מחר אני חוזרת לעבודה.

[ורד13]

מחר אני חוזרת לעבודה.

מצב הרוח כל כך רע. מודדת חום - ואין. מועדת לתאונות ביתיות. חולמת חלומות זוועתיים. ביקשתי מחבר שירה לי ברגל מהנשק האישי. הוא אמר שאני שרוטה. אולי. אבל אני ממש לא רוצה לחזור לעבודה. זה לא בריא לעבוד. ואין שום דבר רע בעבודה. סתם עבודה ומזל שיש כזו. אבל איך אפשר אחרי ארבעה חודשים בבית, לקום בבוקר, ללבוש חזיה, להתאפר, ולשחק אותה חכמה ורצינית. כשאני - כל מה שמענין אותי, ועליו אני יכולה לדבר שעות - זה כמה היא אכלה, ואם היא חייכה, ומתי היא ישנה אם בכלל. וחם בחוץ. ועוד מעט כבר מחר. יש עיצות?

 

[אמא של פילפילון]

אין עצות, יש חיבוק ../images/Emo24.gif

ראשית, את לא צריכה לשחק אותה חכמה ורצינית, את חכמה ורצינית (וגם מצחיקה, אבל זה בנוסף, לא במקום). מבינה שקשה קשה קשה, בעיני זה לא נתפס, ואין לי ניחומים מעשיים, אז אני פשוט מקווה שתצליח לחזור הבייתה כמה שיותר מוקדם בכל יום ושבכל זאת, משהו ממה שטוב בשגרת עבודה כן יעשה לך קצת טוב. אני חושבת שזה שהיא נשארת בזרועותיו החסונות של החצי טוב לשניהם ומקווה שעד שתגיע המטפלת, את כבר תהיי אחרי המשבר של חזרה לעבודה, כך שיהיה קל יותר.

גדול

 

[תולו]

אפשר גם לחבק ? ../images/Emo24.gif

קשה, קשה. העצה היחידה שאני יכולה לחשוב עליה זה: 1 תמונה ממוסגרת של האוצר 1 שומר מסך עם תמונה של האוצר 1 סרטון על המחשב של האוצר 1 צעצוע של האוצר בתיק ("אופס, שכחתי להוציא את זה" מלווה במבט מבויש, למי שישאל) והמון המון סבלנות. והנה עוד חיבוק

 

[ariane]

ממש אין לי עצות

4 חודשים אחרת??? ומה אני צריכה להגיד?? אני כבר יותר משנה לא בעבודה. וזה לא חסר לי ולא רוצה לחזור, רק להיות עם הנסיכה שלי, נכון שלפעמים בא לי קצת להיות בלעדיה(נדיר אבל קורה) אבל סך הכל ממש לא יודעת איך אני אהיה יום שלם רחוקה ממנה כל כך. אז ממש לא יודעת מה להגיד לך, אהיה יותר חכמה כשאני אחזור בעצמי ואראה איך אני מתמודדת עם זה. בינתיים תקבלי חיבוק וחיזוק. ותספרי לנו איך היה נשיקות

 

[תמי ס]

אוףףףף

מבינה כל כך את מצב הרוח הרע הזה, אמנם אני לא בנעלייך ואין לי עבודה לחזור אליה, אבל כשאני חושבת כרגע על האופציה של לחפש עבודה ולעזוב את השקט של הבית ואת יהלי... נהיה לי רע. לשחק אותה חכמה ורצינית זו לא בעיה בשבילך כי זו פשוט את (כן כן, מבעד לשטויות ולצחוק אני יודעת שאת כזו) להתלבש ולהתאפר (את??? מתאפרת???) אני חושבת שיש בזה דווקא משהו טוב, לקום בבוקר ולהיות בן אדם, לא להימרח כל היום עם סמרטוטים ולקבל את האני שלך בחזרה, את יודעת מה? פתאום זה גם קוסם לי קצת... מה שעצוב לי שתהיי פחות זמינה עבורנו, אמנם אפשר להיפגש אחה"צ אבל זה לא אותו דבר. (שולחת לך מבט עצוב של יהלי).

 

[7נתי7]

קשה קשה אבל נראה יותר קשה מכאן

מהצד שחזר לעבודה,הרבה יותר קל ממה שחשבתי. יש המון געגועים אבל בעיקר אחרי סוף שבוע. אין ספק שיותר קל לעבוד מאשר להיות איתם בבית ואין ספק שאם היתי יכולה היתי נשארת עוד. אז קחי אויר הכל יהיה בסדר בהצלחה

 

[noaagr]

קשה קשה

אין לי עצות. אני בעצמי לא יודעת איך אני אתמודד עם החזרה לעבודה וללימודים בעוד 6 שבועות, אחרי שנתיים של חופשה. הייתי נשארת עוד שנה בבית אם הייתי יכולה (דרך אגב,זה היה התכנון המקורי - אבל כפי שאנחנו יודעות, החיים צוחקים על התכנונים שלנו). מניסיון של הילדים הקודמים, אני זוכרת שבדיעבד היו גם צדדים חיוביים לחזרה הזו (כמו שתמי ונתי כתבו).אני מקווה שגם את תגלי אותם. מחכה לשמוע איך עבר היום הראשון

 

[ורד13]

עוד שבע שעות.

קניתי חולצה חדשה, וחזיה חדשה (היא לא יונקת ולי יש חלב...) ואיפור (כן תמי, לקחתי את הגדולה והיא איפרה אותי) ואפילו נעליים יקרות - וכל זה כדי להראות לבעל התומך שיותר זול לו שאני לא אעבוד. וזה לא שכנע אותו. הוא שלף את הכרטיס בדממה בכל חנות, והודיע בשקט - ממחר לא יהיה לך זמן לקניות . הצעתי למכור את האוטו, לעבור דירה, למכור את הילדים הגדולים, והמשפחה התומכת לא תמכה. הבעל הציע שאני אחזור לעבודה אמצא רופא עשיר , אנשא לו ולא אצטרך לעבוד. הגדולה טענה שלמעשה עדיף שאנשא למטופל. היא טענה שהכי טוב שאעבוד בזנות, שזו עבודה המתקיימת בלילות ואוכל להשאר ביום בבית. התקשרתי לכוח אדם עשרות פעמים ובאופן מוזר נראה לי שהם סננו אותי.. הרי לא יתכן שאף פקידה לא עבדה אתמול. וכך, בהעדר מוצא מחר אני בעבודה. או אולי זה בעצם היום .

 

[טאניוש]

אכן משפחה תומכת יש לך ../images/Emo4.gif

אני יוצאת לכיוון משרד עוד רבע שעה. יעזור לך לדעת שאת לא לבד?

 

[אמא של פילפילון]

../images/Emo3.gif העיקר פחדתי להתקשר אליך ב22:00

פן אעיר אותך. עוד מעט אתקשר לתת לך חיבוק בוקר לדרך.

 

[ariane]

הלוואי

שבעלי היה שולף את כרטיס האשראי לקראת חזרתי לעבודה!!! אין סיכוי שכזה. אז ככה תחשבי שמצבך לא כזה גרוע. אני מאמינה שתקראי את זה כשתחזרי אז.......... איך היה ???????????? נשיקות

 

[ורד13]

אז איך היה?

היה נורא. בעבודה נורא התגעגעתי. וחזרתי מלאת רצון להיות עם הגברת. אבל היא לא רצתה. בידים של האבא שלה רגועה ומאושרת. בידים שלי צורחת כמו שה שחוט. סרבה לישון לי על הבטן. סרבה לאכול אצלי. ובמקביל הופיעו רגשות אשמה הנושאות עימם כאב ראש נוראי, והבעל שאומר "אל תריבי איתה, תמשיכי להחזיק אותה עד שתרגע, אל תתרחקי ממנה",בסוף, אחרי נצח היא נרדמה. וגם אני, בקושי. היום עוד יום.

 

[אמא של פילפילון]

../images/Emo24.gif גדול

אוף. כמה קשה. והכי מרגיז שהחצי צודק, היא צריכה לדעת שאת מתעקשת להיות איתה כשאת נמצאת. אבל זה קשה. מקווה שהיום יהיה יותר טוב.