יקירותיי
יקירותיי, ראשית, המון תודה לכולכן מודה שבאמת באמת נלחצתי משום שזו פעם ראשונה שמרדימים את טליה ולא ידעתי איך היא תגיב (יש לי חברה שרגישה לחומר ההרדמה והיא גילתה את זה בלידה הראשונה בקיסרי – כמי שנכחה בניתוח שלה זה הותיר בי רושם קשה וחשש מאוד כבד). טליה הפתיעה (כרגיל) ועל אף הרגלי האוכל הנוקשים שלה הצלחנו לקום בבוקר ללא הארוחה הקבועה ולמשוך עד 9:30 כשהיא נכנסה לפעולה. דבר אחד שבר את ליבי. אני בדרך כלל מקריינת לטליה את קולות הסביבה בגלל הרגישות הסנסורית (כמו קולות מקדחה, פטיש, אופנוע חולף, דלת נחבטת ועוד רבים ולפני כל מפגש או אירוע חדש אני מכינה אותה ).כשנכנסנו לפעולה הייתה אוירה של סחבקיה גם משום שהצוות מאוד נחמד וגם משום שלבעלי יש את הכישרון להפוך כל אירוע לחגיגה. אני התעסקתי עם הניירת של הבדיקות למול הרופא. טליה ממש לא חששה למרות שיש לה חושים מאוד מחודדים בעיקר לרופאים, ואז פתאום כהרף עין היא הושכבה על המיטה ומיד שמו לה מסכה והיא צרחה כמו חיה פצועה הן מההפתעה והן מהפחד וזה שבר אותי שהכל קרה כל כך מהר ולא הכנתי אותה בכלל. ברור שתוך פחות מדקה שהורגשה כמו נצח היא נרדמה, אבל הדקה הזו של חוסר האונים שלה, איבוד השליטה (והיא כל כך אוהבת להיות בשליטה) - זה קורע. בכל אופן זה מאחורינו. על פניו כל מה שנבדק נראה תקין (שזה מפתיע) אבל לקחו דגימות לביופסיה. באם ימצא שיש פער בין בדיקות הדם לבדיקה מאתמול נצטרך לפעול בשיטת האלמינציה ולעשות דיאטת גלוטן בכל מקרה, כמובן שנבצע בדיקת דם נוספת למקרה שהייתה טעות???? נשיקות ותודות לכולכן.