מחשבות וחלומות

[חייבתלהגיב]

אני יודעת שזה לא מה שדיברת עליו. אני פשוט חושבת

שמה שדיברת עליו לא נכון. אבל עכשיו כשאתה מדבר על הצד הרגשי הלא מודע - למה נראה לך שזה קשור לאבולוציה? וכמו כן, מה עם כל אותם תינוקות שאמא שלהם לא מגדלת אותם? היום בארץ נדיר למדי שאמא תישאר בבית עם הילד עד גיל שנה, נניח. אז איך ה"אהבה הראשונית המושלמת" הזאת משתלבת אם היא בעצם לא קיימת? את הצורך לחזור לרחם נראה לי שעוד יותר קשה יהיה לך לקשור בצורך בקשר מונוגמי.

 

[אידיליה2]

רק ברחם הכל מושלם

וגם אז לא תמיד...
ברגע שאנחנו יוצאים לאוויר העולם, באותו הרגע ממש, נגמרת השלמות.

 

[חייבתלהגיב]

ממש לא מושלם גם ברחם, צר לי לאכזב אותך...

אבל מי אמר שהכל צריך להיות מושלם?

 

[אידיליה2]

צודקת

אמרתי שלא תמיד.
ומושלם זה באמת משעמם ��

 

[מריוס זכריה]

תשובות

הצד הרגשי המודע והלא מודע בהחלט קשורים לאבולוציה. הם פועל יוצא של מבנה המח, שרוב פעילותו קורית בלי שיש לנו מושג ירוק בקשר לזה. המודעות, שהיא אכן פרי מאוחר של האבולוציה (קורטקס מפותח מאוד), מגיעה רק לחלקים קטנים של מיליארדי הדברים שקורים במח בכל רגע. לכן גם רגשות קשורים קשר הדוק לביולוגיה.
(רק להדגיש, אינני אומר שרגשות הם אך ורק ביולוגיה אן כימיה. ממש לא. אבל ללא ספק הם קשורים. והא ראייה שנבוט אחד בראש וכל הרגשות הלכו פייפין)
&nbsp
לגבי תינוקות שאמא שלהם לא מגדלת אותם: תמיד יש מישהו/מישהי שמגדל את התינוק.
ב"פסיכולוגית" קוראים לזה primary care taker, מטפל ראשי, כדי לציין שזו לא חייבת להיות האמא. זה יכול להיות האבא, הסבתא, או מטפלת בשכר. זה לא משנה. הילד נקשר למי ששם פיזית. ואפשר גם לחלק את העבודה בין שני אנשים. הביטוי "אמא" הוא רק קיצור בהיר ופשוט לביטוי הארוך ההוא.
&nbsp
הרצון (לא צורך...) לחזור לרחם הוא רעיון ספקולטיבי שלוקח את העניין עוד יותר רחוק. לא אמרתי שאני רואה בו עובדה. זה רק רעיון. בכל אופן, הרעיון של "גן עדן" שהיינו בו ונזרקנו ממנו הוא עתיק מאוד, בין אם זה לחזור לרחם או לאמא או לסבתא.
&nbsp
אבל כמובן, לא חייבים להסכים. זו רק דעתי. אני לא מתעסק בשאלה "מי צודק", כי כמו כל בני האדם, גם אני ודע את התשובה: אני צודק (כלומר, כולם חושבים שהם צודקים... אז מה זה משנה כבר)

 

[חייבתלהגיב]

אם אפשר לחלק את העבודה בין שני אנשים,

וזה אכן מה שעושים במקרים רבים - איך זה קשור למונוגמיה? אולי זה קשור לרצון בקשר, אבל הוא יכול להיות עם כמה אנשים, והאנשים גם יכולים להתחלף עם הזמן, אבל רצוי שלא לעיתים תכופות מדי. כך שמקסימום אפשר להגיד שזה גורם לו להיות מעוניין בביגמיה/פוליגמיה סדרתית...
אכן כולם צודקים - אלה שאומרים שזה בגלל אבולוציה, אלה שאומרים שזה בגלל אלוהים, ואלה שאומרים שזה בגלל סיבות קונקרטיות שעם היעלמן נעלמת גם המונוגמיה, כפי שאכן קורה בפועל.

 

[חייבתלהגיב]

אגב, מהתשובה שלך לא ברור אם אתה מודע לכך

שבימינו תינוקות רבים נמצאים בגן/מעון/משפחתון מגיל צעיר מאוד - שלושה חודשים, שישה חודשים. וכמו כן לתינוקות רבים יש סידור שבו המטפלים מתחלפים - יומיים סבתא, יום סבתא שנייה, יומיים אמא, יום אבא וכו'. השאלה מה ההשלכות של זה באופן כללי על התינוק עדיין די פתוחה, אבל מה זה אומר לגבי התיאוריה שלך? האם כל אותם תינוקות כן או לא ירצו קשר מונוגמי? האם הרצון טבוע בהן מראש על ידי האבולוציה, או שזה קשור בזכרון הלא מודע שלהם לגבי מה שקרה בינקותם?

 

[מריוס זכריה]

את יכולה לסובב את זה כמה שאת רוצה

ילד נקשר לאדם מרכזי אחד.
מצדי שזה יהיה נפץלי בנט. מה אכפת לי מי זה.
גם אם במשך היום הוא חווה כמה מטפלים, יש אחד ראשי.
נ-ק-ו-ד-ה.
&nbsp
ואם בכל זאת אין? עושים לילד דווקא ומשגעים אותו כל לילה עם מישהו אחר?
אז הוא יצא פסיכי.
ולא ידע ליצור קשר זוגי
וזו, אגב, תהיה הקטנה בבעיותיו.
&nbsp
כלומר, אין שום רע לשלוח את התינוק למטפלת או משפחתון. אבל שתהיה מסגרת יציבה. ושהאמא לא תהיה וירטואלית. או שזה יהיה האבא. אבל מישהו צריך לדאוג לרציפות, לקשר הבטווח המתמיד והקבוע של התינוק. מישהו חייב להיות המטפל הראשי, והוא חייב להיות פנוי לזה.
&nbsp
ואם לא? בסדר, יש מספיק הורים דפוקים וילדים דפוקים. מה חדש?

 

[חייבתלהגיב]

מה זה "פנוי לזה"? אתה יודע איך מתנהל משפחתון?

בדרך כלל ב-5-6 תינוקות עם מטפלת אחת. לזה אתה קורא "להיות פנוי"? אתה יודע כמה תינוקות בארץ גדלים כך? והמשפחתון הוא עד גיל שנה בערך, ואז נכנסים למעון. ושם יש מטפלת על 4-8 ילדים ככה, אבל כבר יותר ילדים, והמטפלות מתחלפות לעתים קרובות. ככה גדלים היום תינוקות בישראל. מי שיש לו אמצעים, שוכר מטפלת, אבל באמת מדובר בבעלי אמצעים ולא ברוב. תינוק שמטופל על ידי הורה זה דבר נדיר בישראל של היום. אולי כדאי שתתעדכן קצת. יש פה ליד פורום הורים לתינוקות - אתה יכול לשאול שם (או לקרוא את הדיונים שם על משפחתונים וכו').

אגב, לגמרי במקרה אני עוסקת בהתפתחות של תינוקות (בדוקטורט שלי בחו"ל) ושואלת על ה-primary caretaker בין היתר. ממש לא אצל כולם יש אחד ראשי, ומאוד נפוץ גם שהם מתחלפים (גם אם מדובר רק בהורים, כשהאב מחליף את האם בשלב מסוים - אפילו אצלנו זה היה כך עם התינוקת השלישית). אתה מדבר על תיאוריות ודברים שהיו נכונים לתקופות קודמות, שבהן האישה באמת נשארה בבית לגדל את התינוק. נראה לי שאם אתה מעוניין לבדוק אם התיאוריה תקפה, זו באמת נקודה טובה בזמן - כי כל כך הרבה תינוקות לא גדלים כמו שאתה חושב שהם אמורים לגדול כדי לצאת נורמליים.
וכן, לרוב אופן הטיפול נשאר למשך כמה חודשים יציב למדי - לכן דיברתי על ביגמיה/פוליגמיה סדרתית שהתיאוריה שלך צריכה לנבא היום, ולא על העדר קשר באופן כללי.

 

[אידיליה2]

כל מיני היונקים כמעט

מתחילים את חייהם כחסרי אונים וזקוקים לטיפול צמוד, בטבע בעיקר האמהות מטפלות, ותפקיד האב הסתיים כבר בעיבור.
&nbsp
אהבה זה מונח קצת overrated לטעמי, כי הוא תלוי בהרבה גורמים ונתון לשינויים.
רוב הזוגות שלא מתגרשים, למרות שסובלים יחד,עושים זאת בעיקר בגלל שנישואין זה מוסד כלכלי לכל דבר, משפחה זה כמו מפעל קטן, ולפירוק יש מחיר כבד ביותר, וכבר אין קשר לאהבה.
&nbsp
מונוגמיה היא לא צורך, היא יותר קונבנציה חברתית, וכך גם נישואין.

 

[מריוס זכריה]

לגבי יונקים זה ממש לא נכון

נכון שגורים וגוזלים ממינים רבים צריכים אוכל מההורים.
אבל הם יכולים לעמוד. ללכת.
הם לא עצמאיים, אבל לפחות הם בשלים. כלומר, מוחם בשל (רק להוסיף מיץ לימון ולשים בפיתה).

תינוק האדם הוא הולד הכי לא בשל בטבע. ההיריון הנשי קצר מאוד, יחסית לגודל ומורכבות האדם. לא ברור למה זה. הדיעה המקובלת הייתה שבגלל שאחרי עוד כמה חודשי היריון והבשלה, הגולגולת המוגדלת שלנו לא תצליח לעבור דרך הפתח הצר ממילא באגן. תחשבי איזה חתיכת אפידורל צריך לתת לאישה עם תינוק שהיה בבטן שנה...

אבל יש גם הסברים אחרים.

העניין הזה הוא פשוט עובדה מדעית.

Human babies enter the world utterly dependent on caregivers to tend to their every need. Although newborns of other primate species rely on caregivers, too, human infants are especially helpless because their brains are comparatively underdeveloped. Indeed, by one estimation a human fetus would have to undergo a gestation period of 18 to 21 months instead of the usual nine to be born at a neurological and cognitive development stage comparable to that of a chimpanzee newborn.

 

[אידיליה2]

אני מוחה

על להוסיף לימון ולשים בפיתה, אני צימחונית ( ופיתה זה נורא משמין...) חחח
תינוק אדם בהחלט הכי לא בשל משאר היונקים, ולוקח לו הכי הרבה זמן לרכוש עצמאות ( אם בכלל)
אבל לא רואה איך זה קשור לנישואין.
&nbsp

 

[מריוס זכריה]

נו באמת. אולי חסר לך B12? (

לצמחונות)

התינוק תינוק. נכון? הוא מאוד מאוד תינוק.
והגבר מה? גם כן תינוק. הוא פשוט לא יוצא מזה אף פעם.

&nbsp
האישה לעומת זאת היא אמא. היא נולדת ככה, בשלה או לא בשלה. והיא צריכה תינוק לטפל בו.
בעצם שניים. אחד גדול שמפרנס, ואחד קטן שיונק.
&nbsp
העסק פשוט בתכלית.
&nbsp
(הפוסט הזה נכתב אחרי כמה כוסיות וודקה)
((טוב, לא באמת, אבל נא לא לקחת ברצינות))
(((איפה הקרח, לעזאזל?)))

 

[מיצי קפיצי המדהימה]

התיאוריה אומרת

שקרו שני תהליכים מקבילים-ההזדקפות על שתי רגליים ושינויי צורת האגן(באיזורים מסויימים קוטר האגן הוא רק כ10 ס"מ!!) וגדילת המח- שגרמו ל"פגים" לשרוד יותר ולכן להפוך "פגות" ליתרון אבולוציוני.
&nbsp
זאת התיאוריה המרכזית היום להסבר למה תינוקות אדם נולדים כשנה לפני הזמן.

 

[אייבורי]

אין ספק

&nbsp
שאת חדשנית בצורה מדהימה
מפליא שלא חשבו על הפטנט הזה קודם.
עלי והצליחי

 

[niva99]

רשע...
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[נוסעת27]

אנחנו לא השתנינו, העידן השתנה

אני תמיד מסתכלת עלינו, האנושות, כמיקשה אחת ולא כפרטים. חיזקנו את זה פי אלף מונים במהלך שלושים השנים האחרונות שהתקשורת והחיווטים בנינו הפכו עוד יותר קיצוניים. הגישה שלנו אחד לשני ולמידע היא בלתי נתפסת- מצד אחד- הכל זמין, קרוב, מהיר, קל. מצד שני- שטחי ומנותק. הפכנו לצורכי גירויים בלי סוף, וילדינו כבר מאבדים את היכולת ליצור קשרים ואמפתיה בצורה נורמלית ובריאה. יש קטע נפלא של לואיס סי קיי שמדבר בדיוק על זה (צירפתי קישור למעוניינים).
הקידמה המטורפת הזאת יחד עם החופש לנהוג כרצונינו ולא לפחד לשבור את ה"נורמה" שהייתה חלה על הדור לפנינו, הפכה אותנו ליצורים שלא מסוגלים לתחזק נישואים נורמליים (בהכללה גסה, כמובן).
מרבית האנשים מעוניינים להתמסד בתאוריה, אבל הם חיים מן חלום קיטשי שהוכתב להם מינקות ע"י סרטי דיסני שהאביר והנסיכה כבר בפתח. הם לא מבינים מה זה להתפשר, לוותר, לנפץ את המיתוס. הטכנולוגיה האדירה שמציגה אינספור אפשרויות רק מחזקת את המחשבה שאני תמיד יכול להינות יותר ולהיות מאושר יותר ולמצוא משהו עוד יותר טוב. אנשים מאמינים שהם אמורים להיות מאושרים כל רגע בחייהם וקצת מאבדים את ההבנה שהחיים זה גם הרבה עבודה, בעיקר על עצמינו- ללמוד לקבל, לוותר, להתגמש, לבלוע את הצפרדע.. לא רק שהם מאבדים את היכולת לעבוד ולהתאמץ, הציפיות שלהם מופרזות יחד עם הידרדרות הכלים לעבוד כדי להגשים אותן. ויחד עם כל זה, הם יכולים כל רגע להתרשת עם עוד אינספור אפשרויות אחרות, והכל בלחיצת כפתור. לא פלא שהרבה נישואים כבר לא מצליחים היום...ולא רק זה. גם בקריירה- פעם היית מוצא עבודה, וזאת הייתה העבודה שלך. והיית נשאר בה כל החיים עד לפנסיה. היום? כל שנתיים שלוש אנשים מחליפים מקום, מחפשים את עצמם ואת ה"אושר". אז נכון, קשה להתווכח עם מישהו שמחפש להיות מאושר. אבל אולי אנשים צריכים להתחיל להבין שהאושר הזה, זה משהו שאמורים למצוא בדברים הרבה יותר פשוטים ושממש לא תמיד הכל וורוד ומסתדר כמו כפפה ליד.
&nbsp
https://www.youtube.com/watch?v=5HbYScltf1c
&nbsp

 

[אייבורי]

עניין של תרבות

&nbsp
אחי הצעיר חזר בתשובה, אני חייב להודות שאצלהם יש בית ספר לזוגיות
או יותר מדוייק, יש להם שיעורים על זוגיות במסגרת הלימודים
אפילו יש ספרים שכתבו רבנים על הנושא.
שלא נדבר שכתובה זה בעצם הסכם ממון מקדמא דנן.
&nbsp
האם יש מקום לבית ספר לזוגיות בעולם החילוני, אין לי ספק שהיה טוב אילו היה
האם ירשמו אליו אנשים, פה אני ספק.
החינוך החילוני מבוסס על אינדווידואליזם, על יוהרה שאנחנו יודעים הכי טוב ולומדים הכי טוב על בשרנו
יוהרה שכולנו יחודיים בעולם.
לכן אני בספק אם זה יצליח, אבל אם כן, מאחל לך המון בהצלחה במימוש החלום

 

[אמרלדה]

נכון. במגזר הדתי זה נלמד חזק מאוד, ואפילו בדתי לאומי

&nbsp
ונכתבו ספרים גם על ידי רבניות ומדריכות כלות. והנושא מאוד חם שם.
יש כנסים, מדברים על זה. הם רוצים ללמוד את זה.
כן. זוגות מהמגזר הדתי לאומי מגיעים, לפעמים, מפה לאוזן. על אף שאני חילונית.
&nbsp
והאידיווידואליות, וה"אני במרכז", היוהרה שאתה מדבר עליה והיד הקלה על הדק ה next, אכן
מונעים מהחילוניים להגיע. חבל.

 

[נומלה]

שאני אבין

את מצפה שאנשים ישתנו ללא טריגר להשתנות, רק כי את (או אורים ותומים אחר) אומרת להם שהם צריכים להשתנות?
שינוי מגיע מתוך צורך. בלי משבר אין צמיחה. בלי צמיחה אין צורך, ובלי צורך אין שינוי.
ואני בכלל לא מפחדת מאחוזי הגירושין. הם מראים שינוי חברתי טוב. שינוי חברתי שבו נשים (עיקר הבקשות לגירושין מגיע מנשים. הידעת?) אינן משלימות יותר עם מצב רע, רק כי מצופה מהן להשאר נשואות.