מחשבות טורדניות

[דאגני טאגרט]

מחשבות טורדניות

היי,
לא יודעת אם הגעתי למקום הנכון... בכל אופן המצב הוא כזה. אני בת 34. סובלת כבר הרבה שנים מסיוטים על ילדים שנאנסים. בנוסף, מאז שהייתי ילדה (יותר מ-20 שנה...) יש לי מן מחשבה/דימיון/חלום בהקיץ שבו אני מספרת למישהו שמשהו כזה באמת קרה ומבקשת שיעזרו לי. המחשבה הזאת נגמרת ומיד מתחילה שוב ויכולה להמשך שעות אם אני לבד. מאד טורדני ומציק. בפועל- אין לי שום זיכרון של משהו כזה, בכלל לא בטוח שקרה. המחשבות האלה מתגברות בתקופות קשות, אבל גם בתקופות אחרות לא נעלמות לחלוטין אלא פשוט נחלשות. הייתי בטיפול פסיכולוגי, הנושא הזה עלה, אבל המחשבות נשארו. האם זה נראה סימן של פוסט טראומה? האם זה יכל להיות סתם מחשבה שהמוח שלי המציא בלי קשר לכלום? האם יש מה לעשות כשאין זיכרון? עם מה עובדים?
תודה רבה ושקט נפשי לכולם.

 

[יורם צדיק]

מחשבות מטרידות

לדאגני שלום וברוכה הבאה לפורום,
הפורום הזה עוסק בפוסט טראומה, ואת שואלת אם המחשבות המטרידות שמהן את סובלת במשך שנים - האם הן כתוצאה מטראומה.
אז זו שאלה לגיטימית לפורום.
השאלות שלך מוצדקות.
מצד אחד, אין אפשרות לשלול לחלוטין שהמחשבות נישענות על משהו.
מצד שני, אם המחשבות אכן מבוססות על אירועים שקרו, הייתי מצפה שבמשך השנים יופיעו לפחות רסיסי זכרונות שיתווספו למחשבות, במהלך הטיפול או במהלך החיים עצמם.
לכן רצוי, לדעתי, לטפל במחשבות אלה כמחשבות מטרידות, על פי העקרונות היעילים לטיפול במחשבות כאלה (אוכל לפרט בהמשך).
האם המחשבות האלה פגעו ופוגעות בתפקוד?
האם הן מפריעות ביצירת קשרים חברתיים ואחרים?
שתפי אותנו.

 

[דאגני טאגרט]

תודה יורם

לגבי פגיעה בתפקוד, היא חלקית. אני עובדת, נשואה, מגדלת ילדים, נפגשת הרבה עם חברים ואז המחשבות האלה לא מציקות. אבל כשאני לבד הן משתלטות, ואז מאד קשה להפסיק אותן. לא חושבת שהן מפריעות ביצירת קשרים, כי כאמור יש לי הרבה קשרים טובים וחזקים. אבל כבר קרה לי שהמחשבות השתלטו בכזאת צורה שהן גרמו לי להסתגר יותר ופחות לדבר עם אנשים. זה גם מאד תלוי תקופה. ככל שהתקופה יותר קשה ויש בה יותר סטרס, ככה המחשבות משתלטות יותר.

 

[דאגני טאגרט]

ועוד משהו שלא יודעת אם קשור

שאחרי הלידה הראשונה שהיתה מאד טראומטית סבלתי מדיכאון קשה מאד, ואני עדיין גוררת אותו... לוקחת וולבוטרין וציפרלקס.

 

[מירב189]

מנסה לעזור מנסיוני, אינני אשת מקצוע

לדאגני היקרה,

מה שאת מעלה לעיתים רבות קורה להרבה אנשים, מעין תחושה "שהסיפור החיים" שלנו לא קשה ולמה אנו מתבכיינים, כאילו לא מאמינים שאנו סבלנו כל כך ועיתים שאנו בחרדה עצומה בתקופות קשות, אזי אנו רוצים "לספר לעצמנו" סיפור חיים שקרה בשביל להצדיק שאנו לא לוזרים וכן אנו כואבים, מרגישים דחויים, לא אהובים לרגשות הקשות שעברנו.
כאילו "לסיפור החדש" שלנו שאנו מספרים לעצמנו או לאחרים יש לו יותר משקל של סבל של כוח ואנו מנסים באמת לתת צידוקים לסבל שסבלנו.
כאילו לסיפור החיים האמיתי שלנו הוא לא כל כך קשה ועצום כפי שאנו אמורים להרגיש ולכן המח מנסה או נותן צידוקים לסבל הקשה שלנו, על ידי סיפור חיים שאנו נאמין שאכן קשה לנו ובו אנו בוחרים לשתף אחרים או להשאיר לעצמנו כדי להרגיש בסבל ולתת לרגשות מקום של אמפתיה, חמלה ואהבה לעצמנו עד כמה שאפשר ברגעים כאלו, אך הם המרימים אותנו למעלה ואותן הרגשות הללו מחזירים אותנו לסיפורנו האמיתי ובכך אנו מאמינים שאכן יש צידוק לסבל שאנו חווים בחיינו האמיתיים.
יכול להיות שזה לא המקרה, אבל אני יודעת שזה קיים לכמה אנשים שהכרתי, כמו שאני חוותי.
בתקווה שעזרתי ובתקווה שלא פגעתי.

 

[דאגני טאגרט]

את צודקת

מאד יכל להיות שזה המקרה. אני באמת לא יודעת אם היה משהו, ויכל להיות שבאמת המוח שלי ממציא כל מיני סיפורים כדי לקבל צידוקים. אני גם מאד מודעת לנושא של זיכרונות שווא, ואני לא רוצה להגיע למצב שהמוח שלי ישלים סיפור שמעולם לא היה. לכן אני לא מנסה להגיע לאיזשהו צדק או הוכחה, אלא פשוט להבין יותר את עצמי, ולשלוט יותר על המחשבות האלה.

 

[דאגני טאגרט]

ועוד סיבה

שאני מנסה להבין למה אני כזאת דפוקה... למה יש לי את המחשבות האלה מאז שאני זוכרת את עצמי, זה לא בדיוק נורמלי... ואם אין סיבה אז למה זה קורה? ולמה זה כל כך חזק שזה נמשך 30 שנה בלי לעצור? זה באמת מוזר לי ואני מנסה להבין. ואולי דרך ההבנה גם להצליח לשלוט בזה יותר.

 

[מירב189]

ואולי זו לא מחשבת שווא גם אצלך, אלא רצון לתת צידוק לסבל שלך

להבין את עצמך ואת כאבך, ככל שלא תתעמתי אם המחשבות הללו, אלא תהיה איתם בחמלה ותנסי בעדינות להבין למה הן באות, אולי הן גם יתנו את תשובתן בהמשך, אך אל תפחדי מהן כדי שזה יגיע אצלך מהתת מודע למודע.
&nbsp

 

[מירב189]

אולי יש סיפור שלא נעים לך לומר אותו אולי אפילו לעצמך

ולכן הוא נשאר בגדר תעלומה בתת מודע ובגלל זה את מספרת סיפור אחר שלא קיים, כדי לרכך את הסבל שקיים בך ואינך רוצה או מתביישת לספר אותו.
&nbsp

 

[דאגני טאגרט]

זה בדיוק העניין

אני מנסה להבין מאיפה הן באות. אבל לא הצלחתי. האפשרות שזה קרה היא רק אחת מבין האפשרויות שבחנתי במהלך השנים האחרונות. אני לא מפחדת מהמחשבות האלה אבל אני שונאת אותן. הן גורמות לי להרגיש פסיכית. וכנראה שלעולם לא אדע.
ברור שהיו גם כאב וסבל אחרים. לכולם יש. אולי המחשבות האלה התלבשו עליהם. למה דווקא המחשבות האלה? כנראה ישאר בגדר תעלומה. וזה מתסכל.

 

[מירב189]

זה לא משנה מחשבות שאנו שונאים או מפחדים, הם עדיין מחשבות

&nbsp
שעושים לנו רע ומאיימות עלינו אם במודע או לא במודע.
למה דווקא המחשבות הללו? את צריכה לבדוק האם יש קשר לאיזה סיפור הכאוב לך בחייך או שיושב על משהו הקרוב לכאבך ולא דווקא הכאב עצמו.
לפעמים מדיטציה, דמיון מודרך יכולים אם אינך יכולה לדעת את מקור הכאב, לתת מענה לתשובתך.
בתקווה שעזרתי.
&nbsp

 

[מירב189]

אם יש אפשרות שבחנת אחת, תבדקי אותה לעומק תנסי להבין ואם לא

מדיטציה או דמיון מודרך באמת יכולים לתת את המענה לכך.
או שתוכלי לכתוב על הרגשות והמחשבות הללו מידי יום בצורה זורמת ובלי לשים לב לניסוח או לשגיאות כתיב, אלא לתת למח ולרגש פורקן כאשר את כותבת יומן אישי או בקובץ או בדף או מחברת וזורמת עם סיפורך, רק 10 דקות שלא יגרמו להצפה ולאחר מכן אם את רוצה, תכתבי מחשבות חיוביות למחשבות והרגשות השליליות. ובכך את מכניסה לתודעה במוחך ואת עושה את התיקון לחוויתך.
מאמינה אולי אם תתמידי על ידי שחרור המחשבות והרגשות, אולי תמצאי את המענה לבעייתך.

בהצלחה בשינוי איכות חייך,

מירב

 

[יורם צדיק]

לדעתי אין מה לחפש שוב ושוב סיבות

(אחרי נסיונות חוזרים לחפש, ללא הועיל)
אלא להתמודד עם המחשבות המטרידות
בדרכים שמועילות בנושא זה.

 

[מירב189]

לדעתי עצם הכתיבה של שחרור המחשבות והרגשות, היא מביאה לפורקן

&nbsp
ואז המחשבות עולות מהתת המודע למודע והיא יכולה בהדרגה לקבל את המענה לרצונה.
זהו תהליך וגם אם לא לחפש את התשובות פשוט להתמודד איתן על ידי שחרור המחשבות והרגשות השליליות שהנושא מטריד אותה ובכך יש יותר למח גם לחשוב יותר נכון למקרה ולהתנקות מהחוויה בהדרגה גם על ידי מחשבות חיוביות למחשבות ולתחושות שהיא חשה וכך היא עושה את התיקון בתודעה ובעייתה תיפתר בהדרגה, מנסיון.

 

[דאגני טאגרט]

אני אנסה

פעם עשיתי את זה וזה נורא הבהיל אותי, מה שיצא שם. אז הפסקתי.

 

[מירב189]

אל תבהלי, קחי נשימה עמוקה ותזרימי עם מה שאת רואה בעיניים

&nbsp
זה יסייע לך להבין את עצמך טוב יותר ולהרפות את סבלך ולעלות דברים מהתת מודע למודע ולתקן את הטעון שיפור.
בהצלחה יקירה.

 

[יורם צדיק]

הבנה לא בהכרח מביאה לשינוי

ואת כבר השקעת המון אנרגיה בלחפש את הסיבות
ולא הגעת לתשובה.
אז לדעתי לא צריך לחפש את הסיבות.
ועדיף להתמקד בדרכים להתץמודד עם מחשבות מטרידות.

 

[דאגני טאגרט]

כבר המון פעמים החלטתי לוותר ולשים את זה מאחורי

אבל לפעמים הרצון הזה שוב עולה. אז איך מתמודדים?

 

[מירב189]

אצלי זאת לא מחשבת שווא אלא אני מודעת לסיפור שאני רוצה לספר

לעצמי ויודעת שאני זו שמספרת אותו, כך זה קורה באמת במצבים קשים כדי לרכך את תחושת התבוסה שלי ולהאמין בעצמי ולהבין שבאמת אני סובלת ויש צידוק לסבל הקיים, כיום וכמעט ולא קיים.
&nbsp
&nbsp