מחר..
מחר, מחר אני אכעס,
אכעס שלא ראיתי אותך הרבה מידי זמן,
אכעס שלא יצרת קשר,
אכעס כ"כ שאני לא רוצה לדבר איתך או לראות אותך!
ואז אני בטח אראה אותך,
ואתה תחייך אליי, ותצחק עם עיניים קטנות ומצומצמות,
ואני אכנס לחדר שלך, כועסת! קשה לי להתאפק.. .
ואתה תתקרב אליי, תעמוד קרוב קרוב כמו בד"כ כשאתה בא לרצות אותי,
אני אשפיל מבט, כי אני נבוכה שאתה ככה קרוב,
תעשה עוד צעד, עוד אחד, ואני אלך אחורה עד לדלת,
אין לאן לברוח ממך,
אני לא אומרת מילה, אני לא מדברת איתך,
אתה תתקרב,
אתה תשים את הידיים שלך סביבי,
אתה תרים לי את החצאית,
אתה תוריד לי את התחתונים,
תפתח את הרוכסן,
תרים אותי שעונה על הדלת,
לא מחייכת אליך, אין סיכוי, אני כועסת,
ותכניס את הזין שלך אליי,
אוף! למה אני רטובה ככ? אני לא רוצה שתחשוב שאני סולחת...
אבל קשה לי להסתיר כמה חיכיתי לזה
אני מרגישה אותך חם בתוכי,
עוצמת עיניים, ואתה לאט לאט, בקצב איטי, וחזק חזק נכנס אליי שוב
ושוב,
ושוב,
מסתכל עליי, אני כבר לא.
אני כולי מרוכזת בחום בין הרגליים, בכאב המסחרר, בריח שלך שכמעט שכחתי.
אתה לוחץ אותי שוב ושוב, בכח, צמוד אליי ככ, ולבסוף גומר בתוכי.
מילה לא נאמרת, קול לא נשמע.
אני מביטה בך, בחיוך השובב הזה,
אתה מסתכל עליי מתארגנת, זה מביך,
אתה זורק לי כרגיל הולכים יחד לאכול צהריים היום?
אני יוצאת מהחדר, וחוזרת לשולחן שלי. מסוחררת.
קשה לי לכעוס עליך, אבל אולי כדאי לי מידי פעם בכל זאת?
*** הכותבת נמצאת בתסביך רגשי ולא מיני עם בחור מהמשרד... הכל בדיה שהיא מקווה לפעמים שתתגשם
***
מחר, מחר אני אכעס,
אכעס שלא ראיתי אותך הרבה מידי זמן,
אכעס שלא יצרת קשר,
אכעס כ"כ שאני לא רוצה לדבר איתך או לראות אותך!
ואז אני בטח אראה אותך,
ואתה תחייך אליי, ותצחק עם עיניים קטנות ומצומצמות,
ואני אכנס לחדר שלך, כועסת! קשה לי להתאפק.. .
ואתה תתקרב אליי, תעמוד קרוב קרוב כמו בד"כ כשאתה בא לרצות אותי,
אני אשפיל מבט, כי אני נבוכה שאתה ככה קרוב,
תעשה עוד צעד, עוד אחד, ואני אלך אחורה עד לדלת,
אין לאן לברוח ממך,
אני לא אומרת מילה, אני לא מדברת איתך,
אתה תתקרב,
אתה תשים את הידיים שלך סביבי,
אתה תרים לי את החצאית,
אתה תוריד לי את התחתונים,
תפתח את הרוכסן,
תרים אותי שעונה על הדלת,
לא מחייכת אליך, אין סיכוי, אני כועסת,
ותכניס את הזין שלך אליי,
אוף! למה אני רטובה ככ? אני לא רוצה שתחשוב שאני סולחת...
אבל קשה לי להסתיר כמה חיכיתי לזה
אני מרגישה אותך חם בתוכי,
עוצמת עיניים, ואתה לאט לאט, בקצב איטי, וחזק חזק נכנס אליי שוב
ושוב,
ושוב,
מסתכל עליי, אני כבר לא.
אני כולי מרוכזת בחום בין הרגליים, בכאב המסחרר, בריח שלך שכמעט שכחתי.
אתה לוחץ אותי שוב ושוב, בכח, צמוד אליי ככ, ולבסוף גומר בתוכי.
מילה לא נאמרת, קול לא נשמע.
אני מביטה בך, בחיוך השובב הזה,
אתה מסתכל עליי מתארגנת, זה מביך,
אתה זורק לי כרגיל הולכים יחד לאכול צהריים היום?
אני יוצאת מהחדר, וחוזרת לשולחן שלי. מסוחררת.
קשה לי לכעוס עליך, אבל אולי כדאי לי מידי פעם בכל זאת?
*** הכותבת נמצאת בתסביך רגשי ולא מיני עם בחור מהמשרד... הכל בדיה שהיא מקווה לפעמים שתתגשם
***
