מחר אני מתגייס לצה"ל
בר69 אומרת שכדאי לי לחכות עם ההודעה הזאת לשבוע הבא כדי לחסוך את השירשור - 'היום השתחררתי מצה"ל', אבל אני יודע שהיא סתם אומרת את זה ושאצליח להחזיק מעמד חודש לפחות. בכלל,הפעם התכוננתי כמו שצריך לגיוס. לקחתי את המדים לחייט והתאמתי אותם למידתי,סחבתי את הנעליים לסנדלר כדי שירכך אותן ושיננתי היטב את הספרות שמשמאל לשעה 3 בצהריים- כדי לא להתבלבל. האמת היא שבניגוד ליוצאים בשאלה טיפוסיים מהמגזר החרדי ובניגוד גם להרבה חילונים למהדרין גורלי שפר עלי ולא רק שהצבא מימן חלק ניכר מלימודי- אלא גם שובצתי למקצוע אותו למדתי (ראיית חשבון) ושירותי הסדיר ייחשב לי לפחות כשנה אחת של סטז' מתוך השנתיים אותם אני אמור לעשות בכל מקרה. מה שאומר שאצא מן הצבא כרואה חשבון עם סטז' חלקי ועם ניסיון במחלקות שכר ומיסים של משלם השכר הגדול ביותר במשק הישראלי. ויש עוד דברים בהם המזל האיר לי את פניו המחוצ'קנות,למשל המסלול בו הצבא משלם את לימודיך לתואר ראשון ורק אחר כך אתה מתגייס קרוי 'עתודה אקדמאית'. בדרך כלל כדי להנות ממסלול זה עליך לחתום-בנוסף ל3 השנים של הצבא הסדיר-על עוד 3 שנים בהם תשרת בקבע. משרתי הקבע העתודאים מקבלים שכר יפה ואולם רבים מהם רואים את שלוש השנים הנוספות כמטלה מעצבנת- גם בשל השכר שעדיין לא תואם את מה שיכלו לקבל בשוק (הכרמל) וגם בשל הארגון בו הם משרתים שככל הנראה גורם לאדם משברים נפשיים חמורים. דוגמא מצויינת לכך ניתן למצוא אצל ידידינו יורי מנהל פורום זה שהיה עתודאי ונותן עכשיו לצבא את שנות הקבע שלו. מספיק לראות את פרצופו בשעה בה מזכירים לו את העבודה כדי להבין את הביטוי שאול תחתית ועוד לא אמרתי מילה על מצבו הנפשי. בכן בין פיצוץ חצ'קון למשנהו,המזל שלח אלי את ידיו הגרומות ופתח לפני כשש שנים ולמשך שנתיים מסלול הקרוי 'עתודה חרדית'. המסלול נתן ליוצאי ישיבות חרדיות את הפריבלגיה להנות ממסלול העתודה ללא ההתחייבות של 3 שנות הקבע. כך שגם משירות הקבע נפטרתי. וגם עוד דברים קטנים וטובים כמו הבסיס שנמצא עשר דקות מהבית וכמו שעות העבודה (8-5.5) וכמו הגיוס באמצע החגים שאין בהם שבוע עבודה מלא וככה אוכל להתרגל, וכמו הטירונות שכבר עשיתי וכמו מזג האוויר שטיפה הצטנן לו וכבר אפשר להרגיש את הסתיו המזורגג ולהרגיש נוח יותר בתוך המדים הצבאיים וכמו פריבילגיות שונות לנשואים וכמו... אני עוצר את עצמי ממש כאן.בעצם כל הפיסקאות הקודמות הם רציונאליזציה של הבעיה והבעיה היא שהצבא מלחיץ לי את התחת. הוא מלחיץ אותי גם בגלל ניסיון העבר שיש לי איתו בטירונות ובאבט"ש אותם עברתי וגם בגלל אי הוודאות שיש לכל נער טרם גיוסו בכלל ולחרדי (לשעבר) בפרט. ייתכן אגב,שלחרדל"ש אין לחץ גדול יותר וזה סתם נדמה לי מנסיוני האישי וייתכן שאני צודק, הצד השווה הוא שזה אחלה נושא לשירשור וכפי שאני מכיר אתכם מייד אחרי ההודעה יתחיל דיון מסועף כשליקו מצד אחד יסביר שזה שטויות ושחילוני לחוץ בדיוק כמו יוצא, אליזד יטען שיש הבדל מהותי ושכשיוצא עושה את שרשרת הגיוס מרגישים את המבטים המצועפים של החיילות ואת חיכוכי הישבנים במלתחות איפה ששמים את המדים החדשים, ליקו יענה שהכל שטויות ודמיונות ושהחיילת בכלל חשבה אם היא גלחה את הרגליים והמבט המצועף היה כשהיא נזכרה שלא. וכך הדיון ישתרשר לו עד שיתקע בפרסומת מצד שמאל מה שלא ממש יפריע לליקו ולאליזד להגיב אחד לשני. אוף נהיה ארוך.ואני רק רציתי לכתוב שאני מתגייס,קצת מדוכא,הרבה שמח בחלקי וקצת רוצה לאונן. בברכה, עומר. נ.ב. יפעת,אני אוהב אותך.
בר69 אומרת שכדאי לי לחכות עם ההודעה הזאת לשבוע הבא כדי לחסוך את השירשור - 'היום השתחררתי מצה"ל', אבל אני יודע שהיא סתם אומרת את זה ושאצליח להחזיק מעמד חודש לפחות. בכלל,הפעם התכוננתי כמו שצריך לגיוס. לקחתי את המדים לחייט והתאמתי אותם למידתי,סחבתי את הנעליים לסנדלר כדי שירכך אותן ושיננתי היטב את הספרות שמשמאל לשעה 3 בצהריים- כדי לא להתבלבל. האמת היא שבניגוד ליוצאים בשאלה טיפוסיים מהמגזר החרדי ובניגוד גם להרבה חילונים למהדרין גורלי שפר עלי ולא רק שהצבא מימן חלק ניכר מלימודי- אלא גם שובצתי למקצוע אותו למדתי (ראיית חשבון) ושירותי הסדיר ייחשב לי לפחות כשנה אחת של סטז' מתוך השנתיים אותם אני אמור לעשות בכל מקרה. מה שאומר שאצא מן הצבא כרואה חשבון עם סטז' חלקי ועם ניסיון במחלקות שכר ומיסים של משלם השכר הגדול ביותר במשק הישראלי. ויש עוד דברים בהם המזל האיר לי את פניו המחוצ'קנות,למשל המסלול בו הצבא משלם את לימודיך לתואר ראשון ורק אחר כך אתה מתגייס קרוי 'עתודה אקדמאית'. בדרך כלל כדי להנות ממסלול זה עליך לחתום-בנוסף ל3 השנים של הצבא הסדיר-על עוד 3 שנים בהם תשרת בקבע. משרתי הקבע העתודאים מקבלים שכר יפה ואולם רבים מהם רואים את שלוש השנים הנוספות כמטלה מעצבנת- גם בשל השכר שעדיין לא תואם את מה שיכלו לקבל בשוק (הכרמל) וגם בשל הארגון בו הם משרתים שככל הנראה גורם לאדם משברים נפשיים חמורים. דוגמא מצויינת לכך ניתן למצוא אצל ידידינו יורי מנהל פורום זה שהיה עתודאי ונותן עכשיו לצבא את שנות הקבע שלו. מספיק לראות את פרצופו בשעה בה מזכירים לו את העבודה כדי להבין את הביטוי שאול תחתית ועוד לא אמרתי מילה על מצבו הנפשי. בכן בין פיצוץ חצ'קון למשנהו,המזל שלח אלי את ידיו הגרומות ופתח לפני כשש שנים ולמשך שנתיים מסלול הקרוי 'עתודה חרדית'. המסלול נתן ליוצאי ישיבות חרדיות את הפריבלגיה להנות ממסלול העתודה ללא ההתחייבות של 3 שנות הקבע. כך שגם משירות הקבע נפטרתי. וגם עוד דברים קטנים וטובים כמו הבסיס שנמצא עשר דקות מהבית וכמו שעות העבודה (8-5.5) וכמו הגיוס באמצע החגים שאין בהם שבוע עבודה מלא וככה אוכל להתרגל, וכמו הטירונות שכבר עשיתי וכמו מזג האוויר שטיפה הצטנן לו וכבר אפשר להרגיש את הסתיו המזורגג ולהרגיש נוח יותר בתוך המדים הצבאיים וכמו פריבילגיות שונות לנשואים וכמו... אני עוצר את עצמי ממש כאן.בעצם כל הפיסקאות הקודמות הם רציונאליזציה של הבעיה והבעיה היא שהצבא מלחיץ לי את התחת. הוא מלחיץ אותי גם בגלל ניסיון העבר שיש לי איתו בטירונות ובאבט"ש אותם עברתי וגם בגלל אי הוודאות שיש לכל נער טרם גיוסו בכלל ולחרדי (לשעבר) בפרט. ייתכן אגב,שלחרדל"ש אין לחץ גדול יותר וזה סתם נדמה לי מנסיוני האישי וייתכן שאני צודק, הצד השווה הוא שזה אחלה נושא לשירשור וכפי שאני מכיר אתכם מייד אחרי ההודעה יתחיל דיון מסועף כשליקו מצד אחד יסביר שזה שטויות ושחילוני לחוץ בדיוק כמו יוצא, אליזד יטען שיש הבדל מהותי ושכשיוצא עושה את שרשרת הגיוס מרגישים את המבטים המצועפים של החיילות ואת חיכוכי הישבנים במלתחות איפה ששמים את המדים החדשים, ליקו יענה שהכל שטויות ודמיונות ושהחיילת בכלל חשבה אם היא גלחה את הרגליים והמבט המצועף היה כשהיא נזכרה שלא. וכך הדיון ישתרשר לו עד שיתקע בפרסומת מצד שמאל מה שלא ממש יפריע לליקו ולאליזד להגיב אחד לשני. אוף נהיה ארוך.ואני רק רציתי לכתוב שאני מתגייס,קצת מדוכא,הרבה שמח בחלקי וקצת רוצה לאונן. בברכה, עומר. נ.ב. יפעת,אני אוהב אותך.
