מחשבות לגבי הגננת...

דנה888

New member
מחשבות לגבי הגננת...

סתם רציתי לשתף... מערכת היחסים בין גננת לאמא היא כ"כ מורכבת לדעתי.. מצד אחד אני נורא רוצה מערכת יחסים טובה ונעימה איתה מתוך האמונה שכך ילדי יזכה לטיפול הטוב ביותר...אני לא רוצה להיות האמא שהגננות מרכלות עליה מעל הילדים... ובאמת היא מקסימה בעיני ואפילו הייתי רוצה להיות חברה שלה... מצד שני העיניים והאוזניים פקוחות כל הזמן... וכשמשהו לא מצא חן בעיני והערתי עליו (באמת שניסיתי להיות עדינה ולא תוקפת) אני מרגישה כ"כ רע עם עצמי כאילו עומד ביננו משהו עכשיו... אני יודעת שצדקתי וגם היא הודתה בכך, ואני יודעת שהכי חשוב הבן שלי ושגם חשוב לפתוח את הלב ולא לשמור דברים בפנים... אז למה המועקה הנוראית הזו?
 

jole

New member
המועקה לדעתי באה מהפחד שחוסר

שביעות הרצון של הגננת...המורה... ממה שיש לך להגיד יצא על ילדך..מן נקמה כזו שתמיד פוחדים ממנה. ופה הקונפליקט- בין להעיר על דברים שממש לא נראים לנו ולדאוג שעצם ההערה תגרום לפגיעה בילד שלנו לבין לא להעיר כלום ולתת להתנהגות או פעולה כזו או אחרת להימשך ובסופו של דבר גם היא תפגע בילד שלנו ( שהרי אם אותו עיניין לא היה חשוב לא היינו מעירות). אני חושבת שנכון לבדוק את עצם העיניין שעליו מעירים. אם הדבר עקרוני, בטיחותי בהחלט להעיר. אולם מן הסתם יש לכל אמא את ה"שטיקים" שלה והדרך שהיא אוהבת שדברים נעשים ולא תמיד המקום לדרוש מהגננת או מהמורה להתנהג בהתאם. אני משתדלת שהדאגה ל"נקמה" לא תהיה הסיבה שבגללה אני אשתוק. צריך להיות עם היד על הדופק כל הזמן. לומר את הדברים בנועם, אבל בישירות וישרות לב.
 

לאה_מ

New member
אני מסכימה עם jole, וחושבת שבמערכת

יחסים של אמון הדדי יש בהחלט מקום גם לבקורת שנאמרת בנועם, ו"מקום" פירושו שהיא יכולה להאמר ללא חשש שמא יבולע לבנך בשל אותה בקורת. אני חושבת שזה חלק חשוב מאד ביחסי הורים - גננת.
 
למעלה