מחר ימלא חודש לפציעה של אבי. פציעה קשה, נוראית, מיותרת, פציעה שהוא לא שב ממנה. מחר מחר ימלאו שבועיים פחות יום לפטירתו. מחר, לפני חודש, נכנסה שנה חדשה. אני הוכנסתי, בעל כורחי, למסדרון ביתה של משפחת השכול.
אוף, חודש. זה מאוד טרי. וכמה נכון כתבת "בעל כורחי". אף אחד לא שואל אותנו, אף אחד לא שואל אותם. זה פשוט קורה. בום טראח והחיים מקבלים פרספקטיבה שונה לגמרי. כמו תמונות של "לפני" ו"אחרי" של אנשים שעברו ניתוחים פלסטים. אפשר לצייר קו עבה במיוחד בין לבין. שנט, אני מקווה שהשהות שלך בינינו כאן בפורום תעניק לך מעט כוח. הבית שלנו כאן חמים ונעים ואתה תמיד מוזמן. שלך, רויטל.
