מחקר חדש

קורלי

New member
מחקר חדש

למי שקוראת ידיעות אחרונות.פורסם היום מאמר במוסף בריאות[אני לא קראתי הקריאה לי חברה] על מחקר חדש שמצא קשר ישיר בין המצב הרגשי.הלחץ והמתח בו אנו מצויות לבין סיכוי ההצלחה בכמות יצירת ביציות בשאיבתם ובקליטתםץ לפי מה שהקריאה לי נשים אופטימיות.המאמינות אמונה שלמה בהצלחתןמגדילות את סיכוי הצלחתן ומקצרות את התהליך המיגע. נדמה לי שחיפשנו הרבה זמן איזה שהיא הוכחה לקשר או אפשרות של שליטה כל שהיא על הצלחת הטיפול ולא רק בעבודה עצמית על הרפיית הנפש שלנו. אם למישהי האפשרות לסרוק המאמר ולהראות לנו את הכתוב אולי זה יעזור אפילו בקצת לתחושות וההצלחות הפיזיות.
 

TWEETY =^.^=

New member
לא קראתי אבל מכירה את התאוריה

אני יכולה להעיד מעצמי,,,,,שהפעם הראשונה הייתי בטוחה שזה יצליח, הייתי בשיא האופטימיות ובשיא השלווה, אפילו לא לקחתי בחשבון שזה לא ילך,,,,,נוווו וזה הלך ???? לא חוצמיזה שלא יצא לי להכיר עוד אישה שלא ניגשה לפחות לסיבוב הראשון עם כל האופטימיות והשלווה. אבל,,,,זה נכון שדברים באופן כללי זורמים בנחת כשרגועים ועם מחשבות חיוביות.
 
ואני הייתי בשיא העצבים והלחץ....

וזה הלך? כן
אומנם העובר לא היה תקין ולכן ההריון הסתיים לו. אבל אני חושבת שזה לא ממש קשור. ואני היא ההוכחה הניצחית לכך. אבל להיןת רגועים זה טוב גם לבריאות הפיזית והנפשית וגם לשלום בית
יהיה טוב, לא? מתישהו....
 

נועם@בת

New member
איזה מזל יש להם שלא השתתפתי

במחקר שלהם
הייתי הורסת להם את הסטטיסטיקה. אצלי, ככל שהאופטימיות והשלוה גדלים - יורד מספר הביציות. נראה לי שבטיפול הבא אני אצטרך להיות היסטרית לחוצה ופסימית, אולי סוף סוף יצליחו לשאוב אצלי קצת יותר ביציות. נועם
 

מרב.

New member
בקשר לאמונה ואופטימיות-

אני מאמינה, באמת מאמינה שאהיה בהריון פעם, יום אחד. אבל האמונה הזאת היא כללית מאוד כי כשזה מגיע לטיפולים הספציפיים, ה"ארציים", אז אני סקפטית. איך להסביר..? אני באמת מאמינה שאני אהיה בהריון, אבל לא יכולה לשים את היד על נקודת הזמן העלומה הזו. מרב
 

עמית@

New member
אני בעייתית בתחום- פסימית מיסודי

ונוטה לשקע את עצמי במרות שחורות ברוכות תסריטים קיצוניים במיוחד. ולמרות כל זאת שאבו לי 20-28 ביציות בכל טיפול. *מבינה פתאום למה לא לקחו אותה למחקרים* בוודאי שיש קשר כלשהו, וגם אני מאמינה (בדרכי) שיום אחד זה יבוא. עמית
 

רומי 007

New member
זה בדיוק המפתח

לסדנה של תל השומר. הכוונה ללמד כל מיני טכניקות התרגעות כדי להוריד את המתח (יוגה, הרפיה וכו´). באשר אלי: רק מתחילים לדבר איתי על הורדת מתחים והגוף שלי נהיה כמו קפיץ. אני דווקא מאמינה שיש קשר בין מתח לבין חוסר יכולת אבל יכול להיות שהקשר הרבה יותר מורכב. כלומר: מתח - גורר ירידה בתנגודת הטבעית של הגוף - מצב חיסוני ירוד - הגוף פחות קולט.
 
לא מאמינה!

מצטערת, אמנם אני פסיכולוגית והיה מאוד מתבקש שאאמין בכל ליבי שאופטימיות זה המרפא לכל מכאוב, אבל - לא. כבר כתבתי כאן פעם, שבסרטן תמיד חשבו שאופטימיות ורוח לחימה זה מה שעוזר להבריא מהמחלה, אבל בדיקה מדוקדקת יותר של כל המחקרים שהגיעו למסקנה הזו הראתה בעיות מתודולוגיות / קונספטואליות רציניות, ובתיקון הבעיות הללו לא הצליחו אף פעם לעשות רפליקציה לתוצאות. הפסיכולוגיה הרפואית דוגלת בגישה שמשתנים פסיכולוגיים משפיעים על קבלת מחלה / התעוררות בעיות גופניות, ומשתנים פסיכולוגיים (בד"כ שונים מהקודמים) מסייעים להבראה / החלמה, אבל לגבי רוב המחלות עדיין לא נמצאו הגורמים הפסיכולוגיים הללו. העבודה שאנחנו עושים כאן זה "למפות" את סוגי הסרטן וגם מחלות אחרות ולמצוא את הגורמים הפסיכולוגיים שלהם, ובינתיים זה עובד יפה. באף מחלה שבדקנו (ומדובר, מלבד סרטן, במחלות לב, סוכרת, מחלות עור, שפעות, אלרגיות, ועוד רשימה ארוכה שלמחלות) לא נמצא קשר עם אופטימיות, אבל נמצאו קשרים עם כל מיני אמונות אחרות. אני ממש בטוחה שגם כאן אופטימיות זה לא המפתח. נכון שנורא כף להיות אופטימית ולהאמין שהחודש תצליחי, ואז בסוף החודש לראות שאכן הצלחת, אבל הרי ברור שהיו מעורבים פה אינסוף גורמים אחרים מלבד האופטימיות!!! מלבד זה, כמו שגילינו בסרטן ואני חושבת שזה נכון גם לגבי מחלות אחרות, עצם הרעיון שאופטימיות היא מה שיעזור גורם נזק. כם אם זה לא עוזר, הבנאדם מתחיל להאשים את עצמו - בסגנון, אם הייתי יותר אופטימי אולי כן הייתי מבריא / כן הייתי נקלטת... עוד בעיה היא שהאופטימיות הכפויה הזו מונעת מאיתנו לבטא ואולי גם להרגיש רגשות אחרים שכן עולים בנו, ביניהם עצמב, כאב, וכל מיני רגשות אחרים שהם לא בהכרח "politically correct" בהקשר של הרגשות הרצויים. אבל גם את הרגשות האלה אנחנו צריכים להביע בשביל הבריאות הנפשית שלנו (לפחות)!! אין שום סיבה שנענה את עצמנו עם הגישה הזו. מצטערת, אני פשוט לא מאמינה בעניין הזה של האופטימיות.
 

אולה *

New member
תודה לך, סוכריה

כי אני ממש מזדהה עם מה שכתבת (ולא יכולתי לבטא את זה במילים). אני בן אדם אופטימי. אני מאמינה שאצליח בטיפולים ואהיה אמא. א-ב-ל, אני ממש לא מבינה איך אפשר לא לדאוג במהלך טיפול IVF. קראתי את הכתבה והתרגזתי נורא. כתוב, שאשה לחוצה לא תצליח בטיפול (או תצליח פחות מאשה לא לחוצה). תראו לי בבקשה אשה לא לחוצה שעוברת טיפול IVF. אני לא מכירה כאלה. אין אף אחת שלא דואגת - לאיכות הביציות, לכמות ההפריות... וכבר לא מדברים על 12 הימים הנוראים לפני הבטא. אולה.
 
אולוצ´קה,

האמת היא שאפילו לא קראתי את הכתבה, פשוט כל-כך התרגזתי מעצם הרעיון!!! ודרך-אגב, בשאלונים ששלחתי לכן יש גם שאלון stress, ואולי נצליח להראות שאין שום קשר בין מידת הסטרס שלנו (שאני לא מניחה שתהיה נמוכה אצל אף אחת) לבין סיכויי הכניסה להריון.
 

עידית ד

New member
וזה מסכם את מה שאמרתי תמיד

ושרק מישהו יגיד לי עוד הפעם "תרגעי ויהיה לך.."
 
עידיתוש, תשלחי אותו אלי...

אני כבר אראה לו מה זה!! להגיד דבר כזה... משום מה עוד לא שמעתי את המשפט הזה מאף אחד, יכול להיות שאנשים פוחדים ממני??? (גיליתי בזמן האחרון שיש המון אנשים שפוחדים ממני... תגידו, אני נראית לכם מפחידה? או שאולי זה כל ההורמונים האלה?)
 

עידית ד

New member
את!? מפחידה!? סוכריה שלי....

את כזו מתוקה שאין אחד שיפחד ממך אולי מפחדים להתחיל עם פסיכולוגית בנושאים כאלו?
 
לא יודעת...

פשוט גיליתי בזמן האחרון שכל מיני אנשים בעבודה פוחדים ממני... ואז התחלתי לשאול כל מיני חברות ובני משפחה, והסתבר שאחוז גדול מהמכירים שלי פוחדים ממני...נכון שזה נשמע נורא? אפילו החברה הכי טובה שלי אמרה שהיא קצת פוחדת ממני, שלא לדבר על הסטודנטיות שאני אחראית עליהן...
 

אולה *

New member
לאחרונה אני דווקא שומעת את

המפשט מ...רופאים. וזה מעצבן!!!! אבל אני לא שותקת בתגובה
 

עידית ד

New member
זה מזכיר לי שבפעם הראשונה

שנפגשנו עם אחד הרופאים ברמת-מרפא (מתחיל ב-בי..) בעלי שאל אותו אם יש קשר בין הלחץ שלי לבעיות הפריות והוא ענה לבעלי שלדעתו אין איך שמחתי איך צהלתי עידית
 
למעלה