מחשבות וכעסים
אנו בהמתנה לאבחון, בתי בת 15 סובלת מבעיות חברתיות קשות פחות או יותר מגיל 4. בגיל 11 הכנסנו אותה לטיפול במקום מאוד מקצועי וגם יקר, היא טופלה , אנו באנו להדרכות והיה שיפור מסוים, אך לא ניכר. אני נכנסתי להדרכה ראשונה ואמרתי למטפלת כי אני משוכנעת כי יש קושי בהבנת מצבים חברתיים ואני חושבת לכיוון תקשורת. הם אמרו שיבדקו זאת וישימו לב. אחרי חודשיים אמרו לי שזה ממש ממש לא כך. שהיא עירנית מאוד למצב חברתי וכו וכו'. אחרי בערך שנה של היכרות עמה המטפלת הודתה כי יש "משהו". היא דיברה בעיקר על קושי בהבנת תקשורת לא מילולית- גיסטות הבעות פנים ואינטונציה. אך היא הוסיפה כי היא היא משוכנעת כי לא מדובר בבעיית תקשורת. היא חזרה ואמרה שיש לה ניסיון עם ילדי תקשורת, בדרך כלל אין להם שום מודעות שלאחר יש מחשבות ורגשות אחרים משלהם , ולבתי יש. ( כן, נכון שהיא יודעת שאחרים חושבים ומרגישים אחרת ממנה, היא רק לא יודעת מה הם מרגישים ואיך לגלות ולהבין זאת).כששאלתי אותה מה זה לדעתה היא אמרה שזה לא משנה איך לקרוא לזה, העיקר שהיא בטיפול והם מכירים אותה.
אחרי שנתיים וכמה חודשים בתי ביקשה להפסיק את הטיפול כי לדעתה זה כבר לא טרם לה והפסקנו. נתנו לה הפסקה קצרה ופנינו שוב לפסיכולוגית רגילה בשביל טיפול פרטני. בינתיים השאלה של תקשורת חזרה לראשי.
אני חייבת לומר שקראתי באתר אפ"י את התאור במשכיל יותר על תסמונת אספרגר ובתי מתאימה בערך ל - 95 % של מה שכתוב שם. ואני מאוד מאוד כועסת, למרות שכעס זה לא קונסטרוקטיבי לחלוטין. כי עם לפני 4 שנים היא הייתה לפחות ממליצה לי ללכת לאבחון ולבדוק - המצב היה יכול להיות אחרת. והרבה סבל היה נמנע מבתי.
אני שוקלת לתבוע את המרכז. אני יודעת שזה לא נשמע נחמד. אבל האם לא מגיע לי לפחות פיצוי על כך שיכולתי לקבל משהו, פניתי לאנשי מקצוע הכי הכי טובים והם התנהגו בצורה לא מקצועית למדי?
עכשיו אני מתכוונת לתת לה את הטיפול המתאים- סייעת אישית וכנראה גם איזושהי קבוצה למיומנויות חברתיות אחרי צהריים.ייתכן כי זה יעלה לי יקר מאוד ולדעתי מגיע לי פיצוי על השנים הללו ועלך ההחלטה הלא נכונה של אשת המקצוע.
אני בעצמי עובדת במקצוע טיפולי. לעולם אני לא אומרתי להורים דברים כאלה בבטחון כזה של 100 %ץ. מעיין לי לדעת? ומה אם אני טועה? אני מקסימום אומרת- אני לא ראיתי ולא הכרתי כזה דבר אבל אם אתם מתלבטים- תלכו לאבחון. או שאני אומרת- לי לא נראה כך אך אני יכולה לטעות...fh מי אני שאקח על עצמי אחריות כזאת?
האם יש פה מישהו שטבע מסגרות טיפוליות או מישהו אחר על טיפול לקוי או אבחון לקוי?
תודה מראש.
אנו בהמתנה לאבחון, בתי בת 15 סובלת מבעיות חברתיות קשות פחות או יותר מגיל 4. בגיל 11 הכנסנו אותה לטיפול במקום מאוד מקצועי וגם יקר, היא טופלה , אנו באנו להדרכות והיה שיפור מסוים, אך לא ניכר. אני נכנסתי להדרכה ראשונה ואמרתי למטפלת כי אני משוכנעת כי יש קושי בהבנת מצבים חברתיים ואני חושבת לכיוון תקשורת. הם אמרו שיבדקו זאת וישימו לב. אחרי חודשיים אמרו לי שזה ממש ממש לא כך. שהיא עירנית מאוד למצב חברתי וכו וכו'. אחרי בערך שנה של היכרות עמה המטפלת הודתה כי יש "משהו". היא דיברה בעיקר על קושי בהבנת תקשורת לא מילולית- גיסטות הבעות פנים ואינטונציה. אך היא הוסיפה כי היא היא משוכנעת כי לא מדובר בבעיית תקשורת. היא חזרה ואמרה שיש לה ניסיון עם ילדי תקשורת, בדרך כלל אין להם שום מודעות שלאחר יש מחשבות ורגשות אחרים משלהם , ולבתי יש. ( כן, נכון שהיא יודעת שאחרים חושבים ומרגישים אחרת ממנה, היא רק לא יודעת מה הם מרגישים ואיך לגלות ולהבין זאת).כששאלתי אותה מה זה לדעתה היא אמרה שזה לא משנה איך לקרוא לזה, העיקר שהיא בטיפול והם מכירים אותה.
אחרי שנתיים וכמה חודשים בתי ביקשה להפסיק את הטיפול כי לדעתה זה כבר לא טרם לה והפסקנו. נתנו לה הפסקה קצרה ופנינו שוב לפסיכולוגית רגילה בשביל טיפול פרטני. בינתיים השאלה של תקשורת חזרה לראשי.
אני חייבת לומר שקראתי באתר אפ"י את התאור במשכיל יותר על תסמונת אספרגר ובתי מתאימה בערך ל - 95 % של מה שכתוב שם. ואני מאוד מאוד כועסת, למרות שכעס זה לא קונסטרוקטיבי לחלוטין. כי עם לפני 4 שנים היא הייתה לפחות ממליצה לי ללכת לאבחון ולבדוק - המצב היה יכול להיות אחרת. והרבה סבל היה נמנע מבתי.
אני שוקלת לתבוע את המרכז. אני יודעת שזה לא נשמע נחמד. אבל האם לא מגיע לי לפחות פיצוי על כך שיכולתי לקבל משהו, פניתי לאנשי מקצוע הכי הכי טובים והם התנהגו בצורה לא מקצועית למדי?
עכשיו אני מתכוונת לתת לה את הטיפול המתאים- סייעת אישית וכנראה גם איזושהי קבוצה למיומנויות חברתיות אחרי צהריים.ייתכן כי זה יעלה לי יקר מאוד ולדעתי מגיע לי פיצוי על השנים הללו ועלך ההחלטה הלא נכונה של אשת המקצוע.
אני בעצמי עובדת במקצוע טיפולי. לעולם אני לא אומרתי להורים דברים כאלה בבטחון כזה של 100 %ץ. מעיין לי לדעת? ומה אם אני טועה? אני מקסימום אומרת- אני לא ראיתי ולא הכרתי כזה דבר אבל אם אתם מתלבטים- תלכו לאבחון. או שאני אומרת- לי לא נראה כך אך אני יכולה לטעות...fh מי אני שאקח על עצמי אחריות כזאת?
האם יש פה מישהו שטבע מסגרות טיפוליות או מישהו אחר על טיפול לקוי או אבחון לקוי?
תודה מראש.
