הכתבה
דיברה על כך שבעבר רופאי בנק הזרע המליצו לזוגות (הטרו) שמקבלים תרומה, לא לספר לאף אחד, גם לא לילד, שהוא נולד מתרומת זרע. דובר על כך שהסוד מעיק על המשפחה ובסוף יוצא. בתכנית רואיין גבר שאימו סיפרה לו את האמת רק אחרי שאביו מת. והוא בטוח שלו היו מגלים לו את הסוד קודם, יחסיו עם אביו היו טובים יותר (האב היה מרוחק, יחסית, כל חייו). אשרי המאמין. רואיינה גם בחורה בת 18, שאימה סיפרה לה את האמת יום אחד (בערך בגיל הזה), והיא החליטה לחפש את תורם-הזרע. היא פנתה לבנק הזרע, וביקשה שינסו לאתר אותו ולשאול אותו אם יהיה מוכן לפגוש אותה. הוא התייעץ עם אישתו, והם הסכימו בחשש מה להחליף מכתבים ובסוף להיפגש. וכולם נורא מאושרים (הראו את הבחורה משחקת עם הבן הקטן של התורם ואישתו). אבל... הם החליטו שאם עוד אנשים יפנו אליהם, הם יהיו מוכנים רק להעביר מידע רפואי (שהוא, אגב, מוגבל למדי, כי התורם בעצמו מאומץ...). הם לא רוצים "להגדיל את המשפחה" עוד. בסופו של דבר דובר על כך שאולי האנונימיות בתרומת זרע היא לא נכונה (מוסרית), כי לילד יש זכות לדעת את מקורותיו הגנטיים. בדיוק כמו פתיחת תיק אימוץ, צריך לאפשר לבני 18 לברר את זהות התורם שלהם. ומה עם חוזה האנונימיות של בנק הזרע? אומר הגבר מתחילת הכתבה: "אני לא חתמתי על החוזה הזה. אני לא מחוייב לו."