מחשבות (טריגר)
הכל, או יותר נכון הרב, טוב.
אני מרוצה מהמעבר שלי, כיף לי פה, יש לי חברים, אני אוהבת את העבודה שלי, אני יוצאת הרבה, ושותה הרבה.
ונהנת מהשלב הזה של החיים.
ואז, אז מגיעות כל התחושות המוכרות, מזכירות שהן לא הלכו לשום מקום.
והן מגיעות לפעמים גם תוך כדי רגע טוב, ואחרי ימים טובים,
ושום דבר רע לא קרה,
אבל אני פתאום אקבל דקירה חזקה של רצון וצורך למות. ואני אחלום שוב על מוות בלילה ואתבאס לקום בבוקר כי מתתי רק בחלום.
ופתאום, אני ארגיש שאני רוצה להפסיק לאכול. אני ארגיש שאני רוצה להרעיב את עצמי. בלי שום סיבה. פשוט כי זה מה שיעשה לי טוב.
ויש לי עדיין סימן מחתך של לפני כמה חודשים, שמחלים ממש לאט, או לא מחלים בכלל.
והוא משמש לי מזכרת.
ובימים טובים אני לא צריכה משהו חוץ ממנו.
אבל יש רגעים כאלו, שגם הם יכולים להיות אחרי יום מעולה, שבא לי עוד סימנים כאלו.
ויש לי כל מיני שריטות, שהן לגמרי בטעות, אבל הן עושות לי טריגר וגורמות לי לרצות לחתוך את עצמי עוד ועוד,
כי יש משהו מרגיע בגוף חתוך.
ואני לא מבינה למה אני עדיין מרגישה ככה, אם באמת הכל או הרב טוב.
והיה פורים, וזה היה הפורים הכי כיפי שהיה לי, ושתיתי המון, ועשיתי דברים מפגרים, ואמרתי דברים מיותרים, והתעוררתי עם סימנים כחולים בלי לזכור ממה, ואני לא מצטערת על אף רגע, כי זה השלב הזה בחיים שמותר.
והייתי עם מסכה רב הימים, ומזמן לא הרגשתי בטוחה ככה, כמו איתה, וכנראה זו אחת הסיבות שהייתי כ"כ משוחררת.
והבחור הזה, זה פתטי אבל אני עדיין חושבת עליו, וזה מתסכל שהוא לא רוצה, כי נורא קיוותי שכן,
וזה מתסכל שהוא כזה חמוד, כי אי אפשר לכעוס עליו.
וזה מתסכל שאני לא יכולה לעשות כלום כדי לשנות את המצב, כי הוא פשוט לא בעניין.
והשבוע איזה מקרה דומה התחיל להסתדר לחברה עם בחור שהיא בקטע שלו כבר כמה זמן,
וזה גרם לי לחשוב, על איך אני לא הבחורה שזה יסתדר לה.
על איך אני אף פעם לא הבחורה שרוצים.
(ולא, הבחור לא קשור לכל מה שתיארתי לפני, התחושות האלו היו עוד לפני שידעתי על קיומו בכלל)
והוצאתי את זה,
אז אולי עכשיו אצליח להרדם.
(ואולי לא, כי לא שתיתי היום ואולי התמכרתי תוך חמישה ימים
)
(וכמובן שאלו רק תחושות ומחשבות ואני לא הולכת לפגוע בעצמי)
הכל, או יותר נכון הרב, טוב.
אני מרוצה מהמעבר שלי, כיף לי פה, יש לי חברים, אני אוהבת את העבודה שלי, אני יוצאת הרבה, ושותה הרבה.
ונהנת מהשלב הזה של החיים.
ואז, אז מגיעות כל התחושות המוכרות, מזכירות שהן לא הלכו לשום מקום.
והן מגיעות לפעמים גם תוך כדי רגע טוב, ואחרי ימים טובים,
ושום דבר רע לא קרה,
אבל אני פתאום אקבל דקירה חזקה של רצון וצורך למות. ואני אחלום שוב על מוות בלילה ואתבאס לקום בבוקר כי מתתי רק בחלום.
ופתאום, אני ארגיש שאני רוצה להפסיק לאכול. אני ארגיש שאני רוצה להרעיב את עצמי. בלי שום סיבה. פשוט כי זה מה שיעשה לי טוב.
ויש לי עדיין סימן מחתך של לפני כמה חודשים, שמחלים ממש לאט, או לא מחלים בכלל.
והוא משמש לי מזכרת.
ובימים טובים אני לא צריכה משהו חוץ ממנו.
אבל יש רגעים כאלו, שגם הם יכולים להיות אחרי יום מעולה, שבא לי עוד סימנים כאלו.
ויש לי כל מיני שריטות, שהן לגמרי בטעות, אבל הן עושות לי טריגר וגורמות לי לרצות לחתוך את עצמי עוד ועוד,
כי יש משהו מרגיע בגוף חתוך.
ואני לא מבינה למה אני עדיין מרגישה ככה, אם באמת הכל או הרב טוב.
והיה פורים, וזה היה הפורים הכי כיפי שהיה לי, ושתיתי המון, ועשיתי דברים מפגרים, ואמרתי דברים מיותרים, והתעוררתי עם סימנים כחולים בלי לזכור ממה, ואני לא מצטערת על אף רגע, כי זה השלב הזה בחיים שמותר.
והייתי עם מסכה רב הימים, ומזמן לא הרגשתי בטוחה ככה, כמו איתה, וכנראה זו אחת הסיבות שהייתי כ"כ משוחררת.
והבחור הזה, זה פתטי אבל אני עדיין חושבת עליו, וזה מתסכל שהוא לא רוצה, כי נורא קיוותי שכן,
וזה מתסכל שהוא כזה חמוד, כי אי אפשר לכעוס עליו.
וזה מתסכל שאני לא יכולה לעשות כלום כדי לשנות את המצב, כי הוא פשוט לא בעניין.
והשבוע איזה מקרה דומה התחיל להסתדר לחברה עם בחור שהיא בקטע שלו כבר כמה זמן,
וזה גרם לי לחשוב, על איך אני לא הבחורה שזה יסתדר לה.
על איך אני אף פעם לא הבחורה שרוצים.
(ולא, הבחור לא קשור לכל מה שתיארתי לפני, התחושות האלו היו עוד לפני שידעתי על קיומו בכלל)
והוצאתי את זה,
אז אולי עכשיו אצליח להרדם.
(ואולי לא, כי לא שתיתי היום ואולי התמכרתי תוך חמישה ימים
(וכמובן שאלו רק תחושות ומחשבות ואני לא הולכת לפגוע בעצמי)
