מחשבה

[פלוטו24]

מחשבה../images/Emo215.gif

רצועה אחרונה בכל אלבום, היא משהו שהרבה אמנים מקדישים לו חשיבות. וכמו שאנחנו מכירים את טורי, כמעט שום דבר אצלה לא מקרי. לרצועה האחרונה יש הרבה חשיבות בפינאלה של האלבום ובמשמעות של השיר הספציפי שסגר אותו. מבין כל השירים שמסיימים את האלבומים של טורי, איזה הכי נוגע לליבכם? הכי משמעותי עבורכם ולמה? והאם יש שיר מסוים באלבום מסויים שלא הייתם שמים בסוף? והשירים הם: Little earthquakes Yes, Anastasia Twinkle Pandora's aquarium 1000oceans Gold dust Toast

 

[noosh]

הווווו

Yes, Anastasia - הוא מפחיד אותי, ממש. לא מפחיד "בוּ!", אלא מפחיד "בררררר". אני חוטפת צמרמורות מהשיר הזה, כשהיא שרה we'll see how brave you are, we'll se how fast you'll be running", אני יכולה להרגיש את החדר חשוך ואת הפחד שמשיהו מאחוריך, וזה לא משנה אם החדר מואר. ניתחו אותו כאן פעם, והאמת שלא הכרתי את הסיפור שמאחורי השיר, ואליי הוא מדבר בכיוונים אחרים, אינ משערת. והוא נורא קשה בעיניים, גם מבחינת המלל וגם מבחינת הלחן. הוא שיר אולטימטיבי לסיום האלבום הזה. ולגבי Little Earthquakes, בואו נגיד שאני לא ממש מסוגלת להקשיב לו. ולא, זה לא כי אני לא אוהבת אותו. הוא יותר מדי בשבילי, יותר מדי טעון. (ה-I can't reach you הזה יכול להרוג אותי)

 

[Bells For Her]

וואו

Little Earthquakes - איזה שיר, אלוהים, הייתי שומעת אותו בכאלה ריפיטים בתקופות מסוימות. הוא ה-שיר הכי טעון בכל האלבום הזה, פשוט חותמת מופלאה שמסכמת את כל האלבום - give me myself again. השורה הזו גם כל כך מתאימה לי לשאר האלבום, ל- Girl, Silent All These Years, Mother, Precious Things. זה פשוט המשפט הכי ממצה של האלבום הזה, לפי דעתי. Yes, Anastasia - כמו נוש, אני הכי מתחברת ל- We'll see how brave you are, we'll see how fast you'll be running. יש במשפט הזה מעין התגרות, "נראה אותך", והקול שלה נמוך ומצמרר שכזה, כאילו היא זו שרודפת בעצמה, במעין מרוץ חולני שכזה - ואולי זה משהו מעגלי, ואז זה באמת מתאים לחתימת האלבום. לא יודעת, קשה לי להסביר. אבל, שיר בהחלט... קשה. מאוד. מ- Pandora's Aquarium אני ממש מפחדת, נראה לי שלעולם לא שמעתי אותו מתחילתו ועד סופו (ואם כן, אז פשוט לא שמתי לב או התרכזתי, כששמעתי את האלבום בכללותו), אני פשוט מתה מפחד כשהוא מתחיל. באמת שאין לי מושג על מה הוא, מה המוטיב שלו, פשוט כלום. אבל אני יכולה רק להניח, שאם אני כל כך מפחדת ממנו, הוא בהחלט מתאים יותר מכל שיר אחר, לחתום את האלבום המטורף והמצמרר הזה. Twinkle - תמיד נותן לי הרגשה של תקווה. יש את הניצוץ הזה, תמיד הוא שם בסוף מנצנץ לו ונותן איזה אות חיים. את Gold Dust אני מאוד אוהבת, אבל אני לא בדיוק רואה איך הוא באמת מתחבר להיות השיר החותם.

 

[א מ ר י ל י]

הרצועה האחרונה

היא הכי חשובה בכל אלבום כי זאת שחותמת אותו האימרה מסוימת,היא זו שסוגרת את הנושא של האלבום. מכל הרשימה השירים שהכי משמעותיים לגביי הם "ליטל ארט'קוויקס" ו"יס אנסטסיה" משום שהם ממש נותנים את הטון הסופי של האלבום...תמיד הרצועות האלו יש להן חשיבות מוזיקלית וטקסטואלית יותר משאר הרצועות. את "יס אנסטסיה" אני הכי אוהבת משום שיש בשיר שילוב של פסנתר ותזמורת פילהרמונית,הרבה התרחשות וסיום דרמטי וזה מאוד מצא חן בעיניי ונותן חתימה מלאה לאלבום הנפלא ממנו הוא לקוח. אני מודה שאת שאר השירים...אני פחות מכירה....

 

[שוקו פריך]

המ. טוב.

אני אעשה את זה לפי הסדר כדי שיצא לי מסודר. LE. ובכן. אין סיום טוב יותר לאלבום הזה. אני כל הזמן בציפייה שהשיר הזה יגיע. הוא כל כך משקף את כמה שהאלבום הזה מורכב מרעידות אדמה קטנות. יס אנסטסיה- הוא מלחיץ אותי. והוא אפל וקודר וקר וארוך. ואני גם ככה לא הכי שורדת את מה שאחרי קלאודדס. ועדיין הא סיום טוב, כי יש בו משהו שקט ומסתורי כזה, הוא באמת משדר אוירה של "מתחת". הוא פשוט טוב שם. טווינקל- ובכן. מבחינתי הדיסק הזה צריך להגמר בפוטינג דה דאמג' און. אני לא מתחברת לטווינקל, והוא נורא זר ותקוע לי בסוף. הקו הזה שמחבר את האלבום הנ"ל הולך ונעשה דק יותר עם השירים. ומבחינתצי את טווינקל הוא כבר לא מחזיק יחד עם כל האלבום. לגבי פנדורה- קוירגירל הוא עדיין משהו שקשה לי להסתכל עליו כגוש אחד ויוצתר קל לי בו עם השירים בנפרד, ופנדורה לא תפס את האוזן שלי במיוחד. אז אין לי דיעה לגבי זה

כנל לגבי גולד דאסט וג'וזפין. לגבי טואוסט. אני יודעת שזה שיר שטורי כתבה במקרה, שלא היה אמורה להכנס לאלבום הזה בכלל וזה קטע מורגש. אבל אני עדיין ממש אוהבת שהוא מסיים את האלבם הזה, הוא משאיר כזה גוש תקוע בגרון אחרי כל הדבש שנזל מהשירים הקודמים. וזה מה שאני אוהבת אצל טורי |מזוכיזם|. ככה שהוא בהחלט במקום. אני חושבת שהייתי שמחה אם קוירגירל היה מסתיים בנורת'רן לאד,פשוט כי הוא עושה לי כזה בום בלב, שהייתי רוצה שישאר גם כשהדיסק נגמר. כמו שקורה באחרים. אבל שוב. אני עוד צריכה להתרגל לאלבום הזה. והגיוני שבקרוב אשנה את דעתי לגבי זה

. וזהו, סלחו לי על העלצנות ללחוץ אלט שיפט.

 

[behappy]

הו, אוקיי בצורה אינטואיטיבית לגמרי

ועם כמה דברים לא קשורים: קודם כל- פלוטו! ראיתי שהיה לך יומולדת, ואני גרועה בזמנים ובכלל בלהיות בפורומים לאחרונה, אז- מזל טוב! ושתהיה לך שנה נפלאה, מלאת אושר וחוויות.

גולדאסט הוא שיר סיום אולטימטיבי כזה. מבחינת הפרספקטיבה והמילים והלחן ו.. הכל. עושה לי לבכות, באמא'שלי. ליטלארת'קווייקס, זה כמו שכולם כתבו- משקף ומסיים את האלבום הזה, על הרעידות הקטנות [והפחות קטנות] שיש בו. וכל כך הרבה חיות וכוח לצעוק את זה אחרי ההתפרקויות לרסיסים שזה ברור שיהיו עוד דיסקים אחריו=] פנדורה: יש בשיר הזה משהו קסום, מטורף, כאילו היא מנסה לכשף. להגיד משהו מאוד ישיר, לחתוך בסכין את האוויר, או משהו כזה. אחרי כל החירפון שלה בדיסק הזה, זה מגיע בתור נחמה. אני מקווה שהאינטואיציות שלי ברורות כאן. זה מרגיש מוזר:| טווינקל: הדיסק נפתח במשהו שקרוב למנגינת ילדים וגם כאן, מסתיים בצלילים עדינים של פסנתר ובהבטחה כמו שיר ערש. אגב, גם ריל מאן מהקאברים, איך שהיא מבצעת אותו, יש בו הרבה שמתאים לסיום דיסק כזה ולמצב הרוח של הדיסק בכלל. לתהיות שיש בה ויש בשיר הזה לא מעט פוליטיקה, אגב. אפרופו הדיון שהיה פה לפני, מה.. כמה זמן. טויפ. toast! זה כזה שיר של זיכרונות, נוסטלגיה, עצוב מריר מתוק כזה, הצורה של האור באותו בוקר, אהבת את הריח של העץ נשרף, ואחר כך, לתת לך ללכת, לשחרר, ואולי פעם אני אראה אותך שוב. היא כזו מדהימה, ויש לשיר הזה צבע בהיר וטעם של יין שמשאיר אותך רעננה ורדומה קצת ומעופפת ואופטימית. (שמישהו ייקח אותי מכאן!! אני מקשקשת יותר מדי!) 1000 אושנס. מזכיר לי את עליסה שיושבת ורואה איך היא בוכה והכל נעשה נהרות וימים, ויש בזה משהו קסום- כאילו, הדמעות שלך יכולות ליצור משהו ענק וחי כמו אוקיינוס או ים. וזה עצוב שדווקא היצירה הזו שבאה מהמון כאב תחזיר אותו הביתה. או אולי אותה, ואולי היא שרה לעצמה בכלל. בוקר יפה=] עכשיו אני באמת צריכה ללכת ללמוד

 

[נועם81]

אולי...

אולי השירים Little earthquakes, Yes, Anatasia, 1000 Oceans, ו-Gold dust הם שירים מסיימים כי כל כך קשה לשים שיר אחר מאותו אלבום אחריהם... לפאנדורה ו-Twinkle אין לדעתי את אותו אפקט...