ליידי באבא4
New member
מחר זה קורה!
כמו בכל שבוע גם היום אני מזמינה אתכם לפגישה של קבוצת התמיכה לדכאוניים ובי פולריים, שתתקיים מחר, יום א', ב- 19.00 במועדון לגמלאי ברח' האם 2 רמת גן. זוהי קבוצת תמיכה עצמית חמה, אמפטית ומכילה עם מנחה מקסימה - שהיא מתמודדת כמונו.
אני כבר שמונה חודשים בקבוצה, שזה שיא אישי ועולמי. אם לא הייתי חשה שהקבוצה מקבלת אותי כמו שאני - באחת משעותי הקשות ביותר - תאמינו לי שלא הייתי ממשיכה שם שמונה חודשים - הייתי מוצאת תירוצים כגון "רחוק לי מדי והנסיעה לשם היא טרטור גדול מדי" - שהם נכונים בפני עצמם. אבל עצם הידיעה שבסוף הטרטור מחכה לי צ'ופר רגשי נותנת לי מוטיבציה עצומה. כמובן שלא תמיד העניינים בקבוצה "מושלמים" - בגלל שאין דבר כזה מושלם; אבל - וזה אבל גדול - אני ושאר האנשים מרגישים שם נוח מספיק כדי לעשות סטריפטיז נפשי - ותאמינו לי, אני עושה סטריפטיז נפשי במעט מאוד זירות, אם בכלל. חווייה משמעותית? כשהמנחה, שהיא מתמודדת בפני עצמה, התוודתה על קראש אפלטוני על חברה מסויימת בתיכון; יעני, הרצון להיות X, להיות חברה שלה וכו'. כשהמנחה התוודתה על כך חשתי שהיא מדברת מתוך גרוני (או מתוך בטני או מתוך מוחי) - בגלל שזאת בדיוק היתה החווייה שלי בתיכון! והיו עוד רגעים משמעותיים רבים כאלה, כשאנשים התוודו על קשיים במשפחה, עם ההורים וכו'. נותר רק לבוא לפגישה שתתקיים מחר ולחוות אותה על בשרך!
כמו בכל שבוע גם היום אני מזמינה אתכם לפגישה של קבוצת התמיכה לדכאוניים ובי פולריים, שתתקיים מחר, יום א', ב- 19.00 במועדון לגמלאי ברח' האם 2 רמת גן. זוהי קבוצת תמיכה עצמית חמה, אמפטית ומכילה עם מנחה מקסימה - שהיא מתמודדת כמונו.
אני כבר שמונה חודשים בקבוצה, שזה שיא אישי ועולמי. אם לא הייתי חשה שהקבוצה מקבלת אותי כמו שאני - באחת משעותי הקשות ביותר - תאמינו לי שלא הייתי ממשיכה שם שמונה חודשים - הייתי מוצאת תירוצים כגון "רחוק לי מדי והנסיעה לשם היא טרטור גדול מדי" - שהם נכונים בפני עצמם. אבל עצם הידיעה שבסוף הטרטור מחכה לי צ'ופר רגשי נותנת לי מוטיבציה עצומה. כמובן שלא תמיד העניינים בקבוצה "מושלמים" - בגלל שאין דבר כזה מושלם; אבל - וזה אבל גדול - אני ושאר האנשים מרגישים שם נוח מספיק כדי לעשות סטריפטיז נפשי - ותאמינו לי, אני עושה סטריפטיז נפשי במעט מאוד זירות, אם בכלל. חווייה משמעותית? כשהמנחה, שהיא מתמודדת בפני עצמה, התוודתה על קראש אפלטוני על חברה מסויימת בתיכון; יעני, הרצון להיות X, להיות חברה שלה וכו'. כשהמנחה התוודתה על כך חשתי שהיא מדברת מתוך גרוני (או מתוך בטני או מתוך מוחי) - בגלל שזאת בדיוק היתה החווייה שלי בתיכון! והיו עוד רגעים משמעותיים רבים כאלה, כשאנשים התוודו על קשיים במשפחה, עם ההורים וכו'. נותר רק לבוא לפגישה שתתקיים מחר ולחוות אותה על בשרך!