מחקר רפואי

[AVI baba1]

מחקר רפואי

שלום לכולם ראיתי היום במקרה את הפורום הזה בגוגל ורציתי לברר על שאלה שמטרידה אותי הרבה זמן.
אני רוצה לעסוק במחקר רפואי בתחום הגנטיקה ואני רוצה שיהיה לי רקע ברפואה כדי שאני יוכל באמת להתקדם בזה
השאלה היא מה עדיף לי ללמוד
כי לימודי גנטיקה מוכוונים יתנו לי רקע קטן מאוד על מחלות וגוף האדם וביולוגיה וגם מן הסתם עבודה בתחום הזה אני ימצא רק במעבדות ששם אני יבצע עבודה של אחרים ולא יוכל לחקור בעצמי
לכן חשבתי שעדיף ללכת על לימודי רפואה השאלה אם אפשרי ללמוד רפואה ולעשות התמחות בגנטיקה וגם אם בתור רופא יש באמת אפשרות לעסוק במחקר
אני שזה נשמע ילדותי אבל אני עכשיו השתחררתי מהצבא ואני רוצה להתחיל לימודים וכל דעה או רעיון שמישהו יכול לזרוק ממש יעזרו

 

[RBD1]

היי

אני חושב שעדיף לך ללמוד מדעי הרפואה ולא לימודי רפואה. מדובר באותו תואר שסטודנטים לרפואה לומדים וזה ייתן לך את הבסיס הטוב ומשם יהיה לך יותר קל ללכת ללימודים מוכוונים מחקר.זה גם מה שבד"כ עושים כדי ללכת למחקר בכל מיני תחומים.

כי להשקיע עכשיו שנתיים(בממוצע) לשיפור בגרויות ופסיכומטרי ומיונים ואז ללמוד 7 שנים ואז ללמוד גניקולוגיה עוד 6 שנים בערך ורק אז לצאת לתת התמחות בגנטיקה(זה המסלול שאני מכיר). נראה לי מיותר.

 

[plomphy]

לא לגמרי מסכימה

חשוב לזכור שזה שאתה הולך ללמוד תואר מחקרי ממש לא אומר שתעסוק בסופו של דבר במחקר.

אז הוא יעשה תואר ראשון במדעי הרפואה, ואז תואר שני, ויתקדם לדוקטורט, ומה אז? אוקיי, הוא יתקבל לפוסט נניח, ומה אז? יש מעט מאוד תקנים לחוקרים בארץ, ואתה צריך להיות באמת סוג של עילוי בשביל ליצור לעצמך קריירה ארוכת טווח בתור חוקר. זה נורא נחמד להגיד שבא לי להיות חוקרת גנטיקה ופשוט ללכת ללמוד את התואר שנראה לי הכי רלוונטי.

אני לא יודעת אם יותר קל להגיע למחקר בתור רופא, אבל נראה לי ש-md phd זו אופציה לא רעה בכלל. גם ההבדלים במסלול לא הכי גדולים.

מסלול מחקרי זה 3 שנים תואר ראשון + 2 תואר שני + 4 דוקטורט + לא יודעת כמה פוסט, ואולי הוא יצטרך עוד פוסט עד שיקבל, אם יש לו הרבה מזל, תקן. יוצא שרק אחרי לפחות 12-13 שנה הוא יגלה אם המסלול השתלם לו, בעוד שמסלול הרפואה אומר, נניח, שנתיים שיפורי בגרויות + 6 שנים רפואה + 2-3 שנים השלמה לדוקטורט, אבל בסוף ה-11 שנים האלה גם יש לו מקצוע בנוסף לרקע המחקרי שממש לא שם אותו בעמדת חסרון לעומת הבחור מהמסלול הראשון שתיארתי...

 

[plomphy]

עכשיו כשאני קוראת את ההודעה

אני רואה שהכוונה שלי לא עברה נכון - הרופא, אחרי 11 שנה, יוכל גם להמשיך במסלול מחקרי אבל גם יוכל להתחיל לעבוד אם הוא רוצה, לא התכוונתי ששני האנשים יהיו באותו מצב מבחינת האפשרות לקבל תקן של חוקר באיזשהו מוסד פה בארץ.. ברור לי שמישהו אחרי 2 פוסטים כבר יותר חוקר מרופא שמתחיל התמחות..

 

[RBD1]

השאלה אם בנאדם שלא מעוניין רופא ילך

וישקיע כל כך הרבה מאמצים בללכת ללמוד רפואה?!
לא טענתי, שמי שרוצה לחקור וילמד תואר, ישר ילך ויחקור.
אבל, לדעתי, אין טעם להשקיע ולהתקבל ללימודים כאשר המיונים והתנאים כל כך קשים, שאתה בכלל לא רוצה את המקצוע.

אתה רוצה להיות חוקר?! לך למסלול מוכוון מחקר. המסלול ארוך באותה מידה ויש תחרותיות והכול נכון. אל תתחיל מסלול של מקצוע אחר בשביל לעשות MDPHD , לך תעשה PHD בדרך הרגילה.

אז כן את אומרת שהוא יהיה גם רופא וזה עוד מקצוע, אבל ממה שאני הבנתי הוא לא רוצה להיות רופא. אז אני שואל למה?!

 

[דר1089]

מסכימה

אני מסיימת עכשיו תואר שני בתחום האימונולוגיה.

אני חושבת שאם מה שמעניין אותך זה מחקר גרידא אז לכי על מסלול רגיל.
בסופו של דבר רופא מאבחן ופחות חוקר אלא אם כן את במסלול של MD-PhD -אבל גם אז המחקר שלך מוגבל לנושא מסוים (כי גם למדע יש מגבלות :] ) ואי אפשר לחקור את כל המחלות הגנטיות שקיימות העולם.

בכל מקרה מקווה שתבחרי מה שיהיה לך הכי נכון.
שבת שלום.

 

[plomphy]

כי אם המטרה שלו היא להיות חוקר

אז כדאי לו לבחור בדרך שתתן לו את הסיכוי הגדול ביותר להגיע לזה, ואני לא חושבת שמסלול מחקרי הוא כזה.

זה פשוט לא נכון להגיד "אם הוא רוצה להיות חוקר אז שיילך למסלול מוכוון מחקר".

שייכנס לפורום מדעי החיים, פה הוא לא ימצא את התשובה שלו - סטודנטים לרפואה לא באמת יודעים כמה זה קשה לסיים בתור חוקר

 

[RBD1]

אז כנראה שנצטרך להסכים שלא להסכים

אני לא חושב שהמסלול הרפואי הוא הסיכוי הטוב ביותר להגיע למחקר.
אני יכול להגיד לך משיחות רבות עם הרבה מתרגלים שלנו, שלא לומדים רפואה ועוסקים במחקרים שהם העלו את השאלת מחקר(כמובן תחת הנחיה של מנחה) זה נכון גם לגבי חבר שלומד איתי ויוצא לMDPHD רק שנה הבאה והוא כבר פירסם מאמר בPubmed על שאלת מחקר שלו.

אז אולי הם עדיין לא בשלב להנחות בעצמם, אבל הם בהחלט עוסקים במחקר. וכשחושבים על המסלול שלהם, הם רק בתחילת הדרך.

וכן, אני מסכים לגבי האמרה האחרונה שלך, אנחנו לא באמת מבינים.

 

[spdf]

אני לא בטוח שהדוגמאות האלה מאוד מייצגות

אתה נותן הערכה איכותית בעוד שמה שמתבקש כאן היא הערכה כמותית - סביר שאתה נמצא בסביבה שרוויה במתרגלים שעוסקים במחקר, ולכן נראה לך שיש "הרבה" כאלה או ש"הרבה" במושגים שלך זה איפשהו בין 10 ל-60 (סתם זרקתי מספרים, זה לא חשוב לפואנטה)... עדיין לא מדובר במדגם מייצג אלא ביוריסטיקה שמאוד יכול להיות שלא נאמנה למצב הכללי בשטח (ואולי היא כן נאמנה, אבל זה בכל מקרה כנראה קשר שהוא יותר מקרי מאשר מייצג).

אני חלילה לא אומר שאתה לא צודק, והאמת היא שאין לי מושג מה יותר קל להיות מבחינת ביקוש והיצע - רופאים-חוקרים או חוקרים-חוקרים - ועם זאת, אני כן יודע שהמצב בשוק (התעסוקה והאקדמיה) של חוקרים חוקרים הוא מאוד מאוד מאוד רע (עדיין אני לא אומר שהסיכויים למחקר יותר טובים דרך רפואה, באמת אין לי מושג). משזה נאמר, כמובן שיש חוקרים שמאיישים את כל המשרות שקיימות, ושמי שבאמת טוב ועובד קשה (כנראה) יצליח וכו' - אבל בסופו של דבר, אם אני מבין את השאלה של פותח השרשור, היא נטו של אחוזים וסבירויות.

[וכמובן שהזנחתי את עניין ה"למה ללמוד רפואה בכלל אם לא רוצים להיות רופאים?" ועוד שאלות אחרות, כיוון שלצורך הדיון אודות סיכויי הגעה למחקר הן לא רלוונטיות, אבל בעלות חשיבות משל עצמן]

משתנה אחר שהייתי מציין פה זה שבלימודי רפואה רוכשים מקצוע - אנשים יכולים לסיים דוקטורט בתחום מחקרים אחרי עשור באקדמיה ולגלות שהם מובטלים ובעלי אופציות תעסוקה עלובות עד לא קיימות - למיטב ידיעתי, ברפואה זה פחות קורה (ולכן יכול להיות שהבטחון הכלכלי שווה את הטרחה הגדולה יותר בלהתקבל לרפואה מאשר למשל ללימודי ביולוגיה או מדעי-הרפואה).

 

[benalon1]

לדעתי כדאי לך ללכת על רפואה

הסיבה העיקרית היא המחסור החמור שקיים בארץ לתקנים של מחקר בתחום מדעי החיים. רפואה זהו מקצוע שמספק לך מצד אחד עבודה בטוחה ומצד שני מאפשר לך לעסוק במחקר (ואפילו מעודד את זה). כמו כן, זה פותח בפניך גם את העולם הקליני המרתק שיכול לעזור לך להרחיב את המחקרים שלך גם לתחום הקליני, כלומר בנוסף לכך שתחקור גן מסויים כמו חוקר ממוצע במדעי הבסיס אתה תוכל גם לבצע מחקרים שעוסקים בטיפול או אבחון גנטי וככה גם תוכל לראות איך העבודה שלך במעבדה באה לידי ביטוי במציאות על חולים אמיתיים.

החיסרון במסלול הזה הוא בעיקר המסלול שתצטרך לעבור, שכולל בתוכו גם הכשרה קלינית בנושאים מגוונים שלאו דווקא קשורה לתחום העניין שלך ויכולה להיתפס בעינך כבזבוז זמן.
בקשר להתמחות אז זה לא נכון מה שנאמר כאן שאתה חייב להתמחות בגניקולוגיה לפני שאתה מתמחה בגנטיקה. אומנם זה נכון שגנטיקה היא "התמחות על" אבל אפשר להמשיך אליה מכל התמחות שרוצים. זה מקובל להמשיך לגנטיקה אחרי גניקולוגיה מכיוון שאלו תחומים שמשלימים אחד את השני, כשמדובר בגניקולוג שרוצה לעסוק בתחום הפריון לדוגמא.
אתה יכול למשל להמשיך לגנטיקה גם אחרי התמחות בפתולוגיה, שזה יכול להיות דווקא שילוב ממש מעניין ומשלים אחד את השני וככה גם לא תצטרך לבזבז 6 שנים על התמחות בגניקולוגיה וגם יש שם פחות עיסוק "קליני טהור" ויותר עבודה במעבדה.

בקשר למסלול MD-PHD אז זה יכול להיות נחמד מאוד בשביל מישהו שמעוניין לעסוק במחקר ונותן לך אחלה כלים לדרך, אבל זה לגמרי לא מחייב! יש המון רופאים שעוסקים במחקר שאין להם PHD וזה מה שיפה במקצוע הזה, שהוא פותח בפניך כל כך הרבה דלתות ומסלולים מרתקים ומגוונים שכל אחד יכול למצוא לעצמו את הדרך שמתאימה לו.

בהצלחה!