מחשבות בדיעבד שאולי יהיו רלוונטיות למתלבטים בין שילוב יחידני לכתת תקשורת.
הבכור שלי מוגדר בתפקוד גבוה.
סיים בגרות בשנה שעברה, היה כל שנותיו בכתה רגילה
(אובחן בגיל 13, מכתה ח' בשילוב יחידני).
אתמול, לראשונה בחייו, פגש קבוצה של חבר'ה א"סים,
שהוא עשוי להצטרף אליה למפגשים.
לפני הפגישה היה נרגש ולחוץ: אמר שלעולם יהיה זר, תמיד יהיה זה שמסתכל מבחוץ,
לעולם לא יהיה חלק, לא יהיה שייך, תמיד יהיה הכי מוזר מכולם.
אחיו הצעיר, ה
, למד כמה שנים בכתת תקשורת, עליה אמר:
"בכתה הקטנה נחמד, כי כולנו מבינים אחד את השני יותר טוב".
למרות שהוא מוגדר בתפקוד נמוך מאחיו הבכור,
נראה לי שהוא הרבה יותר שלם עם עצמו, מרגיש טוב עם עצמו לעומת אחיו.
אז אני לא נגד שילוב יחידני, ממש לא (כשהוא נעשה נכון) אבל זה העלה לי מחשבות,
שמא המחיר שהבכור שילם על מניעת ההזדמנות לחוות את עצמו עם א"סים אחרים,
היה גבוה מדיי.
הבכור שלי מוגדר בתפקוד גבוה.
סיים בגרות בשנה שעברה, היה כל שנותיו בכתה רגילה
(אובחן בגיל 13, מכתה ח' בשילוב יחידני).
אתמול, לראשונה בחייו, פגש קבוצה של חבר'ה א"סים,
שהוא עשוי להצטרף אליה למפגשים.
לפני הפגישה היה נרגש ולחוץ: אמר שלעולם יהיה זר, תמיד יהיה זה שמסתכל מבחוץ,
לעולם לא יהיה חלק, לא יהיה שייך, תמיד יהיה הכי מוזר מכולם.
אחיו הצעיר, ה
"בכתה הקטנה נחמד, כי כולנו מבינים אחד את השני יותר טוב".
למרות שהוא מוגדר בתפקוד נמוך מאחיו הבכור,
נראה לי שהוא הרבה יותר שלם עם עצמו, מרגיש טוב עם עצמו לעומת אחיו.
אז אני לא נגד שילוב יחידני, ממש לא (כשהוא נעשה נכון) אבל זה העלה לי מחשבות,
שמא המחיר שהבכור שילם על מניעת ההזדמנות לחוות את עצמו עם א"סים אחרים,
היה גבוה מדיי.