה היא רק מה לעשות כששירילי תגיע לגיל 5 (בהנחה שבשנה הקרובה בגן יכניסו אותה באמת לקבוצה הבוגרת למרות שהיא רק בת 4), כי הרי לחזור בעצם פעמיים על אותה השנה בטח לא נכון. להכניס אותה לכתה א בגיל 5 או להחזיר אותה הביתה לשנה אחת ולכתה א להכניס אותה כמו כולם בגיל 6?
אולי ישנם שני גנים סמוכים?
בגן של בני ישנם ילדים שזו השנה השניה שלהם והם נורא משתעממים, בדיוק אותן משימות, אותן יצירות, אותם דפי עבודה וכו'. מדובר בילדים רגילים, ואני מניחה שלמחוננים מתחיל לשעמם הרבה קודם... אז אולי אם יש גן חובה אחר שניתן להעביר אליו את הילדה לאחר שנה, זה יתרום לה חוויות לימוד נוספות, וקצת גיוון. במקרה שלנו, ישנם שני גנים צמודים, כך שהילדים מכירים ילדים מהגן השני, וישנם כאלה שלומדים שנה אחת בגן אחד ושנה שניה בגן שני. וכמו שכבר כתבו לפני - חשוב לעקוב אחרי הילדה ולראות לאן השעמום מוביל אותה. מבירור שעשיתי עם הבן שלי, אחרי האירוע שכתבתי עליו לפני יומיים, מסתבר שהכל משעמום, ושיחה קצרה עם הגננת גרמה לה לרדת ממנו (עשיתי את השיחה ברוח טובה, למרות שהרגשתי כמו במלחמה).
 

apk

New member
לצערי אין שניים סמוכים

אולי ישנם שני גנים סמוכים?
בגן של בני ישנם ילדים שזו השנה השניה שלהם והם נורא משתעממים, בדיוק אותן משימות, אותן יצירות, אותם דפי עבודה וכו'. מדובר בילדים רגילים, ואני מניחה שלמחוננים מתחיל לשעמם הרבה קודם... אז אולי אם יש גן חובה אחר שניתן להעביר אליו את הילדה לאחר שנה, זה יתרום לה חוויות לימוד נוספות, וקצת גיוון. במקרה שלנו, ישנם שני גנים צמודים, כך שהילדים מכירים ילדים מהגן השני, וישנם כאלה שלומדים שנה אחת בגן אחד ושנה שניה בגן שני. וכמו שכבר כתבו לפני - חשוב לעקוב אחרי הילדה ולראות לאן השעמום מוביל אותה. מבירור שעשיתי עם הבן שלי, אחרי האירוע שכתבתי עליו לפני יומיים, מסתבר שהכל משעמום, ושיחה קצרה עם הגננת גרמה לה לרדת ממנו (עשיתי את השיחה ברוח טובה, למרות שהרגשתי כמו במלחמה).
לצערי אין שניים סמוכים
 

קיטס

New member
על גנים, חינוך ביתי וקשרים חברתיים

טוב, בענין זה דעתי כבר מגובשת
ונראה שגם דעת בעלי. שנינו בדעה שגילאי 4 עד 6 עדיף ששירילי כן תהייה במסגרת, אם כי אם הייתה לנו אפשרות למסגרת טובה יותר מגן עירוני היה עדיף, אבל משום שזה לא מתאפשר אז כן גן עירוני. יחד עם זה שנינו מסכימים להיות עם האצבע על הדופק, ואם נתאכזב מידי מהגן (הדגש היא על המילה מידי) אז נוציא אותה מהגן ונעשה חינוך ביתי עד גיל 6. כאן שנינו באותה דעה ואיתנים בה. לגבי גיל 6 והלאה, שנינו גם מסכימים שאם נצליח להקים את בית הספר הדמוקרטי אז הוא המסגרת האידאלית עבור שירילי. אם לא נצליח להקים את בית הספר כאן יש ביננו חילוקי דעות, ויחד עם זה כל אחד גם כן איתן בדעתו, ונצטרך להחליט בבוא העת. אני בדעה שאם לא יהיה בי"ס דמוקרטי אז עדיף לשירילי חינוך ביתי, ודווקא ככל שאני לומדת את הענין יותר אני יותר משתכנעת בצדקתי. לעומת זאת בעלי טוען שאם לא יהיה בי"ס דמוקרטי אז בלית ברירה נשלח אותה לבי"ס רגיל ובבוא העת אבחון מחוננות, ואם תאובחן כמחוננת אז מסגרת של מחוננים (ובראשון יש רק כתות מחוננים בחטיבה ובתיכון וביסודי רק פעילות אחה"צ). אבל גם כאן הוא בעד לשים אצבע על הדופק וגם מבחינתו קיימת האפשרות שאחרי זמן קצר בבית הספר כן נעבור לחינוך ביתי. חילוקי הדעות ביננו הם רק לגבי הקטע החברתי. בעלי, כרבים אחרים, חושב שבית הספר הוא המקום היחיד ליצירת קשרים חברתיים, בעוד שאני מאמינה שבמקרים רבים בית הספר הוא דווקא מחסום בפני יצירת קשרים בריאים. מבחינת הקטע הלמודי אין לנו ספק שבית ספר רגיל לא מסוגל לתרום כלום לילד חכם וחקרן, בין אם הוא מחונן ובין אם לא. במקרה הטוב בית ספר לא יועיל ובגרוע אף יזיק. אז היות שאלו הן דעותינו, והן כבר (כנראה) לא תשתננה, וצריך לפעול על פיהן, השאלה היא רק מה לעשות כששירילי תגיע לגיל 5 (בהנחה שבשנה הקרובה בגן יכניסו אותה באמת לקבוצה הבוגרת למרות שהיא רק בת 4), כי הרי לחזור בעצם פעמיים על אותה השנה בטח לא נכון. להכניס אותה לכתה א בגיל 5 או להחזיר אותה הביתה לשנה אחת ולכתה א להכניס אותה כמו כולם בגיל 6?
על גנים, חינוך ביתי וקשרים חברתיים
במקרה שלנו התמזל מזלנו והגענו בפוּקס לגן עירוני עם גננת משקיענית, שראתה בילדים בור סוּד ולא חדלה ללמד אותם דברים. כבר בשנה הראשונה בגן (טרום חובה) בני נמשך לפעילויות של הגדולים, שלמדו לקראת כיתה א', והגננת באה אלינו בהתרגשות, לשאול אם אנחנו יודעים שהילד קורא. היא גם הייתה זו שהסבה את תשומת לבנו לפער בין היכולות המנטליות ליכולות המוטוריות שלו, ובזכותה הגענו בזמן לאבחון ולמרפאה בעיסוק (אף על פי שלעולם לא תהיה כתיבתו תמה). הגננת המיתולוגית פשוט הייתה כזו מרגע שסיימה את לימודיה. אמנם בשנה השנייה כבר קצת שעמם לו, כי הוא כבר היה מה-זה מוכן לכיתה א', אבל הוא היה עסוק בקשרים החברתיים שיצר בגן. זה הנושא השני שרציתי לכתוב עליו, והוא קשור גם לחינוך ביתי. אני ספציפית מתנגדת לחינוך ביתי, אבל איש באמונתו יחיה. אני רק רוצה לומר שלדעתי הגן ובית הספר הם מקום חשוב מאין כמוהו ליצירת קשרים חברתיים. לילדים מחוננים יש בעיות חיברוּת, אבל זו לא סיבה לבודד אותם, אלא להיפך. השאלה היא אם את חושבת שבתך צריכה קשרים חברתיים עם ילדים אחרים. אם לא, אני רוצה לשאול אותך אם את לא משליכה את דעותייך על צרכיה החברתיים. קראתי הרבה על חינוך ביתי וגם גלשתי פעם בפורום הורים כזה, ונראה שההורים ממש מאוכזבים מילדיהם, שבחרו בשלב זה או אחר ללכת לבית ספר כדי להתחבר עם בני גילם.
 
אכזבה מילדים

על גנים, חינוך ביתי וקשרים חברתיים
במקרה שלנו התמזל מזלנו והגענו בפוּקס לגן עירוני עם גננת משקיענית, שראתה בילדים בור סוּד ולא חדלה ללמד אותם דברים. כבר בשנה הראשונה בגן (טרום חובה) בני נמשך לפעילויות של הגדולים, שלמדו לקראת כיתה א', והגננת באה אלינו בהתרגשות, לשאול אם אנחנו יודעים שהילד קורא. היא גם הייתה זו שהסבה את תשומת לבנו לפער בין היכולות המנטליות ליכולות המוטוריות שלו, ובזכותה הגענו בזמן לאבחון ולמרפאה בעיסוק (אף על פי שלעולם לא תהיה כתיבתו תמה). הגננת המיתולוגית פשוט הייתה כזו מרגע שסיימה את לימודיה. אמנם בשנה השנייה כבר קצת שעמם לו, כי הוא כבר היה מה-זה מוכן לכיתה א', אבל הוא היה עסוק בקשרים החברתיים שיצר בגן. זה הנושא השני שרציתי לכתוב עליו, והוא קשור גם לחינוך ביתי. אני ספציפית מתנגדת לחינוך ביתי, אבל איש באמונתו יחיה. אני רק רוצה לומר שלדעתי הגן ובית הספר הם מקום חשוב מאין כמוהו ליצירת קשרים חברתיים. לילדים מחוננים יש בעיות חיברוּת, אבל זו לא סיבה לבודד אותם, אלא להיפך. השאלה היא אם את חושבת שבתך צריכה קשרים חברתיים עם ילדים אחרים. אם לא, אני רוצה לשאול אותך אם את לא משליכה את דעותייך על צרכיה החברתיים. קראתי הרבה על חינוך ביתי וגם גלשתי פעם בפורום הורים כזה, ונראה שההורים ממש מאוכזבים מילדיהם, שבחרו בשלב זה או אחר ללכת לבית ספר כדי להתחבר עם בני גילם.
אכזבה מילדים
מאפינת כל אדם שנושא דגל, והילד לא מוכן להיות הדגל. אכן עיקר המטרה בעיני של בי"ס היא יצירת קשרים חברתים, או גם אם לא יצירה, משום שהילד לא חברותי/לא אוהב את הכיתה/אוהב להיות לבד וטוב לו עם זה, יש בכך משום מתן כלים ללמוד את הצרכים החברתים של הילד.
 

apk

New member
בקשר לזה

אכזבה מילדים
מאפינת כל אדם שנושא דגל, והילד לא מוכן להיות הדגל. אכן עיקר המטרה בעיני של בי"ס היא יצירת קשרים חברתים, או גם אם לא יצירה, משום שהילד לא חברותי/לא אוהב את הכיתה/אוהב להיות לבד וטוב לו עם זה, יש בכך משום מתן כלים ללמוד את הצרכים החברתים של הילד.
בקשר לזה
אז קודם כל מנסיוני ולפי אמונתי יש ילדים שעבורם בית הספר הוא מקדם חברתי רציני ועבור אחרים הוא מסרס חברתי, וקשה לצפות מראש באיזו קבוצה יהיה ילד מסוים ולכן על ההורים לנהוג לפי מה שהם חשים שטוב ונכון לילדם, וכשהוא מתבגר לשתף אותו בהחלטות. דבר שני, אני עדיין מקווה שנצליח להקים את בית הספר הדמוקרטי, ואז השאלה כן או לא בית ספר יורדת מהפרק. אם לא נצליח במטרתנו זו, אז לגבי גיל 6 והלאה נחליט כשנגיע לגשר. ההתלבטות כאן היא רק לגבי גיל 5, בהנחה שבגיל 4 בגן שירילי אכן תשויך לקבוצה הבוגרת. מה לעשות רק בשנה הבודדת הזאת: לחזור פעם שניה על מה שעשתה שנה קודם, להכנס לכתה א בגיל 5 או בינתיים רק לשנה אחת (כלומר רק בין גיל 5 ל-6) חינוך ביתי. כמובן שהאפשרות השניה לא תלויה רק בנו, השאלה אם לבקש את זה או להסכים אם יציעו לנו, ואם היא יורדת מהפרק מה עדיפה האפשרות הראשונה או השניה
 
גם אני

בקשר לזה
אז קודם כל מנסיוני ולפי אמונתי יש ילדים שעבורם בית הספר הוא מקדם חברתי רציני ועבור אחרים הוא מסרס חברתי, וקשה לצפות מראש באיזו קבוצה יהיה ילד מסוים ולכן על ההורים לנהוג לפי מה שהם חשים שטוב ונכון לילדם, וכשהוא מתבגר לשתף אותו בהחלטות. דבר שני, אני עדיין מקווה שנצליח להקים את בית הספר הדמוקרטי, ואז השאלה כן או לא בית ספר יורדת מהפרק. אם לא נצליח במטרתנו זו, אז לגבי גיל 6 והלאה נחליט כשנגיע לגשר. ההתלבטות כאן היא רק לגבי גיל 5, בהנחה שבגיל 4 בגן שירילי אכן תשויך לקבוצה הבוגרת. מה לעשות רק בשנה הבודדת הזאת: לחזור פעם שניה על מה שעשתה שנה קודם, להכנס לכתה א בגיל 5 או בינתיים רק לשנה אחת (כלומר רק בין גיל 5 ל-6) חינוך ביתי. כמובן שהאפשרות השניה לא תלויה רק בנו, השאלה אם לבקש את זה או להסכים אם יציעו לנו, ואם היא יורדת מהפרק מה עדיפה האפשרות הראשונה או השניה
גם אני
רושמת את בני לגן טרום חובה שלפי התכנון אמור להשאר שם שנתיים אני מתכוננת לראות קודם איך הוא יקלט בגן ואיך יתקדם ולפי זה אחליט אם להשאירו שנה נוספת או להעבירו גן או להקפיצו לכיתה א' (במקרה שלו זה מאוד יתכן) . בשלב זה אי אפשר לדעת כלום הכל תלוי בילד
 

apk

New member
יליד איזה חודש בנך?

גם אני
רושמת את בני לגן טרום חובה שלפי התכנון אמור להשאר שם שנתיים אני מתכוננת לראות קודם איך הוא יקלט בגן ואיך יתקדם ולפי זה אחליט אם להשאירו שנה נוספת או להעבירו גן או להקפיצו לכיתה א' (במקרה שלו זה מאוד יתכן) . בשלב זה אי אפשר לדעת כלום הכל תלוי בילד
יליד איזה חודש בנך?
כלומר אם יוקפץ לכתה א מה יהיה גילו ביום הראשון בבית הספר? עד כמה נראה לך שזה תלוי בהחלטה שלכם ההורים?
 
תשובה

יליד איזה חודש בנך?
כלומר אם יוקפץ לכתה א מה יהיה גילו ביום הראשון בבית הספר? עד כמה נראה לך שזה תלוי בהחלטה שלכם ההורים?
תשובה
בני יליד חודש יוני היוזמה להקפיץ כיתה בדרך כלל באה מהגננת שמפנה לאבחון , הגננת צריכה להתחיל את התהליך , במקרה שמחליטים שהילד מתאים כמובן שההורים יכולים להתנגד .במקרה שההורים יוזמים את התהליך זה יותר קשה בעיקר אם הגננת חושבת שהילד לא מתאים. בדרך כלל יותר קל להקפיץ כיתה ילדים גדולים יותר והם מתחשבים גם בקריטריונים אחרים כמו גובה ,השתלבות חברתית , בשלות רגשית וכו' . הצעירים יותר מוקפצים רק במקרים חריגים .
 

apk

New member
תודה, למדתי

תשובה
בני יליד חודש יוני היוזמה להקפיץ כיתה בדרך כלל באה מהגננת שמפנה לאבחון , הגננת צריכה להתחיל את התהליך , במקרה שמחליטים שהילד מתאים כמובן שההורים יכולים להתנגד .במקרה שההורים יוזמים את התהליך זה יותר קשה בעיקר אם הגננת חושבת שהילד לא מתאים. בדרך כלל יותר קל להקפיץ כיתה ילדים גדולים יותר והם מתחשבים גם בקריטריונים אחרים כמו גובה ,השתלבות חברתית , בשלות רגשית וכו' . הצעירים יותר מוקפצים רק במקרים חריגים .
תודה, למדתי
אחרי שקראתי את דבריך אלה ואת מה שנועה כתבה, דעתי כזאת. אם נראה שבגן טוב לשירילי חברתית ואם יציעו לנו להקפיץ אותה לכתה א, נקבל את ההצעה (בתקווה שגם אלי יסכים). אם הגן לא יהיה טוב לה חברתית אז נעבור לחינוך ביתי עד גיל 6 ואז נחליט מה הלאה בהתאם להתפתחויות. השאלה שנותרה היא מה יהיה אם יהיה לה טוב חברתית בשנה הראשונה בגן, לא יציעו להקפיץ אותה ויהיה ברור שמבחינה למודית בשנה השניה הגן לא יתרום לה כלום.
 
קשה לי עם האמירה הזו

על גנים, חינוך ביתי וקשרים חברתיים
במקרה שלנו התמזל מזלנו והגענו בפוּקס לגן עירוני עם גננת משקיענית, שראתה בילדים בור סוּד ולא חדלה ללמד אותם דברים. כבר בשנה הראשונה בגן (טרום חובה) בני נמשך לפעילויות של הגדולים, שלמדו לקראת כיתה א', והגננת באה אלינו בהתרגשות, לשאול אם אנחנו יודעים שהילד קורא. היא גם הייתה זו שהסבה את תשומת לבנו לפער בין היכולות המנטליות ליכולות המוטוריות שלו, ובזכותה הגענו בזמן לאבחון ולמרפאה בעיסוק (אף על פי שלעולם לא תהיה כתיבתו תמה). הגננת המיתולוגית פשוט הייתה כזו מרגע שסיימה את לימודיה. אמנם בשנה השנייה כבר קצת שעמם לו, כי הוא כבר היה מה-זה מוכן לכיתה א', אבל הוא היה עסוק בקשרים החברתיים שיצר בגן. זה הנושא השני שרציתי לכתוב עליו, והוא קשור גם לחינוך ביתי. אני ספציפית מתנגדת לחינוך ביתי, אבל איש באמונתו יחיה. אני רק רוצה לומר שלדעתי הגן ובית הספר הם מקום חשוב מאין כמוהו ליצירת קשרים חברתיים. לילדים מחוננים יש בעיות חיברוּת, אבל זו לא סיבה לבודד אותם, אלא להיפך. השאלה היא אם את חושבת שבתך צריכה קשרים חברתיים עם ילדים אחרים. אם לא, אני רוצה לשאול אותך אם את לא משליכה את דעותייך על צרכיה החברתיים. קראתי הרבה על חינוך ביתי וגם גלשתי פעם בפורום הורים כזה, ונראה שההורים ממש מאוכזבים מילדיהם, שבחרו בשלב זה או אחר ללכת לבית ספר כדי להתחבר עם בני גילם.
קשה לי עם האמירה הזו
"הגן ובית הספר הם מקום חשוב מאין כמוהו ליצירת קשרים חברתיים" לא כי לא ברור לי שעבור ילדים רבים (אולי וכנראה רוב הילדים) זה נכון ומדוייק, אלא כי זו נוגד את איך שאני הייתי כילדה בכזו קיצוניות שמסוגלת לאזן את הזניחות (לא ייאמן, תחילה כתבתי "שכיחות". יש לצפות להחלפת מילים משעשעת בכל הודעה שאני כותבת במצב זה) הסטטיסטית שלי... המסגרות בהן הייתי נעו בין "אפשר לשהות בהן בצורה נסבלת מבלי להפוך את הקירות אבל בהחלט עדיף להיות בבית" לבין "אי אפשר." (ועד ליסודי האמצעי - "לא לקחת יותר מדי משככי כאבים בזמן מחזור כי אני עלולה בטעות להצטרף לסטטיסטיקה הכיתתית (עם התת משקל שלי זה עלול להחשב כנסיון התאבדות)"... הלוואי שהייתי מתלוצצת...). הילדים, בתקופת הגן והיסודי המוקדם היו מבחינתי או אוויר או בובות משחק פחות מתוחכמות (פחות, כי בניגוד לבובות שאותן אני מפעילה מידית להם אני גם צריכה להסביר וכתוצאה מכך זה לוקח יותר זמן) שלפעמים הייתי בוחרת לריב איתם - סתם בשביל האקשן. הא-סוציאליות הזאת (העדפתי לשחק עם הדרדסים מעם הילדים בגן) בתוספת קשב די דפוק (זו שירשתי ממנה תכונה זאת מקשיבה לאנשים למחייתה
) זיכתה אותי בביקור אצל פסיכולוגית ילדים (שהרבה מבני כיתתי ה"מופרעת סטטיסטית" היו מבקרים אצלה דרך קבע) מחשש לבעיית תקשורת זו או אחרת - ששללה על הסף. בגיל מאוחר יותר (חטיבת ביניים, בשביל שיהיה טעם לדברים עדיף שההתייחסות תהיה לבריאים...) הם המשיכו להיות חסרי משמעות ועניין מבחינתי (אם כי היו פחות ריבים, בכ"ז כולם היו יותר גדולים) אלא שגם נוסף לכך מימד מתסכל משהו - איך הם לא מסוגלים לראות את מה שאני רואה כטריביאלי ולא משנה כמה אני מדגימה ומסבירה להם שוב ושוב ושוב... אני לא מדברת על חומר לימודי שכן התפלגות הכיתה שלי הייתה פעמון הפוך, אלה שהתשייכו לצד הגבוה של הפעמון היו באים אלי שאני אסביר ואלמד לפני מבחנים והיו מבינים( והצד השני לא במיוחד היו מורגשים ונראים בכיתה...) ומעבר לכך לא היה לי מסובך לקבל את זה ששם אני יותר מאחרים, אבל בכל הקשור להבנת מצבים... זה תסכול שעד היום אני מתמודדת עמו. על כך שנדיר היה מקרה שבו בני כיתתי היו מבלים איתי רגע אחד מחוץ לכיתה (למעט שוטטות קבועה של ימי שישי בה הקבוצה החנונית הייתה מבלה בלקטר על הלימודים ועל המבחנים ואני ובן דוד שלי (היה בכיתה שלי) בלריב אחד עם השני...) לא נראה לי שיש מה להוסיף, אלא שגם ברמת האינטראקציה השטחית בזמן בי"ס לא צמחה לי הרבה מדי תועלת. לא כי הייתי המוחרמת בעלת החרדה החברתית שכולם צוחקים על צורת הביטוי והמראה שלה ומיררו לה את החיים (למעשה, אני לא אתפלא אם יש כמה שאני מככבת אצל הפסיכולוגית שלהם בגין האחרון... כנראה שכששוהים בכיתה לא בריאה במיוחד מפתחים חוסר סובלנות כלפי "הוא-מתנהג-ככה-רק-כי-יש-לו-בעיה-אז-צריך-לוותר-לו"), אלא כי בתחושתי האישית ממש לא היה לי מקום שם. בסופו של דבר, כידוע (או שלא), באמת עזבתי לאחר כיתה ט', ואני מתקשה לחנוק את הצחוק בכל פעם שמישהו ששואל אותי "אבל מה עם החברה? לא חבל?"... אפשר להיות בכיתה של 30 ילדים שלעתים גם מעוניינים בחברתך (במיוחד היכן שהציון הוא מה שקובע, אבל לא רק) ועדיין להיות בודד לחלוטין ולפתח אך ורק תחושות שליליות כלפי עולם החיים. אני מקווה שלא לזה אנשים מכוונים בחינוך של ילדיהם כשהם שולחים אותם לבי"ס במטרה שיפתחו כישורי חיים...
 
חלק מהדברים נשמע מוכר

קשה לי עם האמירה הזו
"הגן ובית הספר הם מקום חשוב מאין כמוהו ליצירת קשרים חברתיים" לא כי לא ברור לי שעבור ילדים רבים (אולי וכנראה רוב הילדים) זה נכון ומדוייק, אלא כי זו נוגד את איך שאני הייתי כילדה בכזו קיצוניות שמסוגלת לאזן את הזניחות (לא ייאמן, תחילה כתבתי "שכיחות". יש לצפות להחלפת מילים משעשעת בכל הודעה שאני כותבת במצב זה) הסטטיסטית שלי... המסגרות בהן הייתי נעו בין "אפשר לשהות בהן בצורה נסבלת מבלי להפוך את הקירות אבל בהחלט עדיף להיות בבית" לבין "אי אפשר." (ועד ליסודי האמצעי - "לא לקחת יותר מדי משככי כאבים בזמן מחזור כי אני עלולה בטעות להצטרף לסטטיסטיקה הכיתתית (עם התת משקל שלי זה עלול להחשב כנסיון התאבדות)"... הלוואי שהייתי מתלוצצת...). הילדים, בתקופת הגן והיסודי המוקדם היו מבחינתי או אוויר או בובות משחק פחות מתוחכמות (פחות, כי בניגוד לבובות שאותן אני מפעילה מידית להם אני גם צריכה להסביר וכתוצאה מכך זה לוקח יותר זמן) שלפעמים הייתי בוחרת לריב איתם - סתם בשביל האקשן. הא-סוציאליות הזאת (העדפתי לשחק עם הדרדסים מעם הילדים בגן) בתוספת קשב די דפוק (זו שירשתי ממנה תכונה זאת מקשיבה לאנשים למחייתה
) זיכתה אותי בביקור אצל פסיכולוגית ילדים (שהרבה מבני כיתתי ה"מופרעת סטטיסטית" היו מבקרים אצלה דרך קבע) מחשש לבעיית תקשורת זו או אחרת - ששללה על הסף. בגיל מאוחר יותר (חטיבת ביניים, בשביל שיהיה טעם לדברים עדיף שההתייחסות תהיה לבריאים...) הם המשיכו להיות חסרי משמעות ועניין מבחינתי (אם כי היו פחות ריבים, בכ"ז כולם היו יותר גדולים) אלא שגם נוסף לכך מימד מתסכל משהו - איך הם לא מסוגלים לראות את מה שאני רואה כטריביאלי ולא משנה כמה אני מדגימה ומסבירה להם שוב ושוב ושוב... אני לא מדברת על חומר לימודי שכן התפלגות הכיתה שלי הייתה פעמון הפוך, אלה שהתשייכו לצד הגבוה של הפעמון היו באים אלי שאני אסביר ואלמד לפני מבחנים והיו מבינים( והצד השני לא במיוחד היו מורגשים ונראים בכיתה...) ומעבר לכך לא היה לי מסובך לקבל את זה ששם אני יותר מאחרים, אבל בכל הקשור להבנת מצבים... זה תסכול שעד היום אני מתמודדת עמו. על כך שנדיר היה מקרה שבו בני כיתתי היו מבלים איתי רגע אחד מחוץ לכיתה (למעט שוטטות קבועה של ימי שישי בה הקבוצה החנונית הייתה מבלה בלקטר על הלימודים ועל המבחנים ואני ובן דוד שלי (היה בכיתה שלי) בלריב אחד עם השני...) לא נראה לי שיש מה להוסיף, אלא שגם ברמת האינטראקציה השטחית בזמן בי"ס לא צמחה לי הרבה מדי תועלת. לא כי הייתי המוחרמת בעלת החרדה החברתית שכולם צוחקים על צורת הביטוי והמראה שלה ומיררו לה את החיים (למעשה, אני לא אתפלא אם יש כמה שאני מככבת אצל הפסיכולוגית שלהם בגין האחרון... כנראה שכששוהים בכיתה לא בריאה במיוחד מפתחים חוסר סובלנות כלפי "הוא-מתנהג-ככה-רק-כי-יש-לו-בעיה-אז-צריך-לוותר-לו"), אלא כי בתחושתי האישית ממש לא היה לי מקום שם. בסופו של דבר, כידוע (או שלא), באמת עזבתי לאחר כיתה ט', ואני מתקשה לחנוק את הצחוק בכל פעם שמישהו ששואל אותי "אבל מה עם החברה? לא חבל?"... אפשר להיות בכיתה של 30 ילדים שלעתים גם מעוניינים בחברתך (במיוחד היכן שהציון הוא מה שקובע, אבל לא רק) ועדיין להיות בודד לחלוטין ולפתח אך ורק תחושות שליליות כלפי עולם החיים. אני מקווה שלא לזה אנשים מכוונים בחינוך של ילדיהם כשהם שולחים אותם לבי"ס במטרה שיפתחו כישורי חיים...
חלק מהדברים נשמע מוכר
עם חלק מדברייך ממש הזדהתי , לי לא היה אומץ לעזוב זה לא היה אפשרי ואפילו לא הועלה לדיון אני "ברחתי" והסתגרתי עם הרבה ספרים (שלא כלולים בתוכנית הלימודים) . בגיל הצעיר ביותר שהיה אפשרי מבחינתי הלכתי לאוניברסיטה על מנת להמצא בחברת מבוגרים ולהפתר אחת ולתמיד מחברתם של בני גילי שבפרוש לא עניינה אותי !!! אבל השאלה העקרית היא כיצד ללמוד את הלקח ולחסוך מילדנו "סבל" שאנו עברנו ? איך אני יכולה לדעת אם הילד צריך להשאר בבית הספר או שאולי עדיף לו להשאר בבית . למרות שבני לומד בכיתת מחוננים גם שם יש בעיות ואני חושבת שהוא מרגיש שונה גם בכיתה זו , כאשר מגיעים אליו חברים הביתה אני חשה שהוא הרבה יותר בוגר רציני ובפרוש שונה מרובם .
 

apk

New member
בשביל זה

חלק מהדברים נשמע מוכר
עם חלק מדברייך ממש הזדהתי , לי לא היה אומץ לעזוב זה לא היה אפשרי ואפילו לא הועלה לדיון אני "ברחתי" והסתגרתי עם הרבה ספרים (שלא כלולים בתוכנית הלימודים) . בגיל הצעיר ביותר שהיה אפשרי מבחינתי הלכתי לאוניברסיטה על מנת להמצא בחברת מבוגרים ולהפתר אחת ולתמיד מחברתם של בני גילי שבפרוש לא עניינה אותי !!! אבל השאלה העקרית היא כיצד ללמוד את הלקח ולחסוך מילדנו "סבל" שאנו עברנו ? איך אני יכולה לדעת אם הילד צריך להשאר בבית הספר או שאולי עדיף לו להשאר בבית . למרות שבני לומד בכיתת מחוננים גם שם יש בעיות ואני חושבת שהוא מרגיש שונה גם בכיתה זו , כאשר מגיעים אליו חברים הביתה אני חשה שהוא הרבה יותר בוגר רציני ובפרוש שונה מרובם .
בשביל זה
אני רואה חשיבות בשנה הבאה, כמבחן למה נכון לשירילי מבחינה חברתית. נכון, עם ההתבגרות הילד והאדם משתנים, ולא בטוח שמה שיהיה נכון לה בגיל 4 או 5 יהיה נכון לה בגיל 10, אבל זה די מרמז למה שיהיה נכון לה בגיל 6 או 7 ומזה מתחילים, אח"כ עם ההתבגרות חושבים יותר יחד ואם הילד מבקש לשנות את המסגרת בה הוא נמצא, מנהלים שיחה וחושבים מה הכי נכון עבורו ולמה ופועלים בהתאם. תמיד אפשר לעזוב וגם תמיד אפשר להצטרף.
 
הילד יודע מה הוא רוצה

חלק מהדברים נשמע מוכר
עם חלק מדברייך ממש הזדהתי , לי לא היה אומץ לעזוב זה לא היה אפשרי ואפילו לא הועלה לדיון אני "ברחתי" והסתגרתי עם הרבה ספרים (שלא כלולים בתוכנית הלימודים) . בגיל הצעיר ביותר שהיה אפשרי מבחינתי הלכתי לאוניברסיטה על מנת להמצא בחברת מבוגרים ולהפתר אחת ולתמיד מחברתם של בני גילי שבפרוש לא עניינה אותי !!! אבל השאלה העקרית היא כיצד ללמוד את הלקח ולחסוך מילדנו "סבל" שאנו עברנו ? איך אני יכולה לדעת אם הילד צריך להשאר בבית הספר או שאולי עדיף לו להשאר בבית . למרות שבני לומד בכיתת מחוננים גם שם יש בעיות ואני חושבת שהוא מרגיש שונה גם בכיתה זו , כאשר מגיעים אליו חברים הביתה אני חשה שהוא הרבה יותר בוגר רציני ובפרוש שונה מרובם .
הילד יודע מה הוא רוצה
נכון שכל הילדים רוצים חופש, ואף ילד לא לסרב ליום חופש (או כמה כאלה) אם יציעו לו (טוב, כמעט אף ילד. בכיתה שלי בחטיבה הייתה כמות לא מבוטלת של ילדים שבאה לבי"ס בזמן שכבה. נכון שצריך להכניס אותם ללוקר?
), אבל לאחר החופש הגדול רוב הילדים כן רוצים לחזור לבי"ס בסופו של דבר. אני שנאתי כל רגע בבי"ס ולהורים שלי היה ברור לחלוטין שזה המצב והשאלה היא מה עושים עם זה (הייתי ב3 מסגרות שונות שאת כולן עזבתי בטרם עת, כשהאחרונה הייתה חטיבת הביניים ממנה לא המשכתי לתיכון). יחד עם זאת, זה שילד לא מתלונן כל הזמן לא אומר שלא רע לו (ויכולות להיות לכך מספר סיבות, החל מטמפרמנט מולד ועד לחשש מתגובת הסביבה). כדאי לשאול את הילד שלך מה הוא מעדיף (ולבחון את מה שקורה בחופשות ולאחריהן) ומה הוא מרגיש וחושב שכדאי. הוא יודע. הרי גם את ידעת, נכון? באשר ל"כיתת מחוננים" - אמנם לא למדתי באחת כזו, אבל באוניברסיטה יצא לי להכיר וגם ללמוד עם כמה וכמה בני גילי+- אשר אילו היינו נפגשים בכיתת מחוננים ולומדים יחד 5-6 שעות ביום שנתיים אחורה - לא נראה לי שזה היה טוב מדי לי או להם...
 
מה בדיוק הפריע לך בהם

הילד יודע מה הוא רוצה
נכון שכל הילדים רוצים חופש, ואף ילד לא לסרב ליום חופש (או כמה כאלה) אם יציעו לו (טוב, כמעט אף ילד. בכיתה שלי בחטיבה הייתה כמות לא מבוטלת של ילדים שבאה לבי"ס בזמן שכבה. נכון שצריך להכניס אותם ללוקר?
), אבל לאחר החופש הגדול רוב הילדים כן רוצים לחזור לבי"ס בסופו של דבר. אני שנאתי כל רגע בבי"ס ולהורים שלי היה ברור לחלוטין שזה המצב והשאלה היא מה עושים עם זה (הייתי ב3 מסגרות שונות שאת כולן עזבתי בטרם עת, כשהאחרונה הייתה חטיבת הביניים ממנה לא המשכתי לתיכון). יחד עם זאת, זה שילד לא מתלונן כל הזמן לא אומר שלא רע לו (ויכולות להיות לכך מספר סיבות, החל מטמפרמנט מולד ועד לחשש מתגובת הסביבה). כדאי לשאול את הילד שלך מה הוא מעדיף (ולבחון את מה שקורה בחופשות ולאחריהן) ומה הוא מרגיש וחושב שכדאי. הוא יודע. הרי גם את ידעת, נכון? באשר ל"כיתת מחוננים" - אמנם לא למדתי באחת כזו, אבל באוניברסיטה יצא לי להכיר וגם ללמוד עם כמה וכמה בני גילי+- אשר אילו היינו נפגשים בכיתת מחוננים ולומדים יחד 5-6 שעות ביום שנתיים אחורה - לא נראה לי שזה היה טוב מדי לי או להם...
מה בדיוק הפריע לך בהם
מעניין אותי לדעת , בגלל שיש הרבה הורים שפוסלים על הסף את מעבר ילדיהם לכיתת מחוננים. כנראה שיש לה גם הרבה צדדים שליליים , אולי אני מתחילה לגלות את זה עכשיו . שבני התקבל הייתי נחושה בדעתי להעבירו לשם כי המסגרת הקודמת בפרוש לא התאימה לו כך שלא היה הרבה מה להפסיד . מה שמפריע לי זו ה"חותמת" מחונן הניתנת לילד כאשר הוא נכנס לשם . בית הספר מקבל בהבנה כל מיני בעיות שאני חושבת שהיה לו קשה להתעלם מהן בכיתה רגילה לדוגמא : אם יש ילד מופרע או אלים אז זה כמובן בגלל שהוא מחונן אם ילד מזלזל מאוד בחומר הנלמד אז גם זה בסדר כי הוא מחונן מה שאני מנסה להסביר זה שברגע שהילד נכנס לשם הוא מוגדר כ"חריג" ואז כל דבר מתקבל בהבנה . עוד דבר שבולט מאוד בכיתות מחוננים זה שהן מאכלסות הרבה תלמידים של מורות , בלי לזלזל חלילה במורות זה לא נראה תמיד הגיוני .......
 

apk

New member
נועה, את בטוחה שאת לא מדברת עלי?

קשה לי עם האמירה הזו
"הגן ובית הספר הם מקום חשוב מאין כמוהו ליצירת קשרים חברתיים" לא כי לא ברור לי שעבור ילדים רבים (אולי וכנראה רוב הילדים) זה נכון ומדוייק, אלא כי זו נוגד את איך שאני הייתי כילדה בכזו קיצוניות שמסוגלת לאזן את הזניחות (לא ייאמן, תחילה כתבתי "שכיחות". יש לצפות להחלפת מילים משעשעת בכל הודעה שאני כותבת במצב זה) הסטטיסטית שלי... המסגרות בהן הייתי נעו בין "אפשר לשהות בהן בצורה נסבלת מבלי להפוך את הקירות אבל בהחלט עדיף להיות בבית" לבין "אי אפשר." (ועד ליסודי האמצעי - "לא לקחת יותר מדי משככי כאבים בזמן מחזור כי אני עלולה בטעות להצטרף לסטטיסטיקה הכיתתית (עם התת משקל שלי זה עלול להחשב כנסיון התאבדות)"... הלוואי שהייתי מתלוצצת...). הילדים, בתקופת הגן והיסודי המוקדם היו מבחינתי או אוויר או בובות משחק פחות מתוחכמות (פחות, כי בניגוד לבובות שאותן אני מפעילה מידית להם אני גם צריכה להסביר וכתוצאה מכך זה לוקח יותר זמן) שלפעמים הייתי בוחרת לריב איתם - סתם בשביל האקשן. הא-סוציאליות הזאת (העדפתי לשחק עם הדרדסים מעם הילדים בגן) בתוספת קשב די דפוק (זו שירשתי ממנה תכונה זאת מקשיבה לאנשים למחייתה
) זיכתה אותי בביקור אצל פסיכולוגית ילדים (שהרבה מבני כיתתי ה"מופרעת סטטיסטית" היו מבקרים אצלה דרך קבע) מחשש לבעיית תקשורת זו או אחרת - ששללה על הסף. בגיל מאוחר יותר (חטיבת ביניים, בשביל שיהיה טעם לדברים עדיף שההתייחסות תהיה לבריאים...) הם המשיכו להיות חסרי משמעות ועניין מבחינתי (אם כי היו פחות ריבים, בכ"ז כולם היו יותר גדולים) אלא שגם נוסף לכך מימד מתסכל משהו - איך הם לא מסוגלים לראות את מה שאני רואה כטריביאלי ולא משנה כמה אני מדגימה ומסבירה להם שוב ושוב ושוב... אני לא מדברת על חומר לימודי שכן התפלגות הכיתה שלי הייתה פעמון הפוך, אלה שהתשייכו לצד הגבוה של הפעמון היו באים אלי שאני אסביר ואלמד לפני מבחנים והיו מבינים( והצד השני לא במיוחד היו מורגשים ונראים בכיתה...) ומעבר לכך לא היה לי מסובך לקבל את זה ששם אני יותר מאחרים, אבל בכל הקשור להבנת מצבים... זה תסכול שעד היום אני מתמודדת עמו. על כך שנדיר היה מקרה שבו בני כיתתי היו מבלים איתי רגע אחד מחוץ לכיתה (למעט שוטטות קבועה של ימי שישי בה הקבוצה החנונית הייתה מבלה בלקטר על הלימודים ועל המבחנים ואני ובן דוד שלי (היה בכיתה שלי) בלריב אחד עם השני...) לא נראה לי שיש מה להוסיף, אלא שגם ברמת האינטראקציה השטחית בזמן בי"ס לא צמחה לי הרבה מדי תועלת. לא כי הייתי המוחרמת בעלת החרדה החברתית שכולם צוחקים על צורת הביטוי והמראה שלה ומיררו לה את החיים (למעשה, אני לא אתפלא אם יש כמה שאני מככבת אצל הפסיכולוגית שלהם בגין האחרון... כנראה שכששוהים בכיתה לא בריאה במיוחד מפתחים חוסר סובלנות כלפי "הוא-מתנהג-ככה-רק-כי-יש-לו-בעיה-אז-צריך-לוותר-לו"), אלא כי בתחושתי האישית ממש לא היה לי מקום שם. בסופו של דבר, כידוע (או שלא), באמת עזבתי לאחר כיתה ט', ואני מתקשה לחנוק את הצחוק בכל פעם שמישהו ששואל אותי "אבל מה עם החברה? לא חבל?"... אפשר להיות בכיתה של 30 ילדים שלעתים גם מעוניינים בחברתך (במיוחד היכן שהציון הוא מה שקובע, אבל לא רק) ועדיין להיות בודד לחלוטין ולפתח אך ורק תחושות שליליות כלפי עולם החיים. אני מקווה שלא לזה אנשים מכוונים בחינוך של ילדיהם כשהם שולחים אותם לבי"ס במטרה שיפתחו כישורי חיים...
נועה, את בטוחה שאת לא מדברת עלי?
טוב, לא, לא עד כדי כך. לא בגן ולא בבית ספר אף אחד מסביבי ולא אני לא הגענו לפסיכולוגים, אבל כל היתר נשמע ממש מוכר לתקופת הגן ובית הספר היסודי שלי (אצלנו לא היו חטיבות ביניים בתקופתי). בכתה ט זה השתנה קצת לטוב והייתה לי יותר חברה, אבל זה רק בגלל שאז כבר החברה של האדם הפסיקה להקבע לפי הכתה בה הוא לומד, ובעצם החברה שלי היו חצי בני הנוער בראשון מאלה שמבוגרים ממני בשנתיים ועד אלה שצעירים ממני בשנה (הצטרפו אלינו כשאני עליתי לכתה י). אז בשלוש השנים הראשונות של התיכון נהניתי מפריחה חברתית, עד שמסיבה שלא קשורה לענין נתקתי קשר עם החברה בתחילת יב. אבל בעיקר בשנות בית הספר היסודי במרבית ההפסקות ישבתי לבדי באחת הפינות קרוב לכתה ולא התערבבתי בחברה, ילדי כתתי היו באים אלי בעיקר כדי שאעזור להם בהכנת השעורים, והחברה האמיתית שלי, איתה בלתי אחה"צ לא הייתה מכתתי ומלבד מישהו אחד בן גילי שלמד בבית ספר אחר (מה לעשות דתי שהיום הוא סופר סת"ם
), ואחת שצעירה ממני בשנה, מרבית חברותי היו ממילא בוגרות ממני לפחות בשנה ואפילו היו לי שתי חברות שכשאני נכנסתי לכתה א אחת סיימה יסודי והשניה החלה תיכון (הן אחיות). עם החברה של שעות אחה"צ היה לי הרבה יותר כיף. לגבי תקופת הגן. אז בתקופתי בראשון היו רק גנים עירוניים ובעקרון רק מגיל 4. אבל אני (ילידת יולי) הוכנסתי לגן בגיל 3 ושנתיים הייתי בגן אחד ואח"כ באחר. אז בגן הראשון תמיד היו ילדים בוגרים ממני, אז זה עוד היה סביר מבחינתי (למרות שגם שם הרגשתי עצמי מעל כולם). בגן חובה כבר הייתה הקדמה למה שאח"כ היה בבית הספר. אז כמובן לא בטוח שמה שאני עברתי יקרה גם עם שירילי, אבל האפשרות שכן יקרה די מפחיד אותי. אז תשאלו למה אני בכל זאת רוצה לשלוח אותה לגן. יש לאלי (מי שלא זוכרת, בעלי) סיבה אחת ולי שתיים. הסיבה שמשותפת לשתינו, זה רצוננו בעצם לבחון איך טוב יותר לשירילי מבחינה חברתית, במסגרת מסודרת או בבית. מה יהיה אם תשאר בבית די ברור, עכשיו נותר לבחון את החלופה של מסגרת מסודרת. על זה נוספת הסיבה שחשובה לי, ואלי טוען שאם אספר אותה יצחקו עלי. לדעתי בבית שירילי מצליחה ללמוד הרבה דברים, היא גם לומדת להכיר את סוף השבוע, ימי ראשון והחגים, ואת שעות היום השונות, אבל די קשה לי לגרום לה להפנים את משמעות יתר ימי השבוע. נראה לי ששירילי יודעת למשל שיש יום שני ויש יום רביעי אבל היא לא ממש מבחינה בהבדל ואני מתקשה לגרום לה להבדיל הבדלה אמיתית, ונראה לי שדי שהיא תהייה שבועות בודדים במסגרת כדי שהיא תפנים ותקלוט את החלוקה של השבוע לימים. מבחינתי זו סיבה חשובה מספיק להכניס אותה לגן, אבל לאחר שזה יתארגן אצלה אם לא נראה שהגן תורם לה חברתית אז מבחינתי הוא יהפוך למיותר, אבל כל זמן שהוא לא יזיק לה נשאיר אותה בו עד תום השנה הראשונה ונצטרך רק להחליט מה לעשות עם השנה השניה.
על מילותיך
 

aviron1971

New member
ענת יקרה

מחשבות לקראת הגן
אז, חברותי (וגם לגברים שקוראים), הייתי היום ביום פתוח בגן אליו נרשום את שירילי בשנה הבאה. כלומר עומדות לפנינו 4 אפשרויות של גן טרום חובה מבניהן אנחנו צריכים לבחור עדיפות ראשונה ושניה. אז את שני הגנים הרחוקים ביותר גאוגרפית פסלנו בגלל זה, ממש קשה לנו טכנית להגיע אליהם וגם הסיכויים שהרשמתנו לשם תאושר אפסית. גם לא רשמנו עדיפות שניה כי ברור שאם לא נתקבל לגן שבעדיפות הראשונה אז נתקבל לנותר שהוא העדיפות השניה שלנו, ומבחינתי הפער בין שתי העדיפויות עצום. אז הגננת הגיעה באחור של חצי שעה, אבל היהלה תרוץ שאני קצת מתלבטת איך להתיחס אליו. אנחנו הרי בראשון והיא גרה במודיעין והיה עליה להגיע בשעה של שיא הפקקים. האמת שאני לא יודעת איך הפקקים בבקרים, אבל אני מאוד מקווה שבבקרים היא מגיעה בזמן (את זה אני מניחה שאין לי דרך לבחון לפני ההרשמה). קשה לי קצת לאמר עד כמה היא נחמדה בעיני, אבל עדיין הגן הזה הוא בעדיפות מאוד גבוהה אצלי. טוב, הסתובבנו בגן והתרשמנו ממה שיש לו להציע. אז קודם כל אני בהחלט מאוד מרוצה מכך שאין בגן טלביזיה, מצד שני מאוד מאוכזבת שאין מחשב. אבל אני מניחה שמבחינה זאת כל הגנים בראשון אותו הדבר. כשניסיתי להסתכל על הגן מנקודת מבט של הורנה שילדו ילד "רגיל" (ממוצע) אין ספק שמלבד ענין המחשב הייתי מאוד מרוצה מהגן הזה, ואין לי ספק (גם בלי לבדוק) שמבחינה זאת הוא טוב לפחות כמו הגן שקרוב יותר לביתנו. ברור לי גם שלגן שאני מעדיפה תגיע אוכלוסית ילדים ברמה לפחות מעט גבוהה יותר מבחינה סוציאלית מאשר לגן שקרוב יותר אלינו הביתה.אחרי שההורים האחרים הלכו ישבתי מעט ושוחחתי עם הגננת לבדוק איך היא מתמודדת עם ילדים מתקדמים מבחינה שכלית. אז היא אמרה שבתחילת השנה היא תבחן את הילדה, ואם גם לה יראה שהיא אכן מתקדמת, אז למרות שלפי גילה היא תשתייך לקבוצת הצעירים היא תשלב אותה דווקא בקבוצת הבוגרים. אבל היא טענה שבשום תנאי היא לא מוכנה ולא יכולה לעשות מעבר לזה, ולטענתה אם היא תאפשר משהו מעבר זה רק יזיק לשירילי חברתית. שאלתי אותה מה אם אני אצור לשירילי דפי עבודה או שאוציא כאלה מהאינטרנט ואשלח אותם איתה והיא תעשה אותם לבד בגן והגננת לכל היותר תבדוק לרגע את מה שעשתה. גם מזה הגננת מאוד לא מתלהבת. כמובן שאמרתי שבפעילויות המשותפות אני לא רוצה ששירלי תעשה משהו שונה מיתר ילדי הגן, ואני רק מבקשת לאפשר לה בפעילויות שכל ילד עושה לבד לעשות משהו שיותר מתאים לרמתה, אבל היא לא הסכימה ואמרה שעדיף שאת זה נעשה אחה"צ בבית. טוב, אין לנו ספקות שאנחנו רושמים את שירילי לגן השנה, ואין ספק שהגן הזה הוא העדיפות שלנו וגם אם לא נתקבל אליו אלא לקרוב יותר הביתה, מלבד באוכלוסית ילדי הגן, בשאר המובנים לא יהיו כמעט הבדלים בין הגנים. מקווה שנצליח עם המטרה להקים בי"ס דמוקרטי בראשון, כדי שהחל מגיל 6 היא תוכל ללמוד בצורה המיטבית עבורה. השאלה, בינתיים, היא איך עוברים את השנתיים הקרובות.
ענת יקרה
אז ככה, גם הבת שלי בת ה -5 אובחנה כמחוננת בגיל שנתיים וחצי ואחרי שנתים בגן פרטי עם גננת מדהימה שבהחלט לא רק קידמה אותה אותה מבחינה פדגוגית אלא גם הדריכה אותנו איך ובאיזה נושאים לעבוד איתה בבית עברה הילדה לגן עירייה עם גננת נוראית, מהיום הראשון הילדה לא רצתה ללכת לגן אבל... אין ברירה (מבחינה כלכלית לא יכולנו להמשיך באותו הגן) אבל... כל יום אחרי שהילדה היתה חוזרת הביתה היינו יושבות ביחד ולומדות קריאה וחשבון מתוך חוברות עבודה של כיתה א' (היא היתה בת שלוש וחצי אז) אחרי שנה לא קלה היא עברה השנה לגן מדהים עם גננת לא מהעולם הזה ששילבה אותה בקבוצת הבוגרים ועם העשרה לא נורמאלית בנושא של מוסיקה ואמנות (מה שלי יש מושג קלוש בו) זה פעם ראשונה מאז שהילדה נכנסה למערכת החינוך שאני מרגישה שאין לי כל צורך לעבוד איתה בבית... הם קוראים בגן, לומדים חשבון לא רק כתרגילים אלא ממש מתרגלים הליכה למכולת(חישוב עודף) פעם בשבוע כל ילד צריך להביא ספר ולקרוא אותו מול ילדי הגן וכו' בקיצור גן למחוננים לילדים נורמאליים לחלוטין. והשבוע היה להם קונצרט מדהים שבו הילדים הופיעו ניגנו,ניתחו,שרו ורקדו היה מדהים ברמה בקיצור, לא לאבד תקווה ממערכת החינוך... נק' נוספת היא שחשבנו להקפיץ אותה לא' אבל משיחות עם הגננת ובהדרכתה ואחרי שהיא הסבירה לי בדיוק מה המשמעות של להקפיץ ילדה כמוה כיתה החלטנו להשאר עוד שנה נוספת (די בשימחה) ואני מקווה שיהיה טוב. בהצלחה לשירילי נא לא לשלוח לי תגובות במסרים.
 

apk

New member
../images/Emo51.gif על דבריך

ענת יקרה
אז ככה, גם הבת שלי בת ה -5 אובחנה כמחוננת בגיל שנתיים וחצי ואחרי שנתים בגן פרטי עם גננת מדהימה שבהחלט לא רק קידמה אותה אותה מבחינה פדגוגית אלא גם הדריכה אותנו איך ובאיזה נושאים לעבוד איתה בבית עברה הילדה לגן עירייה עם גננת נוראית, מהיום הראשון הילדה לא רצתה ללכת לגן אבל... אין ברירה (מבחינה כלכלית לא יכולנו להמשיך באותו הגן) אבל... כל יום אחרי שהילדה היתה חוזרת הביתה היינו יושבות ביחד ולומדות קריאה וחשבון מתוך חוברות עבודה של כיתה א' (היא היתה בת שלוש וחצי אז) אחרי שנה לא קלה היא עברה השנה לגן מדהים עם גננת לא מהעולם הזה ששילבה אותה בקבוצת הבוגרים ועם העשרה לא נורמאלית בנושא של מוסיקה ואמנות (מה שלי יש מושג קלוש בו) זה פעם ראשונה מאז שהילדה נכנסה למערכת החינוך שאני מרגישה שאין לי כל צורך לעבוד איתה בבית... הם קוראים בגן, לומדים חשבון לא רק כתרגילים אלא ממש מתרגלים הליכה למכולת(חישוב עודף) פעם בשבוע כל ילד צריך להביא ספר ולקרוא אותו מול ילדי הגן וכו' בקיצור גן למחוננים לילדים נורמאליים לחלוטין. והשבוע היה להם קונצרט מדהים שבו הילדים הופיעו ניגנו,ניתחו,שרו ורקדו היה מדהים ברמה בקיצור, לא לאבד תקווה ממערכת החינוך... נק' נוספת היא שחשבנו להקפיץ אותה לא' אבל משיחות עם הגננת ובהדרכתה ואחרי שהיא הסבירה לי בדיוק מה המשמעות של להקפיץ ילדה כמוה כיתה החלטנו להשאר עוד שנה נוספת (די בשימחה) ואני מקווה שיהיה טוב. בהצלחה לשירילי נא לא לשלוח לי תגובות במסרים.
על דבריך
בואי נאמר שאם אתקל בגננת כמו שאת מתארת, יתכן, לא בטוח, שאפסיק להתלבט. למה יתכן? כי כפי שאת מתארת, בגיל 3 וחצי את עבדת עם בתך על חומר של כתה א. שירילי בעוד חודש תהייה בת 3 וחצי (יותר נכון עוד 16 יום) וכבר מזמן, ברוב התחומים היא לפחות ברמה של כתה ה ובחלק אפילו מתקרבת לרמה של תיכון. אז ... ובכל זאת, מי יודע, אולי תמצא גננת שכן תוכל לטפח אותה כראוי ...
 
מצב
הנושא נעול.
למעלה