מחשבה

אניצן

New member
מחשבה

עם כל הביקורת על האקדמיה, תודו שחשבתם שהייתם יכולים להתברג של די טוב... יש מין הרגשה שנורא קל להיות שם. מישהו כותב לך (בדר"כ), ואתה לא צריך לעשות הרבה מידי... בלי לזלזל. מתי האודישנים לעונה שנייה?
 

אסִי

New member
אני חושב ההפך ממך. ../images/Emo122.gif

תוכלי לראות היום שורה גדולה של סטנד-אפיסטים בישראל אשר מופיעים שנה, חצי שנה או לפעמים יותר עם אותם הקטעים שלהם ועם אותו הטקסט. תחשבי כמה עבודה זאת לכתוב כל שבוע (או שבועיים) טקסט חדש.
זה קשה, ונכון שהם "נעזרים" במומחי הסטנד-אפ שלרשותם בלופט.אולי זה נראה שבכל זאת קל להם, כי הם חיים את החיים שלהם 24 שעות בלופט. "הכיתה הטיפולית" של הלופט נוצרה בשל חוסר מעש והתחרפנות מהליות כל היום בלופט סגור. אולי יש קטעים שלא מראים לנו? ויש קטעים שקשה לחלק מהמתמודדים- קחי לדוגמא את טלי שבכתה על עזיבתו של אבי לוי. הבכי לא נראה לי דווקא בגלל עזיבתו, אלא בגלל שקשה לה כל אותם הסיבות שציינתי כרגע. תחשבי על זה...
ואין לך מה לדאוג, כאשר יהיו אודישנים ל"אקדמיה לצחוק" לעונה שניה, אני אפרסם זאת כמובן בפורום.
 

אניצן

New member
למה חבול?... ../images/Emo12.gif

אולי לא הייתי מספיק ברורה... עזוב את הקטע המקצועי- מבחינה חברתית, נורא כייף להיות שם, ויש תחושב שהיה קל להיכנס לחבר'ה שלהם, אולי להביא משהו חדש... בקיצור להשפיע.
 

ofrasch1

New member
כיתות טיפוליות (קצת סוציולוגיה)

כיתות טיפוליות כאלו, שהן בעצם קליקות של ברית הדדית, לא נוצרות בתגובה לשעמום, אלא לצורך הגנה הדדית וכדי לצבור כוח מול אחרים. עד כמה צחי היה מסתדר שם, עם הIQ הבודד שלו, בלי תמיכה מנוסבאום? ועד כמה נוסבאום היה מסתדר בלי שיוסי וטירן היו מקפידים כל הזמן לאשר שהוא גבר-גבר? התגובות מוכיחות את זה: של טלי (הבכי, הקיטורים לאבא), של הדר (לא רוצה להישאר בלי טלי), ושל נחמן (היחיד שאמר בריאליטי משהו אמיתי על הקושי "לא רוצה לחזור לכל הגועל הזה"), הם אינם מוזמנים להצטרף לכתה הטיפולית, ולבדם לא יכולים להוות כוח נגדי (כמו שדופה עשו).
 
למעלה