רינתוש היחידה
New member
מחקר נסיוני
"רקחתי לך משחה משמנים עם לבנדר, זה יקל עליך את הכויה" אמרה והגישה לי צנצנת קטנטונת עם חומר ירוק בתוכה. אמרתי תודה, והרגשתי את דפיקות הלב שלי באוזניים. דבורי נטאורפתית מבריקה,עורכת עבודת מחקר, מנחה קבוצה של חולי טרשת נפוצה, "ריפוי לפי סוג הדם", 12 משתתפים,יושבים במעגל,בכל יום שישי בבוקר, מדברים על הקשיים, על הפחדים, על ההתמודדות עם המחלה, על האמונה,על התזונה, ועל כוחות הריפוי עצמי.. היא מדברית ועיניה לא מרפות ממני, כשאני מדברת היא מהנהנת בראשה כמו רוצה לשמוע את זו העמדה. היא לא שוכחת לבקש ממני לסדר את החדר בסוף השיעור כי חייבת לרוץ. ולא מפסיקה לומר לי כמה הקול שלי משמעותי לקבוצה. הפתיחות שלך נותנת לאנשים אפשרות לדבר היא אומרת, ואני מסמיקה מכל מחמאה שלה. איך יתכן שכל אישה סמכותית שנכנסת לחיי, מצליחה להשפיע עליי כך? כל אישה חכמה שמפגינה קצת חום ואהבה, מפילה אותי ברשתה? ואחרי המפגש אני נוסעת לאהובתי, קרני השמש שוטפת אותי, ואני מגיעה אל זרועותיה הארוכות והעוטפות, אחרי שבוע קשה במיוחד, שבוע בו נשרפתי ממים רותחים, בדרגה 2, שבוע בו שפכתי ים של דמעות, של כאב, של יאוש, היא עוטפת אותי אל חיקה, מסתכלת על הכויה, ופניה העדינות מתמלאות חמלה, דבורי רקחה לי משחה אני מספרת לה, והיא מגלה התענינות. היא מקסימה פשוט אישיות אני מוסיפה, ומזה החיוך הזה,יש לי ממה לדאוג?, היא שואלת, קוראת אותי כמו ספר פתוח,עוד לפני שאני מבינה בכלל מה קורה, היא מרגישה אותי. היא סטריטית נשואה,עם שני ילדים, אני מנסה להיתמם. לא זכור לי שיש לך בעיה להשכיב סטריטיות, איך היא נראית? גבוהה, רזה, עניים ירוקות, שיער קצר. זה לא התיאור שאת מתארת אותי? וואלה, נכון, היא מזכירה לי אותך, עכשיו אני מבינה למה אני אוהבת אותה. אני מנסה להתחמק מהמקום הלא ברור שנכנסתי אליו. ואני ממשיכה לערוך מחקר בתוכי, למה זה קורה לי, למה השאיבה הזו לכל מקום חמים ומתוק, גם כשאני כל כולי בתוך קשר אוהב? האומנם, כפי שאמרתי לה, בכל רמח אבריי אני שלך? ואם כן, מה זה אמור להביע?, לאן זה יכול לגרור אותי, ולמה? למה הצורך הדפוק הזה להרוס כל חלקה טובה?
"רקחתי לך משחה משמנים עם לבנדר, זה יקל עליך את הכויה" אמרה והגישה לי צנצנת קטנטונת עם חומר ירוק בתוכה. אמרתי תודה, והרגשתי את דפיקות הלב שלי באוזניים. דבורי נטאורפתית מבריקה,עורכת עבודת מחקר, מנחה קבוצה של חולי טרשת נפוצה, "ריפוי לפי סוג הדם", 12 משתתפים,יושבים במעגל,בכל יום שישי בבוקר, מדברים על הקשיים, על הפחדים, על ההתמודדות עם המחלה, על האמונה,על התזונה, ועל כוחות הריפוי עצמי.. היא מדברית ועיניה לא מרפות ממני, כשאני מדברת היא מהנהנת בראשה כמו רוצה לשמוע את זו העמדה. היא לא שוכחת לבקש ממני לסדר את החדר בסוף השיעור כי חייבת לרוץ. ולא מפסיקה לומר לי כמה הקול שלי משמעותי לקבוצה. הפתיחות שלך נותנת לאנשים אפשרות לדבר היא אומרת, ואני מסמיקה מכל מחמאה שלה. איך יתכן שכל אישה סמכותית שנכנסת לחיי, מצליחה להשפיע עליי כך? כל אישה חכמה שמפגינה קצת חום ואהבה, מפילה אותי ברשתה? ואחרי המפגש אני נוסעת לאהובתי, קרני השמש שוטפת אותי, ואני מגיעה אל זרועותיה הארוכות והעוטפות, אחרי שבוע קשה במיוחד, שבוע בו נשרפתי ממים רותחים, בדרגה 2, שבוע בו שפכתי ים של דמעות, של כאב, של יאוש, היא עוטפת אותי אל חיקה, מסתכלת על הכויה, ופניה העדינות מתמלאות חמלה, דבורי רקחה לי משחה אני מספרת לה, והיא מגלה התענינות. היא מקסימה פשוט אישיות אני מוסיפה, ומזה החיוך הזה,יש לי ממה לדאוג?, היא שואלת, קוראת אותי כמו ספר פתוח,עוד לפני שאני מבינה בכלל מה קורה, היא מרגישה אותי. היא סטריטית נשואה,עם שני ילדים, אני מנסה להיתמם. לא זכור לי שיש לך בעיה להשכיב סטריטיות, איך היא נראית? גבוהה, רזה, עניים ירוקות, שיער קצר. זה לא התיאור שאת מתארת אותי? וואלה, נכון, היא מזכירה לי אותך, עכשיו אני מבינה למה אני אוהבת אותה. אני מנסה להתחמק מהמקום הלא ברור שנכנסתי אליו. ואני ממשיכה לערוך מחקר בתוכי, למה זה קורה לי, למה השאיבה הזו לכל מקום חמים ומתוק, גם כשאני כל כולי בתוך קשר אוהב? האומנם, כפי שאמרתי לה, בכל רמח אבריי אני שלך? ואם כן, מה זה אמור להביע?, לאן זה יכול לגרור אותי, ולמה? למה הצורך הדפוק הזה להרוס כל חלקה טובה?
